העימות הנוכחי בין יהודים ופלסטינים, אשר הידרדר לפסים אלימים בחודש ספטמבר 2000, אינו מסמל רק את כך שנקעה נפשם של הפלסטינים משנים ארוכות של כיבוש, סגרים, מחסומים והתעמרות ישראלית מתמשכת. העימות הנוכחי מעלה מחדש וביתר שאת את הדיון המהותי ביותר בסכסוך היהודי פלסטיני – דבר שרבים משני הצדדים העדיפו להדחיקו במשך שנים רבות – זכות השיבה.
במשך יותר ממחצית המאה נאחזים הפלסטינים בחלום השיבה ובמפתחות לבתיהם שנגזלו מהם במלחמת 1948 ובשנים שלאחריה. ביטוי חוזר ונשנה לחלום זה עולה בכתיבתם של רבים מהסופרים והמשוררים הפלסטינים. "הן כיצד זה ישכח האהוב את אהבתו הראשונה", שואל סעיד אבו אל-נחס, גיבור סיפרו של אמיל חביבי "האופסימיסט", את אהובתו יועד, שפירוש שמה נגזר מן המלה הערבית שיבה – כמו מכריז בפניה כי הגעגועים למולדת שקולים לגעגועיו של אדם לאהובת נעוריו.
ואולם, מול התקוות הבלתי פוסקות לחזור אל המולדת, ניצבת ההנהגה הפלסטינית הוותיקה בראשות יאסר ערפאת, אשר עד לפרוץ האינתיפאדה הנוכחית העדיפה לוותר על זכות השיבה תמורת השגת מדינה פלסטינית בגדה המערבית ורצועת עזה. הנהגה זו שבה אל השטחים הכבושים לאחר חתימת הסכמי אוסלו עם "האויב הציוני", הסכם שאינו מתווה ולו פתרון חלקי לבעיית הפליטים. ערפאת עצמו לא חדל להזכיר גם לאחר הסכמי אוסלו את מטרתו הראשונה במעלה – השגת השליטה באל-קודס מתוך ההנחה כי השגת הסמל הנצחי של ירושלים בעבור העם הפלסטיני והעולם הערבי כולו, תאפשר לדחוק את השיבה לשוליים ובכך לנטרל את המכשול המהותי ביותר בסכסוך היהודי פלסטיני.
השיבה היא הפריזמה המרכזית דרכה ניתן להבין כיום את החברה הפלסטינית ויחסה לפיתרון הסכסוך. זהו גם הציר המרכזי שמפריד בין ההנהגה הוותיקה של אש"ף, בין אם עומד בראשה ערפאת, אחמד קריע או מחמוד עבאס, לבין הציבור הפלסטיני בשטחים ובגלות. עמית פלסטיני אמר לי לאחרונה משפט שאולי מעיד יותר מכל על יחסה של החברה הפלסטינית להנהגה הישנה של אש"ף: "אנחנו לא מפחדים יותר מהישראלים, אנחנו מפחדים מהמנהיגים שלנו שימכרו אותנו בזול", כלומר יוותרו על זכות השיבה.
יאסר ערפאת וראשי הממשלה שלצידו אינם טירונים פוליטיים. הם מבינים כי רק דיון חוזר בשיבה יעניק להם לגיטימציה שלטונית, לכן ניתן לשמוע על יותר ויותר מקרים בהם זכות השיבה עולה על הפרק בדיונים פומביים. לא בכדי טען ההיסטוריון אילן פפה כי את האינתיפאדה הנוכחית יש לכנות "אינתיפאדת אל-עוודה" – אינתיפאדת השיבה, על משקל אינתיפאדת אל-אקצה.
נושא הפליטים הפלסטינים והשיבה נעדר כיום לחלוטין מהדיון הציבורי בקרב האוכלוסייה היהודית בישראל. תורמים לכך שני גורמים מרכזיים: ראשית המצב הביטחוני והפוליטי באזור, המסרסים כל יכולת להקשיב ולהבין את סבלו של הצד השני, ושנית, חוסר הידע המחפיר בצד היהודי בכל הנוגע להיווצרות סוגיית הפליטים ועברה המיוסר במלחמת 1948 והשנים שלאחריה. "מלחמת השחרור" נלמדת במערכת החינוך הישראלית בשמות קוד של מבצעי גבורה מבלי לציין כי גיבוריה של אותה מערכה ביצעו מעשי טבח וגירוש שאינם מתקבלים על הדעת. במיוחד לאור הטראומה הלא אנושית שעבר העם היהודי רק מספר שנים קודם לכן… ואולי בשל אותה טראומה?
תמר הרמן ואפרים יער ממכון שטינמץ לשלום בדקו את התפישה הרווחת בקרב הציבור היהודי בישראל ומצאו כי זו מטילה את האחריות העיקרית ליצירת סוגיית הפליטים על כתפי הצד הערבי, וכי הפליטים עזבו מיוזמתם או משום שההנהגה הערבית עודדה אותם לעזוב. כרבע מהיהודים אינם סבורים כי לישראל יש כל אינטרס בפתרון זה או אחר של בעיית הפליטים, וכשני שלישים מאותו ציבור מתנגד אפילו להכרה עקרונית בזכות השיבה ללא כל יכולת מעשית לקיימה.
חוסר הידע והעניין בעברה המיוסר של ישראל מותיר את היהודים אדישים אפילו לנוף הסובב אותם. הם אינם שואלים את עצמם מה הן אותן צבורות של שיחי צבר המקיפים קברי שיח’ נטושים (שחלקם הפכו ברבות השנים לקברי צדיקים), מהיכן צמחו בתי האבן הישנים, שחלקם הפכו חורבות וחלקם שופצו על ידי יהודים ונעשו בתי יוקרה, או מהיכן צצו אותן מצבות גלמודות, פעם בעיבורה של עיר עברית משגשגת, ופעם על גבעת טרשים חשופה. כל אותם שרידים ניצבים דומם כאנדרטות למציאות נשכחת שרחשה על אדמה זו ערב המלחמה ההיא, שהיתה לתושביה היהודים של הארץ "מלחמת העצמאות" ולתושביה הערבים "הנכבה" – האסון. הישראלים נוהגים להאשים את הפלסטינים בחינוך קלוקל ובספרי לימוד שמעלימים את מדינת ישראל ממפות הלימוד. הדעת אינה יכולה להיות נוחה מטענות אלה על עיוות המציאות וסילוף האמת, אך האם היא יכולה לשקוט מפיסול מציאות חדשה דרך מפותיה של מדינת ישראל, מהן נעלמו הכפרים הפלסטינים הנטושים, כמו גם מספרי הטיולים ומשלטי ההסבר של הקק"ל?
הצעות רבות הועלו במהלך השנים לפתרון סוגיית הפליטים. החל מהצעת המאה אלף, שהוגשה רשמית על ידי משה שרת בשנת 1949 ודנה בחזרתם של מאה אלף פליטים לתחומה של ישראל תמורת קליטת שאר הפליטים במדינות ערב, דרך הצעות עמומות כגון אלו שהועלו ביוזמת ז’נבה והגבילו את מספר השבים "לשיקול דעתה הריבוני של מדינת ישראל" ועד לפתרון של הקמת מדינה אחת לשני העמים ממערב לירדן, בה יוכל כל אדם להתגורר במקום שיבחר.
הדיון בפתרון מעשי לסוגיית השיבה הוא בבחינת לרתום את הסוסים לפני העגלה. מדינה דו לאומית ממערב לירדן לא תקום בשנים הקרובות ואפילו הכרה ישראלית עקרונית בזכות השיבה (להבדיל מהשיבה עצמה) אינה עומדת כיום על הפרק. כפי הנראה, מנהיגי ישראל ופלסטין יוליכו את עמיהם, במקרה הטוב, לפתרון של הפרדה בין העמים. הפרדה זו צריכה להיתפש כפתרון זמני ולא כפתרון קבע, במהלכו תוקם חברה אזרחית חזקה בשני הצדדים ויחל תהליך חינוך שורשי ומעמיק שבסיומו יוכלו שני העמים ממערב לירדן לדור יחדיו מבלי שהשיבה תיתפש כ"איום דמוגרפי", "סכנה ביטחונית" ו"סופה של המדינה היהודית".
אין ספק כי ההכרה בשיבה ובהיסטוריה המיוסרת של ישראל הם הצעדים ההכרחיים להשגת פתרון של שלום, אך הכרה זו אינה צריכה לבוא מתוך מקום של אשמה, מכיוון שאשמה אינה מובילה לפתרון סכסוכים, אלא רק מובילה אנשים למצב של התגוננות. היא צריכה להגיע מתוך לקיחת אחריות ישראלית על האסון הפלסטיני, ומתוך רצון הדדי כי גם הפלסטינים יכירו בסבלו של העם היהודי ובזכותו להתקיים בישראל. ברור כי לא יהיה ניתן להתעלם מהשיבה בכל דיון עתידי על פתרון הסכסוך כפי שמתעלמות מכך כל יוזמות השלום בעשור האחרון.
עם כל הכבוד אתר זה הוא לא עתון אלא כתב עת. מבין עשרות רבות של אתרי שמאל הוא אכן הכי מוצלח.ברגע שאתר ינפה דעות ימניות ושמאליות שלא בדעת המערכת זאת תחילת הסוף כשם שעל המשמר דבר וקול העם התחסלו.
לפי דעתי כדאי לתת לאנשי ימין להביע את דעתם , אין חשש כדברי משוש שמישהו מאנשי השמאל יתגייר עקב כך.
התגובות החסודות המגינות על טרדנים המגיבים לכל מאמר (לכולם)-הן של מי שמנהלים מלחמת התשה כדי להתיש את הקוראים ולחסל את העיתון האלקטרוני היחיד של השמאל האמיתי בישראל.
איפה כל בעלי המצפון הכותבים וקוראים באתר שלא מוחים על סתימת הפיות, סתימת פיות לא של איש ימין "חשוך" אלא של אחד ששואל שאלות שראויות מסתבר לתשובה של יובל הלפרין אבל לא להשאר על הצג אחר כך.
תתביישו חברים שלי אתם פשוט לא ראויים לתואר נאורים.
ואם שבת שלום ותבורכו גם זה עילה למחיקה אז סתם שלום.
חבל, הבחור התחיל להיות "בחור טוב" (הגיוני)
עכשיו הבנתי היהודים הם ערבים והערבים הם יהודים והכל כתוב בתנ"ך . חבל שלא מעבירים את כל העם קורס במחלקה לארכיאולוגיה באוניורסיטת תל אביב. מסקרן אותי האם דעות יובל הן הדעות המייצגות של האוניוורסיטה או שגם שם היה חריג.
לא להאמין אבל "בעל שאלות התם" נהיה מנומס ואולי בסוף גם "יחזור בתשובה".
כל הכבוד למערכת
כל הכבוד ליובל הלפרין
מדינה אחת חילונית ודמוקרטית שישחק וילך מן השמאל ‘הקיצוני’ ל’ימין המתון’
כל הלאווים נמחקו וראה לאן שהגענו, חלוקות, גדרות בנטוסטאנים, הכל בתחום הלאווים שנמחקו.
ליבי נמלא יגון וצער על המגיב שלא רוצה להיות חבר שלי. לידיעתך חבר הוא ביטוי מפאיניקי קיבוצי שעבר מן העולם וטוב שכך. הכינוי שאני מכנה לפעמים חבר הוא כינוי חיבה לאדם שדעותיו ארכאיות .אגב האתר נחמד ודמוקראטי וכל הדיקטטורים הקטנים אללה איסטור אם יתנו סמכויות בידהם האינקויזיציה והגיליוטינות קטנות יהיו לעומתם . חיוך עולה על פני , בחינת הכלבים נובחים והשיירה עוברת.
אז הנה, ברכה התנדב למסור עדות בהאג על חומת האפרטהייד והימין הישראלי רוצה לשפוט אותו על בגידה. גם ה"שמאל" כמו אבשלום וילן רואה בזה "חציית כל הקווים" ולא, חס וחלילה, סיוע למוסד משפטי מכובד לבצע הליך משפטי נגד פשע-מלחמה.
מדוע אתה חושב שיש להרוס יצירת אומנות. היא מייצגת דבר מה. מותר לאמן לחשוב מה שהוא רוצה וליצור מה שהוא רוצה. אם רוצה המדינה (המיוצגת על ידי השגריר) להתנכל לאומנות זכותה – רק שתדע שבכך הפיצה את דבר היצירה שאין סיכוי שהיה נודע לנו עליה לולא השתוללותו הברברית של השגריר (מדינה). יתרה מכך, מי שלא שמע על האמן הנ"ל בכל העולם – זכה עתה לשמוע ולספק לו תהילת עולם. תודה לישראל שפירסמה את היצירה שהיא כל כך בזה לה.
אם הייתי אמן הייתי פשוט מצלם הריסת בית במזרח ירושלים ואת המפה המגדירה את החלק הזה של העיר כשטח ירוק שאסור לבנייה. השגריר לא היה מתרעם (כי זה מעשה מדינה ובטח אינו מתבייש בו) וסניגורים כמוך לא היו יוצאים חוצץ. אבל שמנו בעולם היה נישא מעלה מעלה מעלה.
לכל שואפי ההפרדות.אין חיים למדינה פלשתינית עצמאית. זמן רב הם יהיו קשורים בטבורם לישראל. כל התשתיות מקומות העבודה נמצאים בישראל. הם יודעים זאת. "אחיותהן" הערביות באזור אינן מעוניינות בהם כגורם מתסיס שעשוי לסכן את שלטונן,לא יתנו אזרחות ולו לפליט אחד.ארצות ערב העשירות לא יתרמו ולו דולר אחד לשיקומם. מדינות אירופה תומכות בהם כמגן בפני תופעת הטרור והמתאבדים משלמות מס אשר הולך במקום לשיקום ולבניית שיכונים לכיסי בכירי הרשות.אני מאמין ששלום יהיה בסוף הוא יהיה כאשר הפלשתינים (גם הישראלים) יגיעו למסקנה
כי ישראל היא עובדה מוגמרת שלא ניתן להשמידה. כל היתר הם פרטים שניתן לסכמם בזמן קצר.מתי זה יקרה.לאלוהים הפתרונים אולי בקרוב אולי בעוד 100 שנה.התמיכה המובהקת של ישראלים בפלשתינים קריאה לאנרכיה וסרבנות פתרונות קסם והפקות מרד רק מרחיקות את השלום.
אוי ואבוי לנו שאלו הם שליחנו בעולם ועוד יותר מטרידה היא העובדה שהשר הממונה על השגריר מחזק את ידיו. ממתי הורסים יצירות? והשגריר שקורא לעצמו שגריר רק מוסיף בושה בכך שהוא מייצג את ישראל. אני מתביישת במקומו. הוא מציג רק את הפנים המגעילות שלנו וזה טרגי.
יש להשאיר תגובות שאינן פוגעות אישית ואינן בשפה בוטה.גם אם התגובות לא תואמות את האידאולוגיה שבשמה הוקם האתר הזה. בצורה כזו הדיון יהיה יותר פורה ויתרום לכל הצדדים .דיון פורה יוצר דינאמיקה קבוצתית וסיעור מוחות.אני ,לדוגמה, נקטתי בדעה ימנית יותר מאשר כעת. עד שגלשתי ,קראתי והגבתי באתר שלכם לא הבנתי את משמעות ה"נכבה" הערבית.כעת אני מודע(הודות לתגובות) לכך יותר ומתייחס באמפתיה לתגובות שאינן תואמות את החשיבה הרעיונית שלי.לכן אבקש מאלו שיושבים עם האצבע על המחיקון להפעיל חשיבה יוצרת.
המערכת מוחקת תגובות ששפתן אינן נקיה ושעוסקות בהיבטים אישיים וזו בהחלט גישה נכונה ! אלא מאי?! התגובות שנמחקו נשארו מספיק זמן כדי שהגולשים יקראו ויפנימו אותן! לכן אין מקום להאשים את המערכת אלא לבקש ממנה שתמחוק גם תגובות אחרות שמשתמשות בביטויים שלא כאן המקום לכותבם(אם בכלל)כמו:"יהודו-נאצים"!
1.אינך בוחן כליות ולב.2.ראיתי התגובה שהגבת לה והיא נראית לי הכי ישימה.3. מדוע אתה רואה בי ימני ,יש לך טעות גדולה גדולה.4.להיות ימני שפוי זה להיות כמה דרגות מעל שמאל הזוי.5.יש להרבה "ילדי שמאל" מנטרה קבועה,קשה להם להגיב לענין כשהנושא לא בתפריט.
יש מעלי תגובות לתגובות שפשוט אינן! החלפתי את המשקפים בעדשה מיוחדת,כלום ,פשוט כלום. מה קורה כאן?
לפני כל דיון מהותי בזכות השיבה יש לעשות נסיון אמיתי כפי הנסיון של"עזה ויריחו תחילה".לפיכך אני מציעלהחזיר את רמת אביב,כולל אוניברסיטת תל-אביב, לידי הפלסטינאים.ולמה?:כי שם ישב לפני מלחמת העצמאות הכפר הגדול והמשגשג שיח-מוניס.( אני הספקתי לשחק שם בחולות עם הילדים המקומיים והזכרונות נעימים.)
יצירות אמנות במוזאון שבדי אינן "מחסלות" עמים – כיבוש,נישול,עינויים,חומות,התעללות באוכלוסיה אזרחית,סיפוח – הם המחסלים עמים: הכובש והנכבש,
אם תפקידו של שגריר לייצג נאמנה את המדינה
שלו, הרי שהשגריר בשבדיה יכול להיחשב כמוצלח.
הנה, ראה יצירה במוזיאון, טראח, חיסל אותה!
זו הייתה יצירה מתקתקת, וטוב שחוסלה בעודה
באיבה. רק ככה הערבים יבינו שידינו הארוכה
תגיע לכל חור. אנחנו, לעומת זאת, יותר חכמים.
נראה איזה שגריר יעיז לבוא לקרית – ארבע,
ואיך לעזאזל הוא יהרוס פארק שלם ע"ש ברוך
גולדשטיין ?!
תחי מדינת ישראל, חסמב"ה חסמב"ה חסמב"ה!
עמדות השמאל הציוני מחר והימין ה’שפוי’ מחרתים". (המרכאות הפנימיות שלי, י"ה).
בכרך "ארץ ישראל" (כרך ו’) מוערך מספר התושבים בארץ ישראל העותמנית בשנת 1800 (בגבולות מה שהיה אח"כ המנדט הבריטי) ב- 300 אלף. שם בוודאי לא היה לאיש אינטרס להפריז במספר.
אבל למעשה זה פרט לא רלוונטי לדיון. אוכלוסיה דלילה הייתה גם בדרום איטליה ובסיציליה, ביוון ובאזורים רבים באגן הים התיכון. עדיין מדובר בטריטוריה שחיה בה אוכלוסיה שלה המנדט לקבוע מי ייכנס לתחומה וכיצד להגדיר אותה (אם כארץ עצמאית ואם כחלק מ"סוריה הגדולה" או מ"העולם הערבי"), ולא לשום שר חוץ בריטי בשם בלפור או למישהו אחר.
הטענה כי היהודים גורשו מאדמתם היא לא יותר מסיפור ילדים. אם מדובר ברומאים, הרי שהגיאוגרף היווני סטרבון קובע כ- 50 שנה לפני חורבן בית המקדש השני שהיהודים נמצאים כמעט בכל מקום בעולם. כבר במאה השנייה לפני הספירה מוזכרת קהילה יהודית משמעותית בעיר רומא עצמה ראה הערך "עם ישראל" באנציקלופדיה העברית).
אם מדובר בבבלים שהחריבו את בית המקדש הראשוון, הרי שבעולם העתיק הגליות כללו בעיקר את האליטה שבעיר הבירה. בתנ"ך עצמו נאמר שנשארו "רק" הכורמים והיוגבים, כלומר הרוב המכריע של האוכלוסייה.
אני מחזיק בדעה שאוכלוסיית כנען-פלסטין-ארץ ישראל נותרה במקומה הקבוע, ורק תרבותה השתנתה מתקופה לתקופה (עד 1948). זו הייתה העמדה שבה החזיקו מוריי ורבותיי בחוג לארכיאולוגיה באוניברסיטת ת"א (שבניגוד לחוגים אחרים בפקולטה למדעי הרוח, בסגל שלו היה ייצוג ניכר לאנשי ימין, שגם הם לא חלקו על קביעה זו).
נקל לראות שיהודים דומים בדרך כלל לאוכלוסייה הלא יהודית שבתוכה הם חיים. ידוע גם שבתקופה הרומית היו גלי גיור גדולים ("עם ישראל" באנציקלופדיה העברית, בתת ערך הדן בתקופה הרומית). יש תופעה הקרויה "השתמרות השם": בית שאן מכונה במשך תקופות ארוכות "סקיטופוליס" בתעודות כתובות, במאה ה- 7 חוזרת פתאום "ביסאן". המסקנה היא שבצל חילופי השלטון התקיימה רציפות באוכלוסייה המקומית, והיא שמרה על אותו שם בעל פה. כך זה עם לוד, עכו ומקומות רבים נוספים.
אני מתעניין בדברים האלה, אבל מבחינתי משמעותם הפוליטית קטנה ביותר. אני הרי מתנגד לגירוש כלשהו של אדם שחי כאן קבע במשך זמן סביר, כולל של עובדים זרים, ללא קשר למי היה קודם ומי היה אחר כך. אני גם נגד גירוש הלבנים מדרום אפריקה, למשל.
אז אותי זכות השיבה לא מפחידה ולא פרובוקציה ולא שום דבר. זה פשוט הלאו האחרון. כמו שפעם היה "לא למו"מ עם אש"ף, ואח"כ "לא למדינה פלסטינית", "לא לחלוקת ירושלים", "לא גבולות 67′" אז עכשיו נשאר "לא לזכות השיבה", וגם הלאו הזה יישחק וילך. זכור מה שכתב לא מזמן חגי סגל ב"מעריב": "העמדות של השמאל ה’קיצוני’ היום הן עמדות השמאל הציוני מחר והימין ה’שפוי’ מחרתיים" (המרכאות הפנימיות שלי, י"ה).
יורם היקר
תודה רבה על הערותיך,
היות ורק תגובתך הייתה עניינית למאמר
הנה כמה הבהרות:
1.פתרון של שתי מדינות לשני עמים הוא הפתרון המצוי ולא הרצוי. גם אם לא נרצה בכך הוא ייכפה על ידי צד שלישי. אמנם לפי חליל שקאקי 60 אחוז מהפלסטינים תומכים ברעיון זה, אולם אני מאמין שהרעיון הולך ונמוג מקרב הפלסטינים והרוב תומך בהקמת מדינה אחת דו לאומית ודמוקרטית.
2. אתה בהחלט צודק. הקמה של מדינה דו לאומית תחייב ויתור על העיקרון היהודי לטובת העיקרון הדמוקרטי. שני עקרונות שלטענתה האבסורדית של ישראל יכולים להתקיים יחדיו.
3. אסור בשום פנים ואופן שפתרון זמני של שתי מדינות ייתפש כויתור על השיבה. הוצעו לכך מספר פתרונות בעיתיים מאוד כגון אישור חזרה ראשוני של הפליטים שנולדו עד שנת 48 ועוד.
4.יכול להיות ששני העמים בפלסטין צריכים קצת שקט האחד מהשני?
5. שם ספרו המופלא של חביבי הוא כמובן האופסימיסט ולא האופטימיסט – עריכה אתם יודעים.
אריאל
בשביל שיהיה "הסכם הפרדה זמני" כזה שדלומי מדבר עליו, אמורים הפלסטינים להסכים הלכה למעשה לסיום הסכסוך בלי זכות שיבה, משום שגם השמאל הציוני, התומך בהפרדה, רואה בכיבוש מנוף לגיטימי לכפיית ויתור על זכות השיבה. פתרון הפרדה כזה הוא לכן לא אפשרי וההתעקשות עליו רק מולידה עוד חוסר אמון הדדי. הפלסטינים לא רוצים לתת אמון במי שמתנגד לזכות בסיסית שלהם והישראלים מסרבים לתת אמון במי שלא חותם איתם על הסכם "שלום צודק", שהרי כך הוא מוצג להם על-ידי הנהגתם והם אינם יכולים לתפוס את הויתור העצום שנדרש מהפלסטינים כדי לחתום עליו. מדובר הלכה למעשה בהסכם שאינו פותר מאומה עבור רוב העם הפלסטיני וסופו להתפוצץ.
הדרישה מהפלסטינים להכיר ב"זכותם של היהודים להתקיים בישראל" (להבדיל מזכותם לחיות בארץ) היא לא מתקבלת על הדעת כאשר לא מוגדר אפיו באיזו ישראל מדובר ואיזה מין "קיום" יקבל כאן לגיטימציה. העם הפלסטיני מכיר בזכותם של היהודים לחיות בארץ, אבל הכרה בלגיטימיות של ישראל הציונית אינה באה בחשבון אלא במסגרת של כניעה לחזק, דוגמת אוסלו וז’נווה, מסגרת אשר אינה מולידה אמון אלא רק עוד זעם ומרירות.
לכן גם הדיבור על היווצרות של "שתי חברות אזרחיות" הוא מנותק מהמציאות בהקשר של ההפרדה, חברות קשורות עם מדינות, וכאן מדובר על מדינה אחת שבסיס קיומה הוא הנצחת טרנספר ולידה מיני-מדינה שמרשים לה להתקיים רק כדי לא לראות ערבים מול העיניים, איזה חברות אזרחיות יכולות לצמוח מזה ?
התשובה היחידה לכל אלו תמונה בשאלת הכותרת, "זכות השיבה לאן ?" זכות השיבה לישראל הציונית בודאי שלא יכולה להיות, וספק רב עם תיתכן ישראל אבסטרקטית לא-ציונית שתסכים לזכות השיבה. זכות השיבה מותנית, לכן בפירוק היסודות הגזעניים שעליהם מושתתת ישראל וממילא בבניה מחדש של מדינה אחת, בה יהה העם הפלסטיני מאוחד בארצו והיהודים תושבים לגיטימיים בארץ ולא קולוניזטורים.
כל היהודים חייבים לעזוב את רצועת עזה. יש להקים חומה לאורך גבול הרצועה ולהתנתק מהם. ערביי הרצועה לא ראויים להיות עמנו בקשר. הם צריכים לחזור לחיקה של אמא מצרים שתדע לטפל בהם הרבה יותר טוב מאיתנו. ואם הרעיון הזה לא מוצא חן בעיני מאן דהוא שיעשה כדברי אל -רעיס וישתה את המים של גאזה,רעזה או עזה.
יורם בר חיים מ"שמאל"והמגיב הימני מתחתיו-
הם שני צידיה של אותה אסכולה:מלחמת-נצח בין הישראלים לפלסטינאים.
כמה עובדות:
1. חלק ניכר מהכפרים הנטושים אינם מיושבים כיום, וניכרים היטב שרידים שלהם.
2. חלק ניכר מהפליטים הם אזרחי ישראל, וכמו פליטים שגורשו לחו"ל, אינם מורשים לחזור לכפרם ולקבל חזקה על רכושם (מבחינה משפטית הם מכונים "נוכחים נפקדים").
3. על פי סקר של המכון הפלסטיני לסטטיסטיקה שנערך בקרב תושבי מחנות פליטים, רק 10 אחוז בקירוב מעוניינים לשוב בפועל.
4. ישראל כבר הכירה בזכות שיבה, של הפליטים הגרמנים מכת הטמפלרים שגורשו על ידי הבריטים במהלך מלחמת העולם השנייה. שולמו להם פיצויים על רכושם, שקוזזו מהסכומים ששילמה גרמניה במסגרת הסכם השילומים.
5.שער השיבה מעולם לא היה סגור הרמטית, כפי שמנסים להציג זאת. אלפי פליטים שבו במסגרת איחודי משפחות והסדרים אחרים.
6. ישראל קיבלה בעבר את החלטת עצרת האו"ם 194, המורה על שיבת הפליטים, זאת כתנאי לקבלתה כחברה באו"ם.
7. ישראל הכירה בתקפותה של החלטת מועצת הביטחון 242, הקובעת שהפליטים הם שיבחרו את פיצויים לבין שיבה בפועל.
8. החלטת החלוקה של עצרת האו"ם בנובמבר 1947לא צפתה את גירוש הפליטים, ובכל זאת הכירה בצורך להקים שתי מדינות בשטח פלסטין-א"י המנדטורית (מכאן ששיבת פליטים אין פירושה "חיסול ישראל").
9. רוב הכפרים שגורשו ב- 48′ לא נטלו חלק פעיל בלחימה וכמעט לא היו בהם אנשים חמושים ולובשי מדים.
ועתה למסקנה:
פרנויית זכות השיבה היא עוד דחליל שמפיצים לציבור הישראלי כדי לגרום לא לפחד מהשלום. עוד אחד מכל שקרי ה"סכנה הקיומית". אני, כישראלי יהודי, מעדיף לקלוט במדינתי פליטים שחיו כאן מאות בשנים, על פני מאות אלפי אנשים, יהודים ולא יהודים, במסגרת חוק השבות, שאיני חש כל קשר אליהם ואיני מבין מדוע הם "בני העם שלי". אבל בפועל מספר הפליטים שעליהם מדובר בכל סיטואציה מעשית אינו מתקרב אפילו למספר ה"עולים" שנקלטו כאן רק בעשור האחרון.
בסקר שציטטת השאלה הייתה "האם אתה מעוניין לשוב לישראל כיום" כלומר לישראל הנוכחית, הציונית, ברור שמעט רוצים בזה…
לדעתי עצרת האו"ם שהחליטה על חלוקת פלסטין צפתה בהחלט את הנכבה, הרי היא העניקה לציונים מדינה על 60 אחוז מהארץ (שהם היו כשליש מתושביה) ושיש בה קרוב לחמישים אחוז ערבים. מאחר וברור לכל אדם שהציונות לא התכוונה להחזיק מדינה עם אולוסיה ערבית של 50אחוז, שעוד תלך ותגדל, הרי שהטיהור האתני היה צפוי לגמרי, מה גם שהיו כבר תכניות כתובות שלו ולמעשה כבר התחילו להפעיל לחץ על התושבים הערבים באתו זמן.
לא ברור לי מהיכן מסיק החבר הלפרין כי ישראל השלימה עם זכות השיבה של הטמפלרים .הטמפלרים גורשו ממושבותיהם שלא על מנת לחזור ובצדק. הפיצוי שניתן להם היה סמלי ופיקטיבי. ההבדל בינם לבין הערבים הוא שהם ויתרו על רצונם לחזור לכאן. עיין באתר שלהם http://home.vicnet.net.au/~tempsoc/composite_version/ . הסיבות לגרושם קרא בספרו של חביב כנען "הגייס החמישי" הגרמנים בארץ ישראל 1933-1945 .בהוצאת הקיבוץ המאוחד .מציע לך לפני שאתה כותב משהו בדוק היטב או אל תכתוב כלל.
אין כיובל הלפרין כדי לנסח היטב את הבעיה שיש לאנשי אתר זה למכור את מרכולתם לציבור הישראלי.
אני מצטט:אני, כישראלי יהודי, מעדיף לקלוט במדינתי פליטים שחיו כאן מאות בשנים, על פני מאות אלפי אנשים, יהודים ולא יהודים, במסגרת חוק השבות, שאיני חש כל קשר אליהם ואיני מבין מדוע הם "בני העם שלי".
ברור לכן מדוע דעותיכם מקובלות על הפליטים שחיו כאן מאות שנים אך נדחות על הסף על ידי אותם אנשים שבשונה מהלפרין שהוא ואני מצטט "ישראלי ויהודי" ולכן זכאי להיות פה, אין להם מה לחפש פה.
ליבי ליבי איתכם אתם מעוררים רחמים
יובל הלפרין איננו נמנה על עורכי "הגדה השמאלית" והוא כותב את דעותיו שלו,כמו כל כותב ומגיב אחר.אם אתה סובל מקריאה באתר-אל תחזור אליו ותמנע מעצמך צער ורחמים.
הוא לא חבר של אף אחד כאן.
מי שמביט ברצונית על מפת הגירוש של 48 רואה די בקלות שעיקר הגירוש בוצע בתוך שטחי החלוקה, בשטחים שכבשה ישראל מעבר לחלוקה (הגליל והמשולש) היה הרבה פחות גירוש ועיקרו היה באיזורי "התפר" עם גבולות החלוקה, כמו בירווה או איזור צפוריה-מעלול. באיזורים כמו הבטוף (עראבה-סכנין והסביבה) ולב המשולש וואדי ערה שהיו מחוץ לגבולות החלוקה כמעט לא נגעו. נצרת הייתה אמורה כנראה להיות מגורשת אבל המעשה לא בוצע (וטוב שכך). זה גם תואם למדי את תכנית ד’. כל אלו מראים כי היה זה גירוש צפוי, מתוכנן בעיקרו (אם כי לא כל התכנית יצאה לפועל) ועולה בקנה אחד עם תכנית החלוקה.
כתבתי תגובות שצונזרו .את התגובות לתגובתי השאירו וזה לעג לרש.נראה לי שצנזור זאת זכותה של המערכת אולם זה נלעג כשזה נעשה באחור.אגב כל אלה הקוראים לצנזר כל בעל דעה שלא מתאימה לדעתם יוצאים להגנת מחבלת בשם חופש הבעת דעה.
צודק האינדיאני בתגובה מעלי. צנזור של תגובות משחית את הדיון, מעקר אותו.
הצנזור מקומם מאוד, גם אם אני רחוק מאוד מהתפיסות הגזעניות והכוחניות של האינדיאני.
מפריע לי העניין הזה, שהורס את הגדה השמאלית. אני קורא לכל מי שזה מקומם אותו
להגיב ולהביע זאת.
ציטוט מחלקו האחרון של המאמר:
"תוקם חברה אזרחית חזקה בשני הצדדים ויחל תהליך חינוך שורשי ומעמיק שבסיומו יוכלו שני העמים ממערב לירדן לדור יחדיו מבלי שהשיבה תיתפש כ"איום דמוגרפי", "סכנה ביטחונית" ו"סופה של המדינה היהודית".
אכן חזון נאה, אך עם זאת חסר כל בסיס ואף גובל בהזיה.
לדעתי יש לאמץ חזון מעט יותר ריאליסטי ומותאם לנפשות הפועלות כאשר דנים בדרכים ליישוב מחלוקת.
המתלוננים על מחיקת תגובותיהם הם מיתממים היודעים היטב מדוע הוסרו:אם בגלל שפתחו בנושא חדש,שאינו מתייחס לתוכן המאמר או,השתמשו במילים שהנייר ומרקע המחשב-אינם סובלים אותם.לעומתם:התמימים הטוענים ל"חופש הדיבור",לא קראו כמובן את התגובות שהוסרו ולכן הם מתפרצים לדלת פתוחה.
התגובות הוסרו לא משום אינפורמציה נכונה או בלתי נכונה, אלה משום ביטויים כ"חלאות" "קאפו" ועוד.
בתגובה "היתממות ותמימות", כתוב:
"התמימים הטוענים לחופש הדיבור לא קראו
כמובן את התגובות שהוסרו ולכן מתפרצים לדלת
פתוחה"…
אני תוהה – האם מדובר בסאטירה אורווליאנית,
או שמא … המממממממממממ…..
כן , גם את הקללות, ותנו לנו להתעלם בעצמנו
ממה שבא לנו
מתוך הכרות רחבת טווח את "אינדיאני",נפתלי ועוד אחרים וטובים שהשפיעו לחיוב על הדיון ב"גדה"עליכם לדעת שעם הפסקת פעולתם של הנזכרים מידית ובטווח הקרוב-תרד רמת האתר והפעילות בו תקטן עד כדי אי הכדאיות להמשיכו.(סילחו לי על התחביר והדקדוק הלקויים של דברי כי הם נכתבו בשצף קצף ובנשימה אחת). נ.ב. :הרגע החלטתי לא להכנס, החל מעוד עשר שניות, לאתר זה ל צ מ י ת ו ת .
בבנין ירושלים ננוחם.
שמח על הויכוח.שכחנו את נושא המאמר.אכן חלק מן הערבים שעזבו את הארץ ב48 גורשו כחלק ממדיניות. הבעיה היא שעשרות מיליוני אנשים טרונספרו במאה העשרים . רובם ככולם השלימו עם עובדה זאת , שוקמו ומנהלים חיים חדשים.כמיליון תורכים ויונים שהושבו לארצותיהם מיליוני גרמנים שגורשו לגרמניה ועוד.מ48 עברו יותר מ50 שנה והפליטים יושבים עדיין על מזוודותהם.ארצות ערב אינן מעוניינות לפתור את הבעיה בשטחן מנהיגות הפלשתינים אינה מעוניינת לפתור את הבעיה.ישראל לא מעוניינת לקבל ערבים לתחומה.הצועקים הגדולים על קיפוח ערבים יושבים בעצמם על קרקע ערבית. כל צועק מוכן שהערבים יחזרו אך לא לשטחו.אכן בעיה סבוכה.לפתור אותה יוכלו מנהיגים בעלי שעור קומה .כיום שרון נלחם על כסאו המתנדנד ועראפת לא מתרומם מעל מנהיג כנופיות מצוי. הפתרון נראה רחוק מתמיד. התיצבות השמאל לצד הערבי מבלי לראות את התמונה הכוללת לא תקרב את השלום כהוא זה.
הפליטים ברחו ברוב המקרים בגלל מנהיגיהם שהורו להם לעשות כך.(היו ישובים ערביים שפרעו שנים רבות ביהודים ולפיכך פחדו מנקמה וברחו ביוזמתם).המנהיגים אמרו להם שעל מנת לא להפגע בקרבות כדאי להם לצאת מכאן לכמה ימים. כמה ימים?!,כן! כי הערבים היו משוכנעים שיחסלו את היהודים תוך מספר ימים מועט ואז הערבים יחזרו לבתיהם וגם יקבלו כבונוס את רכושם של היהודים!!.במשך למעלה מ-56 שנים מונצחת במכוון ,על ידי מדינות ערב,בעית הפליטים .הכוונה היא להשתמש בפליטים כקלף אחרון(ג’וקר)ב"משחק" להבסת היהודים. הרי אם פרומיל מהעושר של סעודיה או של עירק (ביחד עם כספי סוכנות הסעד ןהתעסוקה של האו"מ) היה מופנה לטובת הפליטים היו משקמים אותם מזמן.
אחד החלקים היותר מעניינים בסיפור על "בריחת הערבים" היא העובדה שאין שום תיעוד לקריאת המנהיגים לברוח. בשנות ה-50 חיפש חוקר בריטי מסמך של "קריאת המופתי לברוח", בין השאר בכל תחנות הרדיו במזרח התיכון (נטען שזה שודר ברדיו) ולא מצא לזה זכר. אני אישית שואב את הידע שלי על הנכבה מכלים שניים כי אני לא היסטוריון אבל כמה היסטוריונים שאני מכיר טוענים שאת הנאראטיב של הנכבה כפי שמציגים הפלסטינים ניתן בהחלט לעגן במסמכים של ארכיון צה"ל, יש שם תיעוד מכלי ראשון (אבל חד-צדדי, חיילים ישראלים) של מעשי הטבח והגירוש.
במישור העקרוני כשמנתחים את מדיניות הטיהור האתני, שאלת הבריחה היא משנית, להימלט מאיזור קרבות זה מעשה לגיטימי ואדם שנמלט על נפשו זכאי לחלוטין לחזור לביתו ולאדמתו.
כבר הסברתי בתגובות קודמות מדוע הטיהור האתני נובע ישירות מהתכניות הציוניות והחלוקה ולכן האחריות לו היא על הציונים. להנהגות הפלסטיניות לא הייתה שום סיבה להסכים לחלוקה, בוודאי שלא בגבולות שהוגדרו לה, אין בעולם שום עם שיעניק ריבונות על רוב ארצו למיעוט של קולוניזטורים והחלטת האו"ם על גורל הארץ מבלי להתחשב בדעת רוב התושבים הייתה אנטי-דמוקרטית בעליל.
ליורם מצטער לקלקל לך את התמונה.ידע אישי – כנער בקרית עמל(כיום קרית טבעון) הייתי נוכח בשעה שהודיעו כי שיירה גדולה של ערבים מתקדמת מכיוון חיפה מזרחה. התקבלה הוראה לעצור את השיירה . משוריין גדול שהיה בראש השיירה פרץ את המחסום והשיירה המשיכה דרכה. האמת היא כנראה באמצע חלק ברחו בתקוה לחזור במהרה וחלק גורשו.כיום עברו מעל 50 שנה ובמוחך הקודח אתה חולם על החלוקה או החזרת הפליטים. מציע לך לנחות ולחפש פיתרון ריאלי שהרי בין כה המציאות תביא אותו. חלק מן הפליטים יחזרו למדינה הפלשתינית וחלקם יתישבו דרך קבע אצל מדינות ה"אחיות" בהן הם יושבים בתמיכת ישראל והמערב ואם יתאפשר גם ה"אחיות" העשירות מנסיכויות הנפט.ברור שגם ארצות ערב יכירו ברכוש היהודי שנשאר בארצותיהם ויפנו את הפיצויים לשיקום הפליטים הערביים.
יורם, אחרי ההתפתלויות המגוחכות שלך באינדימדיה בעניין תמיכת תנועתך בשאהידים המתפוצצים ובמיוחד הגנתך על חברתך שנראתה בבירור בערוץ 2 בתהלוכה הקוראת "יא שהיד יא חביב לך תכה בתל-אביב"… איזה אמינות עוד אפשר ליחס ליהודי שהפך להיות לאומן ערבי חשוך?
ראשית, אני שמח שימנים נהנים כל-כך ממיחזור של שמועות חסרות בסיס, הכוללות ססמאות פוליטיות שלא נצעקו מעולם, שיהיה להם לבריאות.
במה שנוגע לחיפה, בחיפה הייתה בריחה גדולה, לאחר שנפוצו השמועות על הטבח בדיר- יאסין, חלק מהבורחים נעו מזחרה והותקפו על-ידי הכנופיות הציוניות ליד הצ’ק-פוסט וחלק ירדו לנמל והועברו באניות בריטיות ללבנון.
באופן עקרוני, מעבר לאבחנה הנקודתית בין גירוש יזום לבריחה, הרי שבמישור הכללי ברור שגם בריחה מאימת טבח (והיו טבחים כמעט בכל מקום שהציונים כבשו) הינה למעשה צורה של גירוש, שכן הבורחים לא עזבו מרצון חפשי כלשהו. בריחה כזו הופכת לגירוש פר-אקסלנס כאשר מונעים מהבורחים לשוב.
מוזר מאד שאנשים מביאים "עדות ראיה" שלהם בעובדה מוחלטת בעודם דורשים להתעלם מעדויות אישיות של פלסטינים, גם כשאלו מגובות במסמכי הצבא הישראלי, קוראים לזה גזענות.
כמי שמכירה את איריס באופן אישי, אני דווקא יכולה להעיד שגם אני ראיתי את השידור המדובר בחדשות ערוץ 2, ולהפתעתי ראיתי אותה בברור. יורם בר חיים מיתמם ומנסה להסתיר את דעותיו ודעת תנועתו, בני הכפר/הארץ, וגם את מעשיה הנלוזים של חברתו לדרך, איריס בר. האם זו גם בדיה ימנית שאיריס בר היללה באופן פומבי את מעשיה של חוטפת המטוסים לילה חאלד? איריס בר, אגב, סירבה בעקביות להתייחס לדבר ההפגנה המדוברת, וסיבותיה מובנות. כמה קל, כשנוח, לטפול הכל על "משמיצים ימניים". אני אינני ימנית, אבל בכל זאת הזדעזעתי ממה שראיתי. תמיכה בשאהידים בתל-אביב…? עד לאיזה פנטיות אפשר כבר להגיע?
יורם, הייתי מעריכה יותר יושר מצידך ולא היתממות שבאה למצוא חן בעיני הקהל המקומי.
בפעם הקודמת שכתבת (באינדימדיה) הודעה כמעט זהה לזו האחרונה, ההפגנה הייתה בכפר כנא (הפגנה שאבנאא אלבלד לא נכחה בה בכלל, אגב..), עכשיו היא בתל-אביב ?
תפסיקי לנסות למחזר את השקר הזה ועוד לטעון שאת "שמאלנית". שמאלנים באים להפגנות, לא יושבים ומלכלכים עליהן. זהו, סיימתי להתייחס לפרובוקציה הטפשית הזו, מרגע זה אנהג כאיריס ולא אומר עוד מילה נוספת בעניין
אני דווקא מצאתי עניין בהודעות הנוספות (שכנראה צונזרו בינתיים). אם יורם וחבורתו מציינים את מקום מגוריהם כ"חיפה, פלסטין", יש בכך בעיני יותר מרכילות אישית, יש בזה אינפורמציה פוליטית, שעוזרת להבהיר את הרקע לחלק מההודעות האחרות.
ובעניין לטוף, היה דיון נפרד באשכול אחר. אבל גם במידע הזה מצאתי עניין, גם זה עוזר להבין את הרקע.
פוליטיקה זה לא רק הצהרות מנוסחות היטב, זה גם דברים שמסביב.
אני קצת חש לא בנוח עם הצנזורה שמופעלת כאן על מידע מהימן (הרי סופקו הפניות לאתרים של הנפשות הפועלות עצמן, לא מידע מצד שלישי). לדעתי אין לזה מקום.