(על זכות השיבה)
כך נשאלתי ע"י יסמין, אחת מהמגיבות בגדה השמאלית. שאלתה המלאה היתה: "כיצד אתה צופה את המשך קיומה של מדינת ישראל כמדינה עצמאית ובעיקר, כיצד אחיה אני חיים מוגנים וחופשיים לאחר שתיושם זכות השיבה?" היא גם ביקשה תשובה עניינית… להלן תשובתי.
אנו לא יכולים לברוח מן ההיסטוריה שלנו. במלחמת 48′ גירשנו שני שלישים מן התושבים המקומיים כ-700 עד 800 אלף בני אדם (כל המספרים כאן הם אומדנים ממקורות שונים). מספרם ומספר צאצאיהם הלך וגדל ומגיע היום לכ-4 מיליון ויותר. האו"ם הכיר כידוע בזכותם לשוב או לקבל פיצויים (החלטה מספר 194). הזכות לשיבת אנשים שנעתקו (גורשו) מאדמתם מעוגנת לכן בחוק הבינלאומי אבל גם תואמת כללי אתיקה אוניברסליים. הפלסטינים מצידם מעולם לא ויתרו על זכות השיבה. אנחנו עד כה התעלמנו מהפליטים ודרישותיהם. אחרי 48′ בזמן הטראנס של הקמת המדינה חשבו כולם שכל מה שנקבע במלחמה זו הוא סופי. פינוי ערים מתושביהם כמו יפו, חיפה, צפת, לוד ורמלה נתקבלו באנחת רווחה ע"י היישוב. רק אחר כך נתחוור לנו שזה לא כל כך פשוט ועוד לא "התפטרנו" מהם, ואפילו הצענו (תחת לחץ בינלאומי כבד) להחזיר 100 אלף פליטים (הצעת משה שרת בשנת 49′). יש לזכור שהמספר הזה הוצע כאשר כל היישוב היהודי מנה פחות ממיליון תושבים, כלומר הצענו להחזיר פליטים שיהוו כעשירית ממספר התושבים היהודים. בהשוואה להיום זה כאילו הצענו החזרה של כ-600 עד 700 אלף פליטים. לכך יש להוסיף גם כ-160 אלף תושבים ערבים שנשארו בארץ – שארית הפליטה של הנכבה. כלומר לו הוחזרו אז 100 אלף פליטים פלוס הערבים שנשארו, היה מספר הערבים מגיע לרבע מיליון בערך והערבים היו מהווים כשליש מתושבי הארץ באותו זמן.
רצוי גם לזכור שבהחלטה ההיסטורית על הקמת המדינה, ליתר דיוק החלוקה לשתי מדינות, כלומר החלוקה של 47′, זו שנתקבלה בהתלהבות אדירה ביישוב היהודי, הוחלט על מדינה יהודית בה מספר התושבים הערבים יהיה כ-40%!
כיום אני חושב שיש להכיר בזכות השיבה של הפליטים הפלסטינים, להחזיר (תוך הסכם שלום כולל) 50 עד 100 אלף פליטים לשנה משך 10 השנים הבאות. היתר יקבלו פיצויים הוגנים שישולמו, גם על ידינו. במקורות שונים קראתי שהצעה מעין זאת תוכל בסופו של עניין להתקבל גם על ידי הפלסטינים. ייוצר מצב בו הפלסטינים יהוו כ-25% מן התושבים בארץ (כיום הם כ-19%).
יש להדגיש שזכות השיבה אינה רק שאלה של חזרה ממש של הפליטים אלא גם, ואולי בעיקר, הודאה של ישראל ב"זכות השיבה" ובמלים אחרות הודאה בעוול שמדינת ישראל (הציונות) גרמה לעם הפלסטיני.
עכשיו את שואלת "כיצד אתה צופה את המשך קיומה של מדינת ישראל כמדינה עצמאית ובעיקר, כיצד אחיה אני חיים מוגנים וחופשיים לאחר שתיושם זכות השיבה?
ראשית יש לזכור שהשיבה של (חלק) מהפליטים תהיה בסיס לפיוס ושלום אמיתיים עם הפלסטינים שתאפשר גם הפסקת האיבה עם הסביבה הערבית כולה. דווקא הסכם שלום בתנאים אלה הוא האפשרות הריאלית והאמיתית בה יובטחו קיומה ועצמאותה של המדינה. אין כל פתרון אחר זולת דרך זו, שכן אחרת נחיה פה תוך מלחמה מתמדת, ולעולם נאכל חרב. האמת המרה היא כי לאורך ימים, ביחסי כוחות במזרח התיכון, קיומנו לא מובטח כלל. מסביב לנו מאות מיליונים ערבים ומוסלמים בעלי מודעות לאומית עמוקה, שנוצרה במאבק מר עם הקולוניאליזם המערבי, הרואים גם אותנו כחלק מקולוניאליזם זה. רק בפיוס עם הסביבה הערבית נוכל לשכון פה לבטח. במציאות שתיוצר בתנאי שלום, החיים שלך יהיו יותר מוגנים וחופשיים מאשר עד כה. בתנאים אלה יהיו גם היחסים עם הפלסטינים בתוך ישראל שונים לחלוטין מאלה הקיימים היום. עדיין אני זוכר גם חיי שכנות יפים עם ערבים אפילו בזמן המנדט הבריטי. מי אומר שחיים עם מיעוט לאומי חייבים להיות בהכרח רק חיי איבה? בהחלט ייתכנו חיי שיתוף וקואופרציה שיעשירו באופן חברתי ותרבותי את שני העמים השותפים לכברת ארץ זו.
מיעוט לאומי גדול יותר או פחות קיים גם במדינות רבות אחרות ודומה שהחיים שם אינם גרועים כלל מאלה שבישראל. לא ידוע לי שהספרדים למשל לא תופשים את עצמם כארץ המממשת את לאומיותם ומאפשרת את פריחתם הלאומית והתרבותית למרות המיעוט הקטלוני ואפילו הבאסקי. מכל מקום הפלסטינים בישראל הם תופעת קבע והצעות ליברמניות ודומות לא יועילו שכן הם יהפכו את חיינו לגיהינום. הערבים יהיו שותפים מלאים במדינה, בה נמשיך לפתח תרבות עברית ואורח חיים בו נבחר, ובתנאי שלא כמו כיום, לא נפגע בזכויותיהם של אזרחים (ערבים) אחרים. איני חושב שהתחשבות במיעוט והכרתנו בו תפחית מאיכות החיים שלנו. להפך – על בסיס כזה יכול להתפתח אורח חיים סובלני ואנושי הרבה יותר מאשר זה הקיים היום בווילה הלאומנית שלנו בג’ונגל. זו הבנויה על הר געש המאיים להתפוצץ מדי כמה שנים. בכדי לחיות במדינה כזו צריך אכן לשנות קצת את השקפותינו על עצמנו ועל עברינו. נוכל לוותר על האפולוגטיקה המתמדת, על הצדקנות וההתחסדות וההתנשאות על הסביבה. למה נדמה לך שהתחושה הלאומית והתרבותית שלך מוכרחה להיפגע עם במדינה זו יחיו גם פלסטינים? האם רק הרגשה של אקסקלוסיביות יהודית יכולה להזין רגש לאומי אמיתי? זה רק נכון לגבי סוג לאומיות צרת אופק ושונאת זרים. אני מאמין בלאומיות פתוחה למגע והחלפה תרבותית עם עמים אחרים. כל התרבויות הגדולות בעולם פרחו דווקא מתוך מגעים אוניברסאליים ולא מהסתגרות והתבדלות. למה הכרה בזכות הזולת צריכה לפגוע בתחושה הלאומית שלנו ואילו עוינות ל"אחר" היא שתספק לנו סיפוק לאומי? לדעתי בתוך מדינה לאומית יכולים לדור גם מיעוטים לאומיים כאשר מובטח להם מרחב מחייה לאומי מוצדק משלהם. מכל מקום זה עדיף לאין שיעור מן המצב היום בו נמצא מיעוט לאומי משולל זכויות. ובסיכום הייתי עונה על שאלותייך ב-כן! בישראל עם מיעוט פלסטיני קצת יותר גדול אבל לא עוין כמו היום, בישראל שחיה בשלום עם שכניה ולא במלחמה מתמדת עם סביבתה, תוכלי לחיות ולהרגיש הרבה יותר חופשייה ובטוחה מאשר בישראל של היום.
נכון שזה יהיה שונה מן התמונה שהציונים הראשונים תיארו לעצמם. לדידם, מאחר שנשמו את התרבות האירופית הקולוניאלית, היה טבעי ביותר להתיישב בארץ של ילידים ולמשול בהם מאות שנים כדוגמת האימפריות העוצמות של אותם ימים. הם עוד לא הכירו מושג של דה-קולוניזציה.
לאותם ציונים המתארים ושואפים כיום לארץ אחרת אפשר להזכיר אפילו שהפתרון המובא כאן, התיאור ה"אוטופי" כמעט של יחסים בין ערבים ויהודים, אינו רחוק כל כך מהתיאור של "אלטנוילנד" ספרו הנודע של הרצל, בו תיאר מדינה פלורליסטית פתוחה וסובלנית בפרט כלפי ערבים. זה נכון שהרצל כתב את הספר כנגד הטענה שהועלתה כבר אז שהמטרה הציונית היא מדינה יהודית לאומנית צרת אופקים. בין במבקרי הספר הראשונים היה גם אחד-העם שאמר בנבואה אפלה שמדינה כזאת תקום רק על בסיס נישול הערבים. אך הרצל הבין היטב שצריך לתאר אוטופיה ציונית של מדינה מתקדמת המתאימה לערכים אוניברסאליים של האנושות. בספרו הוא הטביע את המוטו "אם תרצו אין זו אגדה". במציאות העגומה שלנו היום נשמעת גם התביעה לפיוס עם הפלסטינים על בסיס זכות השיבה כאגדה – אבל אולי בכל זאת… אם נרצה.
שמואל אמיר!
לעיתים, קוראת אני דברי טעם שאינם לדעותיי מתעניינת,חוזרת על הפסקה וחושבת חזור וחשוב על הכתוב. שכן, בעולמי תמיד יש מקום לדעות אחרות, אדרבא דעות השונות משלי.פעם ראשונה שאני באתר האוחז בחוזקה בדעותיו השמאלניות ועיני אינן חדלות להתהמם ממה שכתוב.
לשמחתי כרגע, אני הוא הרוב ואתם המיעוט ואין בכוונתי לשים אותכם ללעג, אלא לנשום באנחת רווחה. השמאל הקיצוני,בגרוע מהימין הקיצוני חובר כל הזמן אל אויבינו במטרה לשים קץ למדינת היהודים. ואין בכוונתי במילה "אויב" משום מישהו שנלחמים איתו. בכוונת האויב שאליה אני מתכוונת היא שביום, שתחזיותיכם תתגשמנה, יושם הקץ על הדמוקרטיה.בתגובה ליסמין ששאלה "איך ארגיש חופשייה ומוגנת…" התשובה האמיתית היא " לא תרגישי חופשייה ומוגנת, כי לא תיהי חופשייה ומוגנת. ומדינתך כדמוקרטיה תחייה על זמן שאול שכן שכנינו המוסלמים, עדיין לא למדו את שפת הדמוקרטיה, שלא לכולם היא קלה. (ובלי שמץ של התנשאות.)
לעניות דעתי( ונבואות זעם הן אלה שבדר"כ מתגשמות) ביום שתמומש זכות השיבה, זה יהיה סופה של מדינת ישראל הדמוקרטית. היהודית עוד הרבה לפני.
ופנייה אחרונה לאמיר, מקווה אני שאתה פועל להחזרת פליטים בכל העולם, החל האינדיאנים באמריקה וכלה בדרפור, שם נרצחים מידי יום ביומו עשרות אלפים, מגורשים ואנוסים.מדינת ישראל גרשה, מדינת ישראל קלטה במקומם אלפים, אלו סדרי עולם, כך היה וכך יהיה תמיד.(אני עצמי חיה בעמק יזרעאל ממנו גרשו אלפים. ואנחנו? כבשנו בזכות גדולה) אפילו הפליטים עצמם שכחו שהם פליטים (דור שני ושלישי) הבעיה היא שמי שמחייה כל הזמן את הפצע, זה השמאל הקיצוני שסובל מרגש נחיתות עז.
ממני נועם, מהקצה השני של המפה הפוליטית.
הצירוף הזה שיצא ממקלדתך מעיד לצערי עלייך לא מעט. ראשית, אין דבר כזה מבחינה קלינית. לאוטיסטים של מספיק בעיות גם מבלי שיהיו להם בעיות זיכרון (למשעה לאחוז לא קטן מהם זיכרון מדהים מאין כמוהו). מה שכן, לאוטיסטים יש בעיות בהבנת מושג האחר. אחת התוצאות מכך היא העדר אימפטיה. משהו בסיגנון שימוש בליקוי התפתחותי (אוטיזם) כגידוף). בוש לך.
שנית, אמנת החמאס איננה תגובה לכיבוש כי אם מבוססת על יסודות אמונה מוצקים שבאו לידי ביטוי גם בעדויות מנהיגים מוסלמים לועדת אונסק"ו ב-47 0האיעונים דאז היו זהים לחלוטין לטיעונים שמשמיע החמאס בהצהרת כוונותיו, ושוה, מבוססים על תפיסות דתיות עיקביות (כגון הטיעון המקומם שכל אדמה שנכבשה על ידי המוסלמים במאה ה7-8 היא אדמה מוסלמית מקודשת שבה תיתכן רק דומיננטיות איסלמית), טרם קמה בכלל מדינת ישראל או בתקיים כיבוש. האמנה הפלסטינית של אש"ף שגם היא בוטה בכוונותיה נכתבה עוד טרם מלחמת ששת הימים כך שוודאי לא שיקפה "סתם" נקמנות.
עמדות החמאס כלל לא "רוככו" כפי שמשעל והניייה הודיעו הבהירו לאחרונה. אין הסכמה ל"הודנה" "ארוכת שנים" אלא של 30 שנה בלבד (זה המספר המקסימלי שהושמע). אם הודנה אין משמעה לא שלום של ממש, בוודאי לא היו מגבילים אותה למשך זמן כה קצר 0בדיוק הזמן שמאפשר התעצמות צבאית שתאפשר השתלטטת על כל הארץ (אוצו רעיון כמו תוכנית השלבים של אש"ף-זוכר?). אני לא רוצה להוסיף ולערער את תפיסת העולם המלאכותית שגיבשת לעצמך, אך בניגוד לפלסטינים ישראל בפועל כבר הלכה כברת דרך עצומה ךקראת שלום. המנהיגות הישראלית משמאל ומימין תומכת בהקמת מדינה פלסטינית עצמאית תוך ויתור על חלקי מולדת היסטוריים. חהבעיה היא כמובן שהחמאס לא באמת מעונין בהקמת מדינה פלסטינית על חלק מהארץ אלא בארץ כולה. בניגוד אליך, אני נוטה להאמין לערבים או לבני כל עם אחר כשהם מצהירים משהו.
אלון הראל משועשע. כאשר הוא חוזר כעבור שנה לאתר הגדה הוא נפגש במאמרי באותם נימוקים ישנים ביחס לזכות השיבה. כנראה על מנת לעדכן אותנו מסר לנו פרופסור הראל קישור אל מאמרו הוא בנושא, המשתרע על 33 עמודי המחשב. אני מודה שלא קראתי את כל המאמר אך גם בו לא מצאתי בינתיים חידושים מדהימים. זה מזכיר לי את האנקדוטה אותה מיחסים לאבא אבן. כאשר הוא נשאל האם זה נכון שבספרו האחרון של משה דיין ישנם רק שקרים הוא ענה שאינו יודע, יש לו עדיין שני עמודים לקרוא.. גם לי נשארו כמה עמודים לקרא כדי להגיע אל הנימוקים החדשים של הראל.
לדעתי קשה להיות משועשע ממאמרים על זכות השיבה , הבעיה היא כה עצובה ומדכאה שאני לפחות לא מוצא בה כל בידור.
לצערנו אפשר למצוא לעתים קרובות מדי מאמרים אקדמיים הטוחנים עד דק כל בעיה וקוברים תחתה את הקשר למציאות האיומה. מאמרים אקדמאים עוטים לעתים גם גלימה של נכבדות לטיעונים נלוזים כאשר אלה מובאים כמראי מקום מדעיים. זה מה שקורה במאמר הנ"ל כאשר מצוטט אפרים קארש הטוען שהפלסטינים הם האשמים העיקריים באסון הנכבה. זה כמובן חזרה על הנימוק הנלוז של הממסד הציוני "הם בעצמם אשמים" אבל מה לזה ולמחקר רציני?
it is difficult to take seriously your answer Mr. Amir if you do not treat sersiouly the arguments in the paper and only mention the cite of Mr. Karsh. The cite was used to mention the existence of a position in the literature. I do not share the view of Mr. Karsh as I think is clear from the article. It will be more honest if you bothered to mention this in your answer.
I read your article more seriouly than you read mine. I am not even opposed to the idea of refugees returing to Israel although i think that the idea that Palestinians have a RIGHT of return as opposed to compensation or other remedies is both unsubstantiated and politically dangerous. It is politically dangerous because as many supporters of the right of return believe if indeed there is such a right, it follows that no Palestinian leadership can give it up in negogiations because it is an individual right of the refugees not a collective right of the Palestinian nation. If you bothered to do some research you may find out the "oaths" that are now distributed and signed by Palestinians in which Palestinians vow not to ever give up the alleged right irrespective of any agreements made by Palestinian leadership.
Let me express the hope that the future deliberations on the issue on this site will be serious ones.
לאלון הראל שלום,
אם באמת רצית דיון רציני לא יכולת לצפות לכך אחרי תגובתך למאמרי. אנא קרא זאת שוב אולי אפילו תסכים איתי.. אבל נניח לזה. הבעיה לדעתי היא ש"זכות השיבה" היא בעיה פוליטית ביסודה ולא בעיה מחקרית או משפטית נטו. שנינו יודעים שאפשר לכתוב מאמרים מלומדים על כל דבר וגם לגייס צבא נימוקים לכך. אבל מאמרים אקדמיים עם כל הכבוד להם, אינם באמת חשובים כל כך.
אני שמח לשמוע שאתה מסכים לרעיון של חזרת הפליטים שהבעתי. זה חשוב בעיני יותר מן הוויכוח בינינו ואני מברך אותך על כך אפילו אם אינך מכיר ב"זכות" הפלסטינים לשיבה. אתה מנמק זאת בין היתר בכך ששום הנהגה פלסטינית לא תוכל לשאת בענין. הנה אתה מעלה נימוק נכון או לא נכון שהוא כולו פוליטי ולא "אקדמאי". זה אופייני שכישראלי נאמן אתה פונה מיד לחוסר הגמישות הפלסטינאי ולא לזה הישראלי. הנה בימים אלה אתה שומע מהצד הישראלי את הצהרות הסירוב הנחושות ביותר נגד זכות השיבה.
אבל בפוליטיקה העניינים מתנהלים בכלל אחרת. בתנאים אלו או אחרים (שכתבתי עליהם לא פעם ב"גדה") אפשר להשיג הסכמה אפילו בשאלות אלה משני הצדדים.
אשר לאזכורי את קארש בעיני הזכרתו בהקשר בו הוזכר הוא כתם על כל מאמרך.
יכול להיות שהעלו את האתר באנגלית רק בכדי שיהיה להנרי לאוי היכן להגיב?
Following up on Alon, Shmuel, and Michael’s comments, and side-stepping the legal question of RIGHT of return, I have proposed the political slogan, to be raised by peace-seeking Israeli democrats
:
The refugees are partner for peace – Let them come home
!
What does Alon think of this as a political demand
?
Shmuel
?
Michael
?
הביטוי חזרה הביתה אכן ממצה גם את ההיבט האנושי-רגשי ותחושות הצדק הבסיסיות.
ראש העיר חיפה יונה יהב קורא לשיבת הפליטים לחיפה
— קישור —
להלן עוד:
Home coming of the refugees IS peace
you don’t make peace with the uprooted only with the returnee
Hands off the uprooted
hands for peace and Home-coming –
Peace is not separated from Home-coming
(or Return)
Peace & coming Home
are inseparable
go together
מיכאל שרון
(למערכת: היתה טעות בגרסה הקודמת. אנא הציבו הגרסה האחרונה)
לא ברורה כאן הבחנתך בין זכות אינדיוידואלית לזכות קולקטיבית. אני גם תמה במקצת שכן כליברטריאן היית יכול לראות את אבן הבסיס כאן כזכות הקניין האינדיוידואלית (שאינה אמורה להשתנות עקב הפעלת כוח כפייתי מכל סוג שהוא).
דומה שבלהטך לא הבחנת בנתונים המערערים כאן מכל וכל את ההבחנה השרירותית, נתונים המצויים מתחת לאפך: הזכות לפיצוי של ניפגעי שואת יהדות אירופה היא זכות אינדיוידואלית, ממש כשם שהסבל והאובדנים בחיים, גוף ורכוש היו ראשית לכל אישיים. עם זאת, ברמה הקולקטיבית של "העם היהודי" ניתן לדבר על "אובדן קהילות שלמות, אובדן נכסי תרבות וכיוצא באלה. ברמה הפוליטית, אף שהזכות לפיצוי היא אינדיוידואלית, ניהלה ממשלת ישראל מו"מ עם ממשלת קונרד אדנאאואר על השילומים – דבר שנראה אגב בעייתי בעיני – האם ממשלת בן גוריון יכלה לתבוע בלעדיות על יצוג (בבחינת מיופת כוח כעין משפטית) של הזכות האינדיוידואלית לפיצוי או זכויות "קולקטיביות" בלעדיות של "העם היהודי"? כך גם בנושא גיבוי ממשלת ישראל את הקונגרס היהודי העולמי ואירגונים יהודיים, בנושא ה"פקדונות הרדומים" בבנקים אנגלים ושוויצריים. הזכות היא אינדוידואלית, אך ברמה המעשית-פרגמטית, הדרך הסבירה לממש זכויות היא כאן באמצעות ישויות פוליטיות, מה גם שמדובר בעוולה שנעשתה כלפי "עם" – ממש כמו בנושא הפלשתינאי. הבעייה קיימת איפוא במישור הפוליטי, ואין לפורר נושא לכיד לאוסף תביעות אזרחיות במישור האזרחי אינדוידואלי, שכן לרוב הפלשתינאים אין האמצעים ולא המשקל כפרטים או כהצברי אנשים פרטניים, לממש זכויותיהם האינדוידואליים במישור המשפטי-אזרחי. אולי "זכות קולקטיבית" היא במידה מסויימת פיקצייה, אך הפיקצייה הזאת היא נידבך יסוד של המציאות האנושית כיום, בין השאר מהטעם של חוסר מעשיות האלטרנטיבה, שציינתי.
וכך, הזכות האינדיוידואלית של השיבה היא כאן נידבך יסוד או מושג גבול נורמטיבי, ואילו הזכות הקולקטיבית היא חלק מהמנגנון (במישור הפרגמטי-מעשי והיעיל) כיצד לממש זכות זאת, או להתקרב למימושה: דהיינו למזער את הפער בין האופק הנורמטיבי והמצב הבלתי קביל כרגע. ועל כן, האירגונים הפלשתינאים בהחלט הם הכלי לכך ומוענקת להם כל הזכאות והאפשרות ליצוג הפלשתינאים ולמו"מ. אין דבר זה מבטל כמובן את הזכאות לתביעות פלשתינאיות אינדיוידואליות, אך אז ניתן לטעון משפטית מנגד, כי הזכות האינדיוידואלית מומשה ברובה באמצעות נציגותם המדינית של הפלשתינאים, ולהפנות תביעות אינדויודואליות כלפי רשות זאת.
השאלה גם באיזה universe או עולם תוכן נמצאת מסכת טעוניך? בוודאי לא במישור הקיומי של מיליוני פלשתינאים, שעבורם נושא הנישול הגדול וכל המילייה הזה של הנכבה נוכחים בספירה הפשוטה והיומיומית. ולכן מבחינתם, ואולי גם מבחינת כל אדם סביר בעל תחושות צדק טיבעי, אוסף טעוניך אינו אלא פלפול ריק. שהרי ניתן, לגופו של עניין, בכל נושא, להפיק בזמן קבוצה בלתי חסומה של פלפולים, היוצאים מהנחות שרירותיות, וקובעים הבחנות שרירותיות, תוך שזירת קו דק ולינארי של מהלך טעוני המתעלם מנתונים רלוונטיים, בבחינת סימון העיגול מסביב לחץ.
ראשית, הערבים בארץ ישראל המנדטורית ובמדינות השכנות דחו את תוכנית החלוקה ופתחו במלחמת השמד נגד הישוב היהודי. אני אשאיר לדימיונו של אמיר לתאר מה היה גורלו של ישוב זה אם הערבים היו מנצחים במלחמה ההיא. שנית, הפליטים ברחו או גורשו רק מפמי שהייתה מלחמה שהם פתחו בה. ישראל אומנם ניצחה אך שילמה מחיר יקר ביותר עבור הניצחון – ששת אלפים הרוגים, אחוז אחד מכלל האוכלוסיה היהודית אז. אני אסכים ברצון להחזרת כל הפליטים אם יחזירו את ששת האלפים באלה והוא לחיים.
לפי חוות דעת של פרופ’ רות לפידות, מומחית
למשפט בינלאומי, אין לפליטים זכות שיבה
על פי החוק הבינלאומי. בהחלטה 194 של האו"מ לא מוזכר המונח "זכות שיבה".
אמיר כותב שאם לא הייתה מלחמה, היו 40 אחוז מתושבי ישראל ערבים. יש להזכיר לו שבן
גוריון אמר אז, שברגע שהמדינה תקום, יבוא
מיליוני יהודים לכאן, דבר שיבטיח רוב יהודי
ברור במדינת הלאום היהדי. והוא אכן צדק.
פיתרון בעיצ הפליטים הוא, ישובם במדינה
הלשטינית שתקום או במדינות אחרות עם פיצויים
מתאימים. לישראל הם לא ישובו, כפי שמיליוני
פליטים הודים ופקיסטנים לא חזרו וכפי שמיליוני גרמנים שגורשו ממזרח אירופה לא חזרו.
מיכאל
אנא קרא את הודעתך שנית. זה לא מפתיע שאינך קןרא את הודעותי אבל זה מפתיע שאתה אינך קורא את הודעתך שלך הקובעת בין הייתר:"אתה עוסק בזכויות אזרח, אך מהי זכות האזרח של האביון וחסר אמצעי ההשפעה והפרנסה ללא השבה של רכושו וחילוצו ממעמד האביון…"
ולאחר מכן "זכויות ללא אמצעים הוא מעמד בעייתי"
באמת מר שרון חוס על זמנם של הקוראים. אנא ממך. הבחן בין שתי שאלות שונות: שאלה השיבה ושאלת הסטטוס הכלכלי חברתי. אם אבחנה זו נשגבת ממך אנא אל תכתוב טורי פובליציסטיקה.
מיכאל שרון(שהפך פתאום לנביא השיבה הפלסטינית) מדבר גבוהה גבוהה על זכויות טבעיות יותר ופחות, הוא רואה למשל בזכותו של אלון הראל לחיות בחברה דמוקרטית זכות פחות טבעית מרצונה של נינתה של פליטה מ48′ לחזור לדירתה של אם סבתה, צדק טבעי ללא ספק.
מוזרות טיעוניו של מכאל שרון מגיעה לשיא בדברו על הומוגניות והטרוגניות של אוכלוסיות.
לדידו של שרון למשל הודו יותר הומוגנית מישראל, אחרת אין להסביר איך הדוגמה ההודית לא מתקבלת כרלוונטית. מן הצד השני שיבה של ארופאים מגורשים למדינות אירופה המאוחדת גם היא לא מתקבלת כרלוונטית, פשוט מדהים. הדוגמה היחידה שמר שרון מוכן לקבל היא דמיונית, הדבר מלמד יותר מכל על ערך דבריו של האיש.
לאחר 1800 שנה"
תגובתי הקודמת לא פורסמה ואני אנסה שנית.
להלן תגובתי למר אמיר
1) אני אינני מקבל באופן אישי את האבחנה בין מאמר אקדמי ללא אקדמי. אני מכיר רק את האבחנה בין מאמר טוב ומאמר רע. המאמר שלי טוען טיעון שניתן לקבל או לדחות תוך העלאת טיעוני נגד.
2? אני אכן מבקר את ההנהגה הפלסטינית משום שהיא מתעקשת על זכות השיבה. לו הנושא היה ירושלים או הכיבוש או האפלייה של ערבים בישראל הייתי מגנה את העיקשות הישראלית.
3) אני אינני מכיר את מר קארש ואינני הסטוריון. הפעם הראשונה ששמעתי את שמו של מר קארש היה כאשר התחלתי לקרוא את החומרים על זכות השיבה. מר קארש העלה עמדה שאיננה נדירה בין הסטוריונים. אינני מקבל את עמדתו אבל לא מקובלת הטענה שאזכור שמו של הסטוריון הוא בגדר "כתם".
תגובה למר שרון:
אני מתקשה מאוד להבין את טענתך ולא משום שלא הקדשתי מאמץ. כך למשל לא הצלחתי להבין למה תגובתי איננה "בעולם התוכן" של "המישור הקיומי של מליוני פלסטינים". אם אכן המישור הקיומי הזה דורש שיבה אני מניח שאתה צודק. אבל על זה נטוש הוכוח. אין מחלוקת כי הפלסטינים זכאים לגור במדינה המכבדת את זכויות האזרח שלהם ומעניקה להם הזדמנויות כלכליות. זה נראה לי דחוף "במישור הקיומי" מאשר זכות השיבה. אבל על כך אינני חולק. האם תוכל לפיכך לסייע להבין טוב יותר למה התכוונת?
מר Lowi שואל האם אני מסכים לאמירה כי ראוי להשיב את הפליטים הביתה. אני לא יודע איך להשיב על שאלה זו משום שהורי הפליטים מאירופה לא סברו שאירופה היא ביתם. תגובתי הפשוטה היא כי העניין השיבה הוא עניין פוליטי ולא עניין של זכויות. במסגרת הסדר יש להניח שראוי שישראל תקלוט אף היא מספר לא מבוטל של פליטים. המספר המדוייק הוא עניין של מו"מ. טענת "הזכות" היא טענה הגורסת כי שיבת הפליטים איננה עניין להסכמה הדדית אלא היא תנאי מוקדם להסדר הפוליטי. לכך אני מתנגד הן מסבות עקרוניות (ישראל איננה ביתם של הפליטים בדיוק כשם שהיא איננה ביתם של היהודים שאינם גרים בה) ומסבות פוליטיות. אינני מאמין גדול בנסויים דמוגרפיים מסוג זה. שיבה של מיליוני פליטים לישראל עלולה להביא לקריסת החברה האזרחית.
אני מקווה שתגובה זו תפורסם וכי היא תבטיח הבנה מדוייקת יותר של עמדותי בסוגיה.
הרצון לשוב הוא בסיסי, כשם שגם תחושות צדק הם בסיסיות. אם דירתך ניגזלה בכוח, אין זאת גחמה (או רצון מקרי אחד מרבים, כפי שאתה מציג זאת) לרצות השבה לקדמות. זהו רצון המעוגן בצדק טיבעי, רצון לגיטימי ונורמטיבי, בניגוד לרצונות פחות בסיסיים, חלקם משונים.
כרצון בסיסי כזה, אכן עושים הפלשתינאים ועשו במשך עשרות שנים ניסיונות הרואיים לממש את זכותם, המתבטאת ברצון או שאיפות לגיטימיות.
מאידך, רצון "היהודים" – אוכלוסיה הטרוגנית למדי, "לשוב" לא"י לאחר 1800 בהם לא נעשה ניסיון ולו זעיר לממש זכות קניין זאת – הינו בעייתי. הרצל לפחות, אדם נבון, אמנם לא דיבר על "שיבת היהודים" שכן הבין כמה הדבר נואל, אלא דיבר על "פתרון טריטוריאלי" לבעיית היהודים (בהתאם, הוא היה מוכן להסתפק גם באוגנדה).
אשר להערתך האחרונה, כתבתי ברורות שאתה דוגל בזכויות אזרח (שיכולות להבטיח מוביליות חברתית וכד’ – ולא טענתי ש"אתה מתנגד" לכך) אלא שהדבר בא במחיר דחיית הזכות הבסיסית יותר – זכות השיבה.
האם כבודו רגיל לקרוא בריפרוף כשתהליכי קשבו מסמנים לו familiar גם על חומר חדש, וזאת על בסיס מלה או שתיים מוכרות?
גם היהודים רצו לשוב לארץ ישראל. יש הרבה רצונות בעולם שאינן במישור "התוכן הקיומי". הרצון לשוב הוא לדעתי פרי של מניפולציה פוליטית מובנת אך מסוכנת.
אין לי מחלוקת עם הטענה כי הסדר צריך להבטיח מוביליות חברתית כלכלית וכו. לא ברור לי מאיין שאבת את המסקנה שאני מתנגד לדברים בסיסיים ולא שנויים במחלוקת אלה.
מדוע לעשות הבחנה זאת? וכי אין היא הבחנה מיותרת? אכן, בתחומי המדעי, כאשר מדען הינו בינוני ואין לו רעיונות חדשים ומקדמים לתרום למחקר אמפירי פורה, הוא מתחיל לפרסם תכופות מאמרי זבל, שמותחים הבחנות שאינן מובילות לשום מקום, בבחינת עסוק בסמנטיקה במקום במושגים ורעיונות אינטגרטיביים ומבריקים. אין גבול להבחנות שניתן לעשות (למשל בין חמור בעל אוזן שמאל מקומטת בקצה וחמור בעל אוזן שמאל זקורה) ולכן, חשוב לעשות הבחנות פוריות, ולא סתם הבחנות – שאין גבול לכמותן.
תכופות, המדען הטוב גם מראה אקוויוולנציות, דהיינו, ששני דברים שנחשבו שונים, הינם שקולים (איינשטיין למשל, ברעיון השדה האלקטרומגנטי – הראה את האקוויוולנציה בין שדה חשמלי לשדה מגנטי; כנ"ל האקוויוולנציות של מקסוול, וכד’). המדען הרע, אינו מבחין בדברים שמתחת לאפו.
וכך – מהי שיבה? מה מהותה? למה היא חשובה לאנשים מסויימים? סתם, התעקשות לחזור לנקודה גאוגרפית שבנקודת זמן היה בה האב או הסב? ואם האב או הסב היו בכמה נקודות כאלה בין השנים 1924-1948 – אזי, האם אז השיבה בה’ הידיעה חסרת משמעות, שכן מדובר ביותר מנקודה גאוגרפית אחת?
לא. צריך להבין כי השיבה במהותה היא השבה לקדמות של מצב שהיה פעם, בעיקר מבחינת קניינים, שהרי אחרת אפשר לספק את רצון השיבה גם על ידי שהייה בסביבת אותו מקום גאוגרפי, למשל כשבוע, במלון מסובסד במקום (וכי אז לא ניתן יהיה לאמר: "מוחמד שקונתנא שב לוואדי ניסנס?"). עליך להבין משמעות מושג, לפני שאתה מתחיל למתוח הבחנות.
רבים מהפלסטינים שגורשו ב-48 היו עניים מרודים שהתקיימו בקושי. מצבם הורע, אך במידה פחותה בהרבה ממה שמשתמע מדבריך, שמצטיינים כרגיל בבברברת פסבדו-אינטלקטואלית (ועם זאת, לא פעם גם אנטי אינטלקואלית!) אין סופית.
אני מסכים שהמלה "קניין" או "בעלות" והמילה
"שיבה" הם שתי מילים שונות לחלוטין, בעלות מטען סמנטי שונה זו מזו. אך מכאן לא נובע שמושג השיבה מנותק ממושג הקניין או הבעלות. זאת ממש כשם שהמלה "מלון" "בית" לעומת "נכס" הם מילים שונות. אך מכאן לא נובע שרצוני את ה"בית" או "המלון" יכול להיות מסופק על ידי ביקור בהם או שהייה בהם לזמן מה, אם אלו היו לפני שנתיים נכס שלי שנגזל ממני. וכך, הגם ש"קניין" ו"שיבה" הינם מילים שונות, אין הם בהקשר הזה בלתי קשורות, אלא ההפך, בעלות זיקה הדוקה.
השיבה כרוכה בבעלות, זכאות לנכסים וקניינים, כולל קניין קרקעי, מה לעשות?
אכן לעיתים, יש גם טעונים ערמומיים וחלקלקים בשם הקריאה ל"הבחנה" – כשמתכוונים ל"ניתוק" ו"אי זיקה" – אוי ביי.
[למערכת: אנא הביאו רק את גרסה זאת, האחרונה]
אתה כותב: "כך למשל לא הצלחתי להבין למה תגובתי איננה "בעולם התוכן" של "המישור הקיומי של מליוני פלסטינים". אם אכן המישור הקיומי הזה דורש שיבה אני מניח שאתה צודק. אבל על זה נטוש הוכוח. אין מחלוקת כי הפלסטינים זכאים לגור במדינה המכבדת"
נטוש הויכוח בין מי למי? כמעט כל פלשתינאי שתדבר איתו, ברמת הפרט, ובמקביל – רוב האירגונים הפלשתינאים – אכן רוצים שיבה (הרצון קודם לדרישה או לבקשה, לא כן)? זאת בבחינת השבה לקדמות של צדק טיבעי שהופר.
אשר לנתינתך עדיפות לזכויות אזרח, על פני השיבה, נראה שמדובר יותר באינטלקטואליזצייה או, אם לקרוא לילד בשמו, ביצירת מישור תחליפי לדרישה בסיסית יותר, שהיא, בראש וראשונה השבת הרכוש שנגזל, השבת הקניין הקרקעי שנלקח, השבת המעמד האיתן שהושבק והוחלף למעמד נידף של עקורים.
אתה עוסק בזכויות אזרח, אך מהי זכות האזרח של האביון וחסר אמצעי ההשפעה והפרנסה, ללא השבה לו של רכושו וחילוצו ממעמד האביון, שנאלץ עליו באופן שרירותי?
אני תמה עד כמה האחזות ברטוריקה אודות זכויות אזרח, משמשת בידך להסחת הדעת מדברים בסיסיים. זכויות אזרח אכן יכולות לאפשר במישור כלשהו מנקודת זמן ואילך התקדמות, רכישת קניינים, מוביליות חברתית, פרנסה הוגנת ושאר אלמנטים של חיים ראויים. אך אינך יכול לנתק את מה שקדם לכך והביא לניחשול וחיים לא ראויים – אובדן מסיבי של קניינים ובית ואדמות. קונרד אדנאאואר למשל לא רק היכיר בזכות שארית הפליטה היהודית ל"זכויות אזרח" במקום כלשהו, אלא דאג להשבה מסויימת לקדמות ממעמד של מנושלים ונגזלי קניין.זכויות ללא אמצעים הינו עניין בעייתי, לעיתים חסר סובסטנס.
השבה לקדמות מלאה היא קו האופק, המטרה האידאלית, הצבת הנורמה. הדבר מעוגן בזכות האינדיוידואלית של השיבה שיש להכיר בה. הכרה בה אינה נוגסת באפשרות ההנהגה הפלשתינאית לקדם זכות אינדיוידואלית זאת. קידום כזה, אינו אלא מזעור הפער בין קו האופק הנורמטיבי, ובין המצב כיום, ויכול לכלול לעיתים אף פיצוי כתחליף לשיבה ממש, שהרי אף הפיצוי יתרום למזעור הפער. כל זאת כתבתי בלשון ברורה ובהירה. מצג מתמם של כשל להבין דבר מה הכתוב באופן בהיר, אינו יכול להוות טעון, כשם שהפגנה (מכוונת, או לא מכוונת) של בורות בעניין X אינה יכולה להיות מקור ידע – דהיינו בסיס לטעון המתעלם ממידע חשוב וקובע באותו עניין.
אלון כותב: "אינני מאמין גדול בנסויים דמוגרפיים מסוג זה. שיבה של מיליוני פליטים לישראל עלולה להביא לקריסת החברה האזרחית"
הכותב יוצא מן הסתם מהנחה שהיא פרי פיקצייה, כאילו ישראל היא חברה יהודית הומוגנית, מדינת לאום, מדינה אתנוצנטרית. קיימות בעולם אמנם מדינות אתנוצנטריות, אך אף אחת מהם אינה משהוא בדומה לישראל..שכן ישראל היא חברה רב לאומית, בה חיים גרוזינים ותימנים, מרוקנים ופולנים, רומנים וגרמנים ממוצא יהודי, רוסים, ביילורוסים ואוקראינים אתניים, צ’רכסים, דרוזים ועוד.
גם בשלב זה ישראל קולטת וממשיכה לקלוט, וקוראת לקלוט אנשים מחברות שונות – לאחרונה דובר על קליטת הודים, "בני מנשה" (מצאצאי עשרת השבטים האבודים…) יחד עם מאות אלפי אתיופים נוצרים (שהוענק להם הכינוי "בני הפלאשמורה"). על כן, ההנחה כאילו קליטת מספר גבוה של ערבים תביא למיטוט החברה האזרחית בישראל היא טענה בעייתית (וכי לא חיים בישראל גם כיום מיליוני ערבים בני דת משה? זאת הגם שדתם היהודית שונה מדת יהודי אירופה, כשם שהקתוליות הנוצרית שונה מהלותרניות הנוצרית).
ובתשובה ליעקב, אין להביא כאן את הדוגמא של שיבת הגרמנים מחבל דנציג לגדנסק, או שיבת הודים ופקיסטנים לקשמיר, להודו או לפקיסטן.
מתאים יותר לדבר על אפשרות שיבה של אזרחים יפנים לשעבר לארה"ב (אילו נניח היו מוגלים ממנה במלחה"ע השנייה)כשארה"ב, אף היא חברה רב לאומית.
חוצפית, מה יוצא לך מזה? הבעייה היא שאינך עושה חושבים, אלא כותבת כנראה להפיג שממון קיומי וחוסר אונים כלכלי-חברתי. אילו היית חושבת היית מבינה את התמונה לאשורה: את ורוב העם בישראל רק יכולים להרוויח מן השיבה. אנשים כמו א.ה. כמוהם כבעלי חזקה זריזים אחרים בתחומי האקדמיה, טוב להם עם עמדתם ומעמדם. אך לך? הרי בכל פינה בישראל עושקים ומרמים אותך, כאדם שכתב בנושא צרכנות, הרי ישראל מצטיירת כמרחב נכלים ענק, בו כולם החל מעוסקים זעירים וכלה בבעלי ההון והקונסרנים הגדולים מנסים לעשות מכה, אין תמורה למיסינו – הכסף נעלם במעילות ענק, אליטות החמס מגובות על ידי אינטלקטואלים בינוניים ומקורנפים מסוג א.ה. ואלה, בעלי המונופול בצמתות התקשורת, האקדמייה והכוח, רק מדירים אותך עקב חזקתם, ובמקרה הטוב יתנו לך משרת רעב של אסיסטנטית מחקר או הוראה ויגנבו את פיתוחייך ורעיונותייך תוך הלעגה עלייך בינם ובין עצמם והנאה קולקטיבית מ"פיקחותם". מרחב של smart asses.
מאידך, מיליוני הפלשתינאים אוהבים את המרחב הזה, גישתם אינה עושק אלא אהבה ועשייה איכותית, ורק אצל ערבים כיום תוכלי לקנות מזון וסחורה איכותית ולזכות ביחס אנושי וידידות כלפי האדם שבך בלי שיעשו מכה על חשבונך. מליונים כאלה, אילו יבואו לכאן, הרי כל גישתם היא לעשות לבנות, לתת, להציע ערך, אין הם כעולים החדשים שכל כוונתם לעשות מכה ומהר ורואים במרחב הזה לא את המרחב הממשי, אלא רק מערך דו מימדי השזור בחברים, אויבים רעים ומניאקים, והרוב הנאיבי, שעל גבו ניתן לעשות את המכה, מעין ארנקים מהלכים. אין הערבים כשכבה העלית האינטלקטואלית המוליכה בישראל, שעויינת כל רוח חופשית, וכוונת אנשיה צבירת נכסים אקדמיים באמצעות התגודדות בחבורות, תוך רטוריקה צדקתנית וריקה, הרחוקה מרחק רב מכל הבנה אמיתית ורגש אנושי כלשהו כלפי המציאות. משיבת מיליוני הערבים לכאן העם בישראל יוכל רק להרויח, יופי, אמת, יושר, חושים בריאים תחת עקמומיות נוורוטית וחמסנית, ובעקר, יחס של אהבה למציאות וידידות נעימה בין אדם לרעהו. זאת תחת התגודדות חבורות ביזה מבוססות שנאה וראיית הזולת כאובייקט, כשהכוח העירום הוא כאן הכל.
מיכאל שרון
הסקולר החשוב שרון מכיר לא רק את דעותי אלא גם מכיר אותי היטב. הוא יודע למשל "שנורא טוב לי עם עמדתי ומעמדי." אני מעולם לא פגשתי את מר שרון ולכן אני מתקשה להבין מאין ההכרות האינטימית כל כך עם הפסיכולוגיה.
שעה שמר שרון עוסק בניתוח פסיכולוגי מעמיק אני אסתפק בבחינה של "הטיעונים" אותם הוא מעלה. לדידו של מר שרון:
"השיבה כרוכה בבעלות, זכאות לנכסים וקניינים, כולל קניין קרקעי, מה לעשות?"
מושג השיבה ומושג הקניין אינם המצאה של אקדמאי תלוש. הם מעוגנים בכל שיטה משפטית שהיא. בעלי הממון בישראל רוכשים ,כך מספרת לי העתונות, בתים ודירות במזרח אירופה. אנשים אלה הם בעלי קניין במזרח אירופה. עם זאת איש לא יעלה על דעתו כי יש להם זכות להגר למזרח אירופה. לאמיתו של דבר קיומו של קניין במדינה זרה איננו באופן טיפוסי מקנה לאדם אפילו זכות כניסה למדינה. יכול ישראלי להיות בעל דירה במנהטן ובה ובשעה יכולה ארה"ב שלא להעניק לו אשרת כניסה. ברוב מדינות העולם (וככל הנראה בכולם) בעלות בקניין איננה מקנה לאדם זכות להגר למדינה או אפילו להיכנס אליה.
יתר על כן אני יכול לשוב למדינתי ולהיות נטול קניין. למרבה הצער רבים מאזרחי ישראל הזכאים לשוב אליה הם נטולי קניין. מכאן אנו למדים כי אין כל זיקה בין קניין לזכות הגירה או לזכות שיבה. לא רק שאין כל זיקה מושגית אלא גם אין כל זיקה הקיימת במישור המשפט הנוהג. הדברים כה פשוטים וברורים עד שמביך במקצת להעלות על הדעת שיש צורך בהבהרות. ראוי לפיכך שמר שרון יתמקד בתחום בו הוא טוב במיוחד — תחום האבחון הפסיכולוגי.
הפלשתינאים = אוהבי-יושר…
גישת-הפלשתינאים: אהבה וידידות נעימה…
…מר מיכאל שרון, אתה דוגמא קלאסית לשמאלני הסהרורי, הפנאט, אוהב-אויבו ושונא-עמו. הודעותיך יכולות לשמש בצורה מעולה, את תעמולת ליברמן ומתיישבי-חברון, על-משקל: ראו-נא, מהו השמאל…
מיכאל, מאין אתה מגייס את מעיינות החוצפה שלך רק האל הטוב יודע, בהודעתך האחרונה לא רק שהתעלמת לחלוטין מהודעתי, אלא גם החלטת מי אני, מה מעמדי הכלכלי, מהי מידת השכלתי והודעתי לי לאחר כבוד שאני מודרת חברתית, כלכלית ופוליטית. מילא, אני סתם חוצפית.
אבל זה לא הספיק לך, היית צריך גם לבזות את האקדמיה, את אלון הראל, את חבריו, את החברה הישראלית כולה תוך שאתה מחלק אותה באופן גס ונמוך מצח למנצלים ומנוצלים. מילא, זה עמך ומותר לך להשתלח בו. עמדתי בכך באומץ.
אבל שהתחלת עם האנטי-אוריינטליזם(שהוא אוריינטליזם באותה מידה) הנלעג שלך על ה"ערבים" הטובים, חמי הלב והעושים איכותית באמת שהבחילה מנעה ממני לקרוא באופן מסודר. האמת היא שזו לא הפעם היחידה שכשלת בהכללות מכוערות(למשל על היהודים מגרמניה לעומת היהודים מפולין ממש בשבוע האחרון) גונב לאוזני שגם יוגניקה(מישהו יודע איך בעברית?) לא מרתיעה אותך, כך שאנטי-אוריינטליזם זה כסף קטן. שא ברכה.
מתשובתך לחוצפית אפשר לחשוב שעם השיבה (חס וחלילה) יגיעו לכאן חבורת אנשים שיפתרו את כל הרעות החולות של המדינה…הבט למדינות ערב מהן אנשים אלו אמורים להגיע וכתוב תגובה חדשה והפעם גם כזאת שמבוססת על ידע, כיצד הם תרמו למדינות ערב, מה מצב המדינות מהן הם מגיעים, האם הם מגיעים מתוך געגועים הביתה או מתוך רצון להנאה מהישגים לא להם, האם יש בידם את הידע והכוח שיקדמו את ישראל קדימה ובעיקר…כמה נישאר אחת המדינות המובילות בייצוא היי טק אחרי זכות השיבה….בהצלחה…
מילא לנאץ, אפשר להבין שמטיחים דברים בלהט ההתלהמות, אבל למה לשקר במצח נחושה [את כותבת: "גונב לאוזני שגם יוגניקה(מישהו יודע איך בעברית?) לא מרתיעה אותך"],
במקרה יש מאמר שלי ("הזעקה שהושבקה" — קישור — ) שבו כתבתי את הדברים הבאים:
"אך המתה מתועשת בגז? נו, באמת…".
והנה, כבר ב-1941 התפרסמה איגרת מחאה של פון גאלן, הבישוף של מינסטר שבגרמניה (השלישי במעלה בהירארכיה של הכנסייה הקתולית) כנגד חוסר האנושיות המחריד של ההמתות הנרחבות בגז – הממוסדות על-ידי המדינה עצמה – של מפגרים וחולי רוח בגרמניה גופה.
— קישור —
כך הוא גם מחה כנגד עצם העיוות שבמושגים מסוג "ברירה מכוונת של אוכלוסיה" ו-"המתה מתוך רחמים (יוטנזייה)" – מחאה שהכנסיה נתנה לה תהודה גם מחוץ לגרמניה.
ובכן, גם גז הנו אפוא "בגדר הדברים המתרחשים שם". ורק בעניינם של היהודים "חייבת להיות כאן איזו הגזמה"?
הבעיה כאן הינה, אפוא, זו של התיחסות למידע;
_________
ו-2 מאמרים שלי, בו מוצגת בקצרה תאוריה אודות גזענות
— קישור —
— קישור —
למה לבחור בדרך השקר והשמצות לגופו של הדובר כתחליף להתפלמסות לגופו של עניין? אין יכולת סבירה להתמודד עם גישות לא מקובלות עלייך?
אכתוב כאן בפשטות, מלב אל לב: למה לדקלם כתוכי תעמולה ממוסדת וסמי ממוסדת? מדובר באנשים, ואנשים צריך להכיר מקרוב. האם כל הכותבים אודות "הערבים האלה" – האמנם ניסיונם האישי עם פלשתינאים ישראלים או פלשתינאים בגדה מגבה את דיבורם על "הערבים"? זה שכותב כאן ש"הערבים לא ישרים", האם זכור לו ערבי שרימה אותו? או שלהפך, אוכלים אצלם חומוס טוב, מבקשים מהם לבצע תיקונים ועבודות שיפוץ וכד’, מתקנים מכוניות בגראז’ים שלהם בזול וטוב, מבקרים לעיתים בפרדיס ובוואדי ניסנס, טייבה, אום אל פאחם, כפר קאסם ונהנים מקניות וממסעדה משובחת במחיר זול להפליא; וזאת כשהמלצריות הצעירות לא ניגשות בחמדנות חלקלקה ומתחנחנת ושואלות כל 5 דקות "הכל בסדר"? במטרה שתזמין עוד או שתעוף משם ושתיתן הרבה טיפ; וגם הכסאות שם בבתי הקפה לא מוגבהים בשולי משטח הישיבה במטרה שתחוש באי נוחות ותפנה עד מהרה את מקומך לאחרים.וכך, רואים שיש סטנדרט מצויין ואף לא שכיח של איכות, מקצועיות, יושר. אתה שוכח עודף, והם קוראים אחריך ונותנים (מתי בישראל זה קרה לך לאחרונה? אצלנו? זכה בשלל מן ההפקר..) ועדיין ממשיכים לדבר על "הערבים המנוולים הללו" מבחינת קונפורמיזם קולקטיבי.
התופעה אומרת דרשני, ומכיוון שדבר בניסיון היום יומי של מפגש פנים אל פנים עם ערבים, לא מגבה את השיח הניתעב הזה, ניתן לראות בו בין ריטואל חקייני, דיקלום של מלל שגור. תוכים! בפרט שהתעמולה הזאת חשודה בהיותה מוצגת על ידי בעלי עניין לכל דבר. וכי באירגונים מושחתים לא משמיצים ומכפישים אנשים שהידירו (ראו מקרה מאיה קוך) או כאלה שנישלו וליסטמו את תרומתם, ומנסים לחמוק מפיצויים? אם אתה יושב על אדמות של עם אחר, והוא במחנות פליטים, לעיתים מעוניינים לחמוק בזריזות מתשלום פיצויים, והשבה לקדמות, וגם לאפשר לאוכלוסיה השותפה לחמס (לא תמיד בהכרה מלאה) לישון עם מצפון שקט. אז משמיצים, מכפישים, ואף מגדילים לעשות ומנאצים את דתו של העם המנושל. פשוט אבל אמת לאמיתה.
ובתכלית הפשטות: הכל – במקום להכניס את היד לכיס ולשלם
— קישור —
הערתו האחרונה של מר שרון הפתיעה אותי במקצת. כיוון שלא זכרתי איש אשר טען במסגרת ווכוח זה כי "הערבים לא ישרים". ערכתי חיפוש של המילה "ישרים" ולהפתעתי הפעם הראשונה בה היא מופיעה היא בהערתו של…מר שרון עצמו המתמיימר לצטט דובר אלמוני אשר טען כי "הערבים לא ישרים". האם ההיסק כי מר שרון איננו ישר הוא היסק סביר במקרה זה? מדוע מר שרון מתיימר לצטט משפט אשר לא נאמר במסגרת דיון זה?
אויי וויי
ציפיתי לנקודה זו, ואענה עליה בעתיד אולי באופן מפורט וחד יותר. אבל, הנקודה היא לא שהקניין מקנה שיבה, או אזרחות (לא אמרתי זאת) אלא שהשיבה "מקנה [מחדש]" או כרוכה בקניין (כרוכה, הוא הביטוי בו השתמשתי) , וקניין זה הוא בעל מאפיינים יחודיים (ככל קניין – דירה למשל אינה דירה מופשטת, אלא נכס במקום X בעל מאפיינים ספציפיים). שים נא לב שכאן יש שני כיוונים.
זכות השיבה היא כאן האלמנט היסודי והראשוני, בבחינת השבה לקדמות של מצב (ובהמשך אתן אינדיקצייה לשיעור הנזק הכרוך באי ההשבה הזאת למצב הקדמות, מצב שהינו בעלת מאפיינים מקומיים ספציפיים חיוניים) ואילו הקניין הקולקטיבי הוא נגזרת של אותו מצב שנדרשת השבתו לקדמות. הקניין הוא מדד, ערך כמותי, מימוש או אינדיקטור של אותו מצב שנדרשת השבתו לקדמות.
מדובר בקניין של פרטים, ואף אותם פרטים שהיו חסרי קניין, היו חלק משולב בקהילה בעלת קניין. כאן עלי להכנס לעניין הקיום האורגני בתוך קהילה גדולה, שמתוקף קנייניה, אף אם לך כפרט אין בעלות על קניין, עדיין יש לך נכסים ברי קיימא, כגון עבודה, קבלת צדקה לקיום (בתוך הקהילה המוסלמית, שצדקה היא אחת מנידבכיה החשובים) ואף נכסים יותר או פחות מטריאליים, כגון סעוד מסוגים שונים. חלק חשוב מהקניין הקולקטיבי הזה היו הנכסים הקרקעיים. מדובר איפוא בסיטואציה ספציפית על מרכיביה הקרקעיים הספציפיים. אינך יכול לדבר על קיום קהילתי ללא שיעמדו לרשות הקהילה קניינים יחודיים וספציפיים המאפשרים אותו קיום והתרחבות במישורים שונים. ומכיוון שהיה מדובר בקיום קהילתי בעל איכויות ספציפיות מקומיות – תרבותיות, אקלימיות, התמחות בחקלאות ספציפית באיזור מסויים, ועוד מרכיבי קיום מובהקים תלויי איזור, הרי שהניתוק מהמכלול הספציפי הזה, כרוך בהנטלות חלק גדול מהיכולות שעמדו לרשות אותה קהילה בפעילותה היצרנית, יוצרת הערכים והקניינים.
אבל גם הכיוון השני, קניין כמקנה אזרחות, טענתך לפיה "בכל מדינות העולם בעלות בקניין איננה מקנה לאדם זכות להגר למדינה או אפילו להיכנס אליה" פשוט אינה נכונה.
במדינה רב לאומית כארה"ב, אזרח האיחוד האירופי המשקיע בה 50,000 $ זכאי לגרין קארד בתוקף ויזה E2 המוענקת לו כמעט מיידית ואוטומטית על ידי משרד החוץ האמריקני, וגרין קארד משמעותו הפרקטית היא התאזרחות תוך מספר שנים (באם רצונך בכך)
עניין היושר הערבי מועלה בהודעה מתאריך ה-15.3.07
"נשפכתי מצחוק!!
הפלשתינאים = אוהבי-יושר…"
(7 הודעות כלפי מעלה מהודעת האויי ווי שלך)
לשאלתך, עניין ה"יושר הערבי" מועלה בהודעה מתאריך ה-15.3.07
"נשפכתי מצחוק!!
הפלשתינאים = אוהבי-יושר…"
(מיקום: 7 הודעות כלפי מעלה מהודעת ה"אויי ווי" והמופתעות של אלון)
מיכאל היקר,
זו אכן הודעה מצערת מאוד. עם זאת הודעתך הפנתה לציטוט בתוך מרכאות –ציטוט שאיננו נמצא בטקסט. אנא ממך בעתיד דייק בעניינים כאלה.
It’s amazing to read the ignorant "immigration" argument against the human right of the Palestine refugees to return to their own homeland, from which they were expelled, in which their property was confiscated (and given to the Keren Ha’Kayemet) and/or destroyed, and to which three generations of human beings were prevented by force from returning
.
Israelis are experts at immigration to all the countries of the world, and the lies some Israelis use against the human rights of the indigenous Palestinians are just disgusting. And the more "academic" the lies, the more disgusting.
Pay attention also to the descriptions of the refugees, and to their host countries, and remember Ben-Gurion’s reference to the Arab Jews as
"human dust"
אלון היקר, ניתן להבין.
אך בין המרכאות הובאה משמעות הדברים בשניים וחצי מלים, תוך סימון (מרכאות) שאני מביא דברי אדם אחר.
בנוסף, הגם שעקרונית אתה כמובן צודק, במקרה הספציפי הזה היה קצת בעייתי להביא את כל שרשרת המילים: "נשפכתי מצחוק!! הפלשתינאים = אוהבי-יושר…" ועוד משפטי הקשר מסוג "גישת-הפלשתינאים: אהבה וידידות נעימה"…"אתה דוגמא קלאסית לשמאלני הסהרורי" מתוכם עולה שהמשפט "הפלשתינאים ישרים" (או אוהבי יושר) הוא שקרי, אבסורדי ומגוחך בעליל לדעת הכותב הזה.
ולכן כמעט לא היה מנוס, אלא מתמצות בן שניים וחצי מילים, במהלך שטף הטקסט. שים נא לב שכתבתי איפוא: זה שכותב כאן ש"הערבים לא ישרים", הש’ לפני המרכאות מסמנת שזהו תוכן דבריו, אחרת הייתי כותב: זה שכותב כאן "הערבים לא ישרים" ולא: זה שכותב כאן ש"הערבים לא–"
אכן הארכתי כאן מעט בעניין של כלום, אך לפעמים קיימות בעיות כאלה בטקסטים, כשאינך רוצה לפגוע ברציפות הטקסט. ולכן אולי היה מקום להעלות גם עניין מסוג זה. היה אולי עדיף לכתוב: זה שכותב כאן שהערבים לא ישרים – אלא שגם אז אין אלה בדיוק הדברים שהוא כותב. ואולי היה עדיף לכתוב: זה שגורס כאן שהערבים לא ישרים.
— קישור —
האם מר lowi יגלה את אוזנינו למה הוא מתכוון כאשר הוא מדבר על טיעון ההגירה?
כל זכות היא בסופו של דבר זכות אינדווידואלית, כולל הזכות לחופש דת, לתרבות ולקבלת שירותים מן המדינה.
וטעת נוספת בידך – עצם הבעלות על רכוש או קירבת דם לאזרחים במדינה כלשההאינן מקנות, כלשעמן, זכות להיכנס אליה וממילא גם לא להיות אזרח שלה. למרות שאא בדרך כלל שיקולים בשאלה אם לתת לאדם אזרחות, במסגרת מכסות שונות שנועדו למנוע שינוי אתני גדול מדי.
מה שאתה מכנה "טיעון ההגיקה" לא נשמע לי כמו טיעון אלא כמו מסקנה של טיעון שצריך להיטען. אני טענתי אכן טיעון שמסקנתו הייתה שאין זכות שיבה וכי שיבה היא עניין פוליטי שצריך להיות נדון במסגרת הסדר פוליטי.
זה כמובן לא אומר שב 1948 לא היה טיהור אתני וכי ישראל אחראית מוסרית ופוליטית לטיהור אתני זה. הווכוח איננו על קיומו של עוול אלא על התרופה לעוול שצריכה להביא בחשבון את המציאות כלכלית חברתית ודמוגרפית. אני מקווה שעל כך כולם מסכימים.
אין כאן כלל שאלה של "הענקת" אזרחות, אלא אם כן אתה מתכוון, הענקת אזרחות כאן לגרוזינים, רומנים ותימנים, ואוכלוסיה נוספת היושבת על קניין גזול, למטרת התאזרחות לגיטימית במדינת הפלשתינאים. שהרי הפלשתינאים הם ממילא דה יורה אזרחים כאן, ישבו כאן מאות שנים, בין אם ממשלת הזדון והפרע הזרה היושבת כאן כרגע בחוזק יד תעשה מניפולציות כאלה או אחרות, שכולן אינן לגיטימיות בחשבון אחרון.
באופן דומה, יהודי שאביו או סבו היו תושבי מדינה ממדינות האיחוד האירופי מסוג גרמנייה, פולין, צ’כיה, רומניה וכד’ הוא באופן אוטומטי אזרח מדינות אלה, והיה אזרח מדינות אלו מיום לידתו. ישראל פורעת חוקים המקובלים בעולם. כתבתי למעלה שאכן זכויות הן בסופו של דבר אינדיוידואליות.
— קישור —
90% מהאוכלוסייה ה"יהודית" היושבת בפלשתין, היגרה אליה אחרי השואה, והשאלה היא כמובן אם לתושבי האיזור הזה יש רצון להעניק remedies -שילומי קרקע ונכסים כסעד לתיקון ניזקי שואת יהדות אירופה שבוצעה על ידי אירופים אלפי מילין מכאן.
— קישור —
כנראה שתופעת הע.ש. (עיקר שכחתי) מדבקת בטוקבק הזה. אז ככה:
עד החלטת החלוקה ב-47 הסתובבו כל מיני רעיונות לגבי הפתרון המדיני הרצוי לארץ, מלבד רעיון החלוקה, כמו מדינה מזרח תיכונית אחת (הכנענים ואחרים), מדינה דו-לאומית(השומר הצעיר),מדינה מהירדן עד הים ואטלי גם יותר מזה (הרביזיוניסטים) ועוד אחרים.
הרעיונות אלה נזנחו ארבל התעוררו אחרי 67 ויותר מזה בשנות ה-90. אבל אין סיבה להחיותם מחדש רק בגלל שנכבשו שטחים מיותרים ב-67, שדווקא במסגרתם אפשר ליישם את החלוקה בקווים כאלה או אחרים.
אין כאן כלל שאלה של "הענקת" אזרחות, אלא אם כן אתה מתכוון, הענקת אזרחות כאן לגרוזינים, רומנים ותימנים, ואוכלוסיה נוספת היושבת על קניין גזול, למטרת התאזרחות לגיטימית במדינת הפלשתינאים. שהרי הפלשתינאים הם ממילא דה יורה אזרחים כאן, ישבו כאן מאות שנים, בין אם ממשלת הזדון והפרע הזרה היושבת כאן כרגע בחוזק יד תעשה מניפולציות כאלה או אחרות, שכולן אינן לגיטימיות בחשבון אחרון.
באופן דומה, יהודי שאביו או סבו היו תושבי מדינה ממדינות האיחוד האירופי מסוג גרמנייה, פולין, צ’כיה, רומניה וכד’ הוא באופן אוטומטי אזרח מדינות אלה, והיה אזרח מדינות אלו מיום לידתו. ישראל פורעת חוקים המקובלים בעולם. כתבתי למעלה שאכן זכויות הן בסופו של דבר אינדיוידואליות.
— קישור —
90% מהאוכלוסייה ה"יהודית" היושבת בפלשתין, היגרה אליה אחרי השואה, והשאלה היא כמובן אם לתושבי האיזור הזה יש רצון להעניק remedies -שילומי קרקע ונכסים כסעד לתיקון ניזקי שואת יהדות אירופה שבוצעה על ידי אירופים אלפי מילין מכאן.
Q:
טיעון ההגירה
A:
Any argument that addresses the issue of the Palestine refugees as an issue of legitimate "immigration policy", rather than as an issue of reversing the ethnic cleansing of the indigenous population of the territory, an ethnic cleansing that was orchestrated and organized by the highest political organs of the Jewish settler-colonialist community of Palestine, who then prevented the return of the original refugees and their descendants, seized their property, gave it to their own ethnic Jewish organizations and individuals, and then legislated a racist
"Law of Return"
מאמר יפה, אך יש לי שאלה לכותב המאמר: אם אינך מתעקש על הרעיון של שתי מדינות לשני העמים, האם אתה מוכן שהמתנחלים יישארו בבתיהם ביהודה ושומרון, והארץ המובטחת כולה תהפוך למדינה דו-לאומי? אם צאצאיו של פלסטיני שגורש (או ברח) מביתו וממולדתו ב-1948 זכאים אוטומטית לחזור לכל מקום בארץ, מדוע אין לאפשר את הזכות הזאת גם לצאצאיו של יהודה שגורש- או ברח- מארץ ישראל בשנת 70 או 132 לספירה? ואם למדינת ישראל הצעירה היה אסור לגרש פלסטינים, מדוע לפלסטין מותר לגרש יהודים? ואם לפלסטין מותר לגרש יהודים,מדוע לישראל אסור לגרש פלסטינים (כפי שעשו הודו לפקיסטנים ופקיסטאן להודים, יוון לבולגרים ולטורקים, פולין וצרפת לגרמנים, מצרים ולוב ליהודים)?
עופר היקר
אינני מקבל את הטענה כי "מתן לגטימציה לתופעות כאלה מהעבר הן לגיטימיות". טיהור אתני הוא פשע הראוי לגינוי גם אם הוא נעשה בעבר. אומות שבצעו פשע כזה כולל ישראל נדרשות לבטא חרטה.
כפי שכבר כתבתי לא אחת באתר, כל הויכוח על זכות הדיבה הוא ויכוח תיאורטי, מכיוון שדי ברור לי שבסופו של דבר יהיה שיקום של הפליטים ומתן זכות שיבה, אבל על סמך הנסיון באירופה, השאלה אם יחזרו או לא תהיה תוצאה של מה היה קודם – השיקום או מתן הזכות.
בכל מקרה, כנראה שטיהור אתני אינו לגיטמי כיום, אבל מתן לגטימציה לתופעות כאלה מהעבר הן לגיטימיות – אין כמעט מדינה בעולם שלא עושה זאת. ולא צריך להכניס את השואה לכל מקום, כאיזו תמונת ראי של הבכיינים מהימין.
ובכלל, מיכאל, ממשלה "זרה"? – אולי ממשלה גורעה מאוד, אבל נבחריה ע"י אזרחי המדינה, שהם לא יותר זרים כאן מאותם 250 מיליון אירופאים שיושבים על האדמה האינדיאנית הגזולה בארה"ב או 30 מיליון באוסטרליה.
זו גם זכותה של כל מדינה לקבוע את חוקי ההגירה שלה, אבל אין זה נכון שמדנות אירופה נותנות אזרחות אוטומטית לצאצאי אזרחים מהעבר, אלא מתנות את זה במכסות, ידיעת השפה או שהות במדינה. אני גם משוכנע שהסיבה היחידה שפולין וצ’כיה נותנות זכות שיבה לצאצאי הגרמנים שחיו שם, ורומניה לצאצאי ההונגרים, היא שרובם לא רוצים לחזור.
לתבי גולדשטיין,
אתה שואל שאלה "היסטורית": מה ההבדל בין גירוש פלסטינים ב- 48 ‘ וזכויותיהם לבין זכותם של היהודים שגורשו בזמן העתיק ב 70 לפנה"ס ו-132 אחרי הספירה. נדמה לי ששאלה דומה נשאלת לא פעם ע"י עופר יהלום ואפילו אלון הראל רואה באופן אירוני דמיון מסויים בין הימין היהודי הטוען לזכות השיבה ליהודים אבל מתנגד לזכות השיבה הפלסטיני ובין השמאל היהודי שכופר בדרך כלל במושגים כמו זכות השיבה אבל מכיר בו כאשר זה נוגע לפלסטינים. קשה להתייחס להעמדת זכות השיבה של יהודים ופלסטינים ברמה שווה ברצינות רבה כבר מן הטעם הפשוט שיש בכל זאת הבדל "קטן" כאשר מדובר על זכות (נניח שקיימת) מלפני 2000 שנה לבין זכות של אנשים שגורשו לפני 60 שנה. אלה האחרונים חלקם עדיין קיים ובודאי קיימים יורשי זכויותיהם – בניהם ונכדיהם, וגם פרטי נכסיהם, האדמה הבתים (רבים שומרים עדיין את המפתחות בתיהם) ורכוש אחר. אלה אנשים ריאליים שדורשים זכותם המוכרת: "לשוב לבתיהם", המוכרת ומעוגנת גם בהחלטות או"ם. לעומתם יש מגורשים מיתיים יהודיים שאת זכות השיבה דורשים אלה הרואים עצמם כצאצאיהם, אך איש מהם לא יכול להוכיח אפילו זאת, ובודאי שלא יכול לדרוש זכות על רכוש כלשהו. לזאת יש להוסיף דבר לא פחות חשוב והוא שהרוב הגדול של היהודים (העם היהודי) לא גורשו מכאן אלא רובם עזבו מרצונם את ארצם בזמן העתיק. הבבלים והאשורים לא גירשו עמים. הם הגלו את האליטות כפי שהיה בכיבוש הבבלי. הפרסים אפילו החזירו את היהודים (שוב מדובר באליטה) כאשר הם ראו בכך אינטרס שלהם כלומר הקמת ממלכה ואסלית שלהם. הרומאים גם הם לא גירשו את היהודים מארץ ישראל. גם הם לא נהגו לגרש עמים. הכובשים השונים לא גירשו עמים בדרך כלל כבר מהטעם הפשוט שהם היו מעוניינים להשאיר את האוכלוסייה כדי לגבות מס מהם. הרומאים היו מנצחים אכזריים, אחרי המרד הם הרגו לוחמים בלי רחמים, לקחו רבים בשבי ומכרו אותם לעבדות, אבל הם לא גירשו את העם. גם אחרי המרד היהודים נשארו רוב בארץ ו – 160 שנה אחרי כן הם היו הבסיס למרד בר כוכבא. אך שוב אחרי המרד העם לא הוגלה. אחרי כשלון המרד באה אפילו תקופת פריחה יהודית. רוב עובדי האדמה השתקמו והייצור החקלאי התייצב. מבחינה תרבותית הגיעה מה שמכונה תור הזהב הידוע של ימי יהודה הנשיא. בשנת 220 גם מסתיים איסופם, עריכתם וחתימתם של ששת סדרי משנה, כך שכל הדיבור על הגירוש וההגליה הוא ביסודו מיתוס. האמת הפשוטה היא שהיהודים היגרו מישראל במספרים גדולים עוד לפני חורבן הבית השני. כנראה הקהילה היהודית באלכסנדריה הייתה עוד לפני חורבן הבית השני לא פחות גדולה מזו שבירושלים. כך ש"זכות השיבה" של היהודים שקועה עמוק במיתוסים ברשות האידיאולוגיה ציונית, אבל לא בהיסטוריה.
שמואל אמיר, אינני מבין מי הם "המקורות השונים" אותם קראת הטוענים כי הפלסטינים יקבלו הצעה שבה ישובו לישראל מדי שנה 50 עד 100 פליטים במשך 10 שנים.
הרי זו בדיוק ההצעה אותה העלה יוסי ביילין בפני המשלחת הפלסטינית בשיחות טאבה.
העובדות (ולא משאלות הלב) הן שהמשלחת דחתה את הצעותיו.
אם אתה מוכן לצטט מקור פלסטיני ולו אחד המוכן לקבל את ההצעה ההיא אודה לך מאד. אחרת כל הטיעון שלך מבוסס על כרעי תרנגולת.
ושאלה נוספת ברשותך: מה תהיה עמדתך אם יתברר שהפלסטינים אכן מוכנים לפשרה שבמסגרתה לא ישובו לישראל 50 עד 100 אלף פליטים לשנה, אלא 200 עד 250 אלף לשנה למשך 10 שנים?
תודה מראש על תשובתך.
למען הדיוק, עמדתי היא שאין זכות שיבה למי שהם (אולי) צאצאי פליטים מלפני 2000 שנה, אבל זכות השיבה (המודרנית) חלה גם על הפלסטינים וגם על פליטי 48 מגוש עציון, קלי"ה והרובע היהודי בידרולשים, גם על פליטי 48 מהרובע היהודי בחברון, וגם על פליטי 2005 מגוש קטיף. אבל כל אלה לא בהכרח צריכים לשוב בפועל – לפעמים גם איפה שמותר לפנות שמאלה בכביש לפעמים הרוב בוחרים להמשיך ישר.
וגם קליטת 250 אלף פליטים זה יותר מדי עבור מדינת ישראל מבחינת האילוצים הפוליטיים, שהרי אין סיכוי שרוב האזרחים יתמכו בזה. כפי שכבר אמרתי, מתו זכות השיבה כעבור מספר שנים מותנה בפיצוי ובשיקום שיגרמו לכך שלא ירצו לחזור, לפי הנסיון באירופה.
על ישראל להשתחרר מהתפיסה שיש כאן בעייה שאין להכילה. על ישראל להשתחרר גם מהגישה היורידית לבעייה הפלשתינאית, שהינה חלק ממסורת הפלפול היורידי הקטנוני של אוסלו. כיום, אוסף של פיקציות מאיימות מסוג זה גורר מנטליות מתבצרת של ישראל, המגיבה באופן סטראוטיפי ההופך נואש יותר ויותר למציאות האיזורית (כגון אי ההכרה של הממשלה בממשלת האחדות הפלשתינית).
עלינו להבין שתכופות מדינות וציבורים הופכים פרוייקט גדול לנקודת תפנית, ומנוף לגיוס משאבי עתק עצמיים ופריחה. כך היה למשל בפרוייקט השיקום הלאומי של ממשלת קונרד אדנאאואר – תוך ראייה קדימה לקראת האיחוד האירופי העתידי – התגייסות עצמית רבת עוצמה ונלהבת של בני גרמנייה, שהסתייעה בין השאר בהון אמריקני – תכנית מרשל לשיקום אירופה.
על ישראל כיום לצאת מגישת ההסתגרות והפיקציות של חוסר ההכלה (כגון "הבעייה הדמוגרפית") שהראיתי למעלה את הפיקצייה שמאחוריה, שהרי ישראל היא חברה רב לאומית למעשה. כללית, פרוייקט התגייסות עצמית כזה יהיה זה של אינטגרציה פדרטיבית ואיזורית ופתרון בעיית הפליטים. זאת תוך מבצעי שיקום, ישוב ופיצוי נירחבים, וגם הכשרה ובינוי רבי תנופה. הפלשתינאים, עשויים לגלות יכולת רבה בהיי-טק – יש לחרוג לחלוטין מהתפיסה הפוסט קולוניאליסטית והגלובליסטית הנוכחית, המעוניינת בניצול משאבי האיזור תוך ניחשול המשאב האנושי שבו. במסגרת זאת, במסגרת פרוייקט שיקום ובינוי ואינטגרציה ענק, בחסות הון אירופי, יפני ואירופי, ואולי אמריקני בשלב ראשון 250 מליארד דולר – יערכו פרוייקטים של ישוב ופיתוח גדולים איזוריים (למשל הפיכת הנגב וחלק מסיני לאיזור תיירות "אוריינטלייה" ענק ומרהיב). פרוייקטים נוספים עתירי הון יגייסו את טובי המוחות שבאוכלוסיה היהודית והפלשתינית.נוער ישראלי, יחלץ בהמוניו לפרוייקטים כאלה במסגרת מעין שירות לאומי. בשטחי ישראל, הגדה, חלקים מצפון סיני, ואולי חלקים מירדן וסורייה תכונן מסגרת פדרטיבית של קאנטונים. במקביל, יפתח דיאלוג תרבותי דתי מקיף בין גדולי הרוח בתחום הדת שבשני העמים. הפרוייקט כולו לא יבחל אפילו בקוספציות כמו חליפות מוסלמית-יהודית נאורה, מעין תור זהב מחודש, כאן בפלשתין-א"י ובסביבתה.
מיכאל שרון