אנשי השמאל במחנה השלום כואבים את אסון שפיכת הדמים בעזה. בוודאי שאין סיבה לשמוח לנוכח ניצחונו של החמאס. במשך השנים רכשו בשמאל הישראלי אהדה פוליטית לריאליזם של הנהגת ערפאת ושל ממשיכי דרכו. אך אהדה אינה תחליף לניתוח קר.מסתבר שהפתח איבד במשך השנים את החלק הארי של תמיכתו בקרב הציבור הפלסטיני. הסיבות לכך השתקפו באירועי הדמים השבוע. [ קראו עוד ]

מה קורה כאשר כולאים מיליון וחצי בני-אדם בשטח זעיר וצחיח, מנתקים אותם משאר בני-עמם ומכל מגע עם העולם, מרעיבים אותו על-ידי מצור כלכלי ומונעים מהם כל אפשרות לפרנס את משפחותיהם?לפני כמה חודשים תיארתי את המצב הזה כניסוי סוציולוגי שבו משתתפים ישראל, ארצות-הברית והאיחוד האירופי. את תפקיד שפני-הניסיון מילאו תושבי עזה. השבוע הניב הניסוי תוצאות. הוכח [ קראו עוד ]

על שלושה עמודים נשענת המדינה הציונית: על התנ"ך, על השואה ועל הפצצה הגרעינית. וכל אחד מאלה אפוף תיל קוצני המאיים על כל מי שמעז להתקרב או להתמודד עם משמעותו.ענייני היום הוא ה"עמוד" הראשון. התפרעות של מתנחלים בבית-קברות מוסלמי בכפר כיפל חארס ליד אריאל, לשם הלכו "לחגוג" אחרי שהשתטחו על קברו של יהושע בן-נון בשבוע שעבר, [ קראו עוד ]

באמצע השבוע הציע ח"כ קדימה עתניאל שנלר, סוס טרויאני של הימין המתלהם בסיעה המייצגת את המרכז הלאומני, לשלול מאברהם בורג את זכותו להיקבר בחלקת גדולי האומה בהר הרצל. בצד האדישות של כל אדם שפוי כלפי רעיון מטורף כזה, שמשלב את המקאברי עם הפוליטי, יש בעצם העלאתו כדי לשקף את האווירה בחברה הישראלית כיום.בשבועיים האחרונים עוסקת [ קראו עוד ]

מה בדיוק קורה בעזה? מה חושבים על מעשי האלימות אנשי השמאל הפלסטינים? על שאלות אלה ונוספות השיב תייסיר ערורי, מראשי הקואליציה הדמוקרטית הפלסטינית, המאגדת את רוב זרמי השמאל הפלסטיני.ש. מה קורה כעת ברצועת עזה? ת. ההסכם שנחתם על ידי ראשי הפתח והחמאס בעיר מכה לא פתר כמה מהבעיות המרכזיות שעמדו במחלוקת ונותרה האיבה בין שתי [ קראו עוד ]

את המכתב שאני מביא להלן כתבתי לנלסון מנדלה בסתיו 2005, על רקע הדיכוי האלים בו נקטה ישראל נגד פעולות המחאה הבלתי אלימות שערכו פלסטינים וישראלים נגד הקמת גדר ההפרדה. הימים האחרונים החזירו אותי אל אותו מכתב, שלמרבה הצער נשאר כיום אקטואלי כשהיה.מדובר בביקורו של שר המודיעין היהודי של דרום אפריקה רוני קסרילס בישראל, בשטחים הכבושים, [ קראו עוד ]

אני מודה שערוץ 2 בטלוויזיה הוא כמעט טאבו בביתי, למעט אולי התוכנית התיעודית "עובדה". רוב התוכניות הן הבלותיות בעיני, וקשה לי מאוד לצפות בשידורי החדשות, שנשמעות כמו מהדורה טלוויזיונית של העיתון "פראבדה" לפני שנת 1991. אחרי התרכיז המיליטריסטי, השוביניסטי והלא אינטליגנטי שרוני דניאל ואהוד יערי תחבו לתוך גרוננו בימי מלחמת לבנון השנייה, ערוץ 2 הוא [ קראו עוד ]

40 שנים הם תקופה ארוכה בחיי אדם, גם בחיי מדינה שנוסדה ב-1948, אולם הן אינן תקופה ארוכה בממדים היסטוריים. איך יעריכו היסטוריונים את 40 השנים הראשונות לאחר מלחמת יוני 1967 בעוד 100 או 200 שנים, איננו יודעים. כי איננו יודעים אם ישראל תתקיים אז, ואם כן, האם כמדינה יהודית או פלסטינית, או שמא רב לאומית [ קראו עוד ]

אפליה בעבודה, עבודה פוגענית, קיפוח וניצול – הן תופעות ישנות כמו הקפיטליזם. מתחילת דרכו נבנה הקפיטליזם על ניצול עובדים וקיפוחם ועל התופעות המוגדרות בשנים האחרונות כ"עבודה פוגענית". האפליה בין עובד לעובד, ובין עובד לעובדת, משרתת היטב את האינטרסים של בעלי ההון. הפרד ומשול היה לטבע שני של השליטה הקפיטליסטית על מעמד העובדים. כך בכל העולם. [ קראו עוד ]

ההפגנה הראשונה בחיי היתה בשנת 1985, נגד האפרטהייד בדרום אפריקה. המשטר הגזעני ההוא נראה אז איתן ומוצק מאי פעם, והעוברים והשבים בזו למפגינים על שהם מבזבזים את זמנם על עניין שמעולם לא ישתנה. חמש-שש שנים עברו, והאפטהייד קרס תחתיו. לא באמצעות פלישה של מעצמות זרות ולא מהפכה פנימית או תפיסת השלטון על ידי הרוב השחור, [ קראו עוד ]