בחודש האחרון התחלתי פתאום לדאוג לעיתון "מעריב" ולעקוב אחר הפרסומים על המשברים הכלכליים הפוקדים אותו בחרדה אמיתית לעתידו של היומון הוותיק (נוסד בשנת 1948). זה לא שהפכתי, חס וחלילה, לחסיד אומות העולם וגם לא חזרתי בי אפילו ממילת ביקורת אחת על דרכו הפוליטית הרעיונית של "מעריב" בשנים האחרונות. אבל האינטרסים האובייקטיביים של החברה הישראלית מחייבים את קיומה של עיתונות רחבה, פלורליסטית ומגוונת ככל הניתן, וקשה יהיה לסמוך על עיתון מונופוליסטי אחד שייאבק למען החלשים והעניים. זה נכון שבמגוון רחב של נושאים, שלא לדבר על איכות הכותבים, "ידיעות אחרונות" עדיף על "מעריב". העיתון של המדינה מקיים מערך גדול של עיתונאים חוקרים, לוחם בשחיתות לא רק במדורי הפובליציסטיקה, וגם עמדותיו בנושאים הפוליטיים יותר מאוזנות ובמידה ידועה יותר נאורות מאשר אלה של העיתון המתחרה. אבל היריבות בין העיתונים תורמת המון לחברה. השבוע למשל יצא "מעריב" בקמפיין גדול למען רווחתם של ניצולי השואה, שהממסד פשוט גזל את הכספים המגיעים להם והותיר אותם בחוסר כל. קל מאוד להוכיח שהעמדות הניאו-ליברליות המנווטות את המדורים הכלכליים בעיתון מרוקנות את המאבק למען ניצולי השואה מתוכן, אבל זה לא משנה את העבודה שהכותרות הגדולות ב"מעריב" צוטטו גם בעיתונים אחרים ומוחזרו בכלי התקשורת האלקטרוניים. זהו מאבק ראוי מבחינה רעיונית, מוסרית ואנושית. אם "מעריב" יתמוטט חס וחלילה (ואני אומר זאת במלוא הכנות) ייגרם נזק רב לחופש העיתונות, לפלורליזם הרעיוני ולמאבקים החברתיים בישראל.
אבל עצם העלאת מצוקתם של השרידים הקשישים (והחולים ברובם הגדול), לא תפתור את בעייתם. עמדת הממשלה נגדם היא עקבית, ומהווה חלק בלתי נפרד מהמאבק החד-צדדי, המנצח, של הבורגנות השבעה נגד החלשים. בעלי ההון, שחדרו לכל חלקה טובה גם בשלטון, לא לוקחים שבויים והזירה החברתית זרועה בקורבנות חסרי אונים. כיוון שהימין המתנחל עוסק רק בהבטחת המשך ההתפשטות הטריטוריאלית על חשבון עתידנו כאן, המרכז הדמוקרטי-הבורגני (מרצ ושלום עכשיו) מקדיש את הפעילות לקרבות בלימה סמליים, שחלקם אינם אלא תעמולה ציונית, ואילו הימין הדתי מגן רק על אינטרסים סקטוריאליים – אין מי שיגן על החלשים מפני החיידק הטורף ששמו הבורגנות הלאומנית. קיפוח ניצולי השואה הוא כתם נורא על דמותה של החברה הישראלית, אבל הוא פועל יוצא ממדיניות שרוב העם מקבל אותה בהתלהבות או בשתיקה. כך הופכים כולנו למשת"פים של הגזל השיטתי, ויש לשבח את העיתונאי נתן זהבי על הלהט הכן שהוא משקיע במאבק שלו נגד עושי העוולה במסדרונות העוצמה. גם זהבי ייעלם מהנוף העיתונאי שלנו אם החינמונים התאצ’ריסטיים ישתלטו על השוק, בעזרת עיתונאים לשעבר כמו דן מרגלית וגדעון אלון.
בתוך מסך העשן וההתעלמות המכוונת מהקשישה שאיבדה את ילדיה בשואה ואיננה מצליחה לרכוש לעצמה משקפיי ראייה, ממשיכים המתנחלים לדרוש בתוקף רב את ליטרת הבשר שאיננה מגיעה להם. בסוף השבוע קראתי כדרכי את כל הטורים הפובליציסטיים בעיתונות היומית, והתרשמתי שדוברי הימין העקבי חשים מאוימים, או למצער מחצינים תחושה כזאת. אין הרבה חדש בתופעה הזאת, שכן תסמונת הקוזאק הנגזל היתה תמיד מאוד דומיננטית בקרב דוברי הימין הלאומני שלנו. היא באמת ייחודית לחלוטין. מי שקורא ושומע את הדיווחים על תעלולי המתנחלים בשטחים, ועל יחסם הקניבלי לשכניהם הפלסטינים, חש אולי בחילה קלה למקרא הדברים האלה. אבל זה פשוט נכון: האליצורים, האורבכים, ההראלים וגם עמיתיהם הקרובים מהמרכז הלאומני מאמינים באמת (אבל לא בתמים) בתיאוריות קונספירטיביות סבוכות ומטורפות למחצה.
הם סבורים למשל שאהוד אולמרט התגנב לכסא ראש הממשלה בתואנות שווא, שפרס הצליח איכשהו לחלחל למשכן הנשיא, פחות או יותר דרך אדמת הגן התחוחה, כאילו היה חפרפרת מנוסה. איכשהו, כך הם מאמינים, חברו כל הגורמים שאין להם רוב בעם, כדי לנשל את המתנחלים ואת תומכיהם הרבים מספור מירושתם הקרקעית. הגיע הזמן לטפל גם במיתוס הזה שכן ההתנחלויות והמתנחלים מעולם לא היו פופולאריים במיוחד. כל דיבור על שלום, שממילא כרוך בכמה ויתורים, מעורר בפובליציסטים הימניים חלחלה אמיתית. השיח המתלהם שלהם חייב להיות לא רק המנצח אלא גם היחיד, וכאשר כלו כל הקִצים הם מסוגלים לגייס את בן-דרור ימיני מ"מעריב", כדי שיעשה למענם את העבודה המלוכלכת. התירוצים של ימיני או של שותפו הרעיוני אמנון רובינשטיין כאילו הם מגוננים על ישראל בזירה הבינלאומית מפני השמאל הבוגדני, אינם אלא מסווה להתקרנפות המוחלטת והמפחידה של השניים.
התסביכים העמוקים שמבעתים את נשמותיהם של תומכי המתנחלים לא מדאיגים אותנו במיוחד. גם דמעות התנין של מפוני גוש קטיף מעוררות רק בוז ושאט-נפש. כמה אלפי בני אדם פלשו לרצועת עזה, אולי המקום הכי צפוף בעולם, ניכסו לעצמם חלק ניכר מהאדמות והפכו את חיי הפלסטינים שם לגיהנום. אם יש להם טראומה נפשית קשה רק מהפינוי, אבל לא ממעשי החמס והגזל שהיו כרוכים בעצם נוכחותם ברצועה, יש להניח שהחינוך הדתי-לאומני הצליח לעוות את תודעתם עד תום. חבל רק על הילדים הרכים שהובאו לרצועה על לא עוול בכפם. אני מקווה שיבוא היום שהם יגישו את החשבון לרבנים ולהורים שהרסו את נעוריהם, ולא לחברה הישראלית שבחלקה הגדול הסתייגה מאוד מהפלישה המתמשכת לעזה, אבל למרבה הצער לא עשתה די הצורך כדי למנוע אותה.
אבל מסע החנופה למפונים הכתומים, שלווה גם בהפגנה סגפנית של גילויי חרטה פומביים על עצם ההתנתקות, לא היה מקרי. הוא נועד לסכל כל התקדמות רצינית למשא-ומתן מבוקר בחסות אמריקאית. זהו הרי הצירוף שהכי מפחיד את שדולת ההתנחלויות, אבל גם היעד הנכסף של הבורגנות המתונה. כל המאבקים הפוליטיים בישראל מושפעים מהנושא הזה ומהשלכותיו. מפעם לפעם מפיח מישהו רוח חיים במשא-ומתן על הסורים, מצטט איזו התבטאות מתונה של שר סורי בכיר ורומז שגם בוושינגטון מגלים עתה עניין בהתקדמות בתהליך עם הסורים. בדרך כלל האפקט האופטימי של ההדלפות מטורפד במוקדם או במאוחר על ידי נציג ממסדי שמבקש לסכל כל ויתור קרקעי ברמת הגולן. הרמה קרובה ללבם של אנשי המרכז הלאומני, אבל נושא הוויתורים ממשיך להיות מכריע בחשיבותו. הוא מפלג את הבורגנות בין הלאומנים הממלכתיים (קדימה, עבודה) המבקשים לקיים לפחות מראית עין של תהליך מדיני, לבין הנצים (ליכוד), המתלבטים בין חבירה לימין העקבי לבין נטייתם להתחשב בגורם האמריקאי.
המערכת הפוליטית הישראלית היא עתה ברורה ושקופה יותר לפרשנים המתכוונים להשתמש באמת באיזמל הניתוח שלהם ולא להסתפק בסיפורים אישיים פיקנטיים שאינם מעלים ואינם מורידים. בעשרים השנים האחרונות נאלצנו לבזבז פה המון אנרגיה כדי להסביר את מה שבעינינו נראה אז כמובן מאליו:
1. מפלגת העבודה מאבדת את צביונה הסוציאל-דמוקרטי (אפילו בגרסה הלאומנית) והופכת לחלק בלתי נפרד מהמרכז הלאומני בראשות קדימה. שינוי יחסי הכוחות בין שתי המפלגות לא ישנה כלל את מהותו של המרכז.
עמיר פרץ היה תופעה קוניקטוריאלית ולא מבנית. איש עדות מזרח שמתיימר לייצג את הנושא החברתי לא יכול לעמוד לטווח ארוך בראשה של מפלגה הגולשת לבורגנות הניאו-ליברלית.
2. החזרתו של אהוד ברק לעמדת המנהיג בעבודה היא הצהרת כוונות חד-משמעית של ציבור חברי המפלגה. הם רוצים מנהיג שייראה כמוהם, שיחשוב כמוהם ושיהיה כמוהם. לכן הדחתו של פרץ והחזרתו של ברק לא משקפים את כישלונו של פרץ במלחמה, וודאי שאינם מבטאים ביקורת נוקבת על עצם ההחלטה לפלוש ללבנון בשנה שעברה.
3. כל זמן שביבי נתניהו יתלבט בין זיקתו הברורה ללאומנות החילונית הפרו-אמריקאית, לבין שיתוף הפעולה עם פאשיסטים דתיים וחילוניים, תימשך היריבות לכאורה בינו לבין המרכז הלאומני.
מותו של השמאל היהודי, לפחות במסגרות המפלגתיות, ייאלץ אותנו לייסד אותו מחדש. אין להעלות על הדעת שום מפלגת שמאל בלי בסיס עממי מוצק, כלומר, יהודי-ערבי. מה שנראה עכשיו כמעט בלתי-אפשרי יהיה מציאות איתנה ושוקקת חיים בתוך שנים מעטות.
שי- אם נוציא בחשבון את שתי מלחמות העולם שהיו באמת יוצאות דופן, אז רוב מלחמות ארה"ב (פנמה, מלחמת המפרץ, גרנדה, אפגניסטן, מלחמת עירק השנייה) נוהלו ע"י הריפובליקנים (ובינינו הדמוקרטים רחוקים מלהיות ס"ד, הם מקסימום ליברלים שמאליים, כלומר טיפה יותר שמאלנים כלכלית מהריפובליקנים).
גלית- הסקנדינבים קוראים לשיטה שלהם סוציאליזם ומפלגות השמאל שם שיישמו את המודל הסקנדינבי מכונות "הקואליציה הסוציאליסטית" או "הקואליציה האדומה". עוד במאה ה-19 אדוארד ברנשטיין הגה את הזרם הרוויזיוניסטי בסוציאליזם שכיום ידוע בשם סוציאל דמוקרטיה. המפלגות הסוציאל דמוקרטיות (ולא סתם הן מכונות "סוציאל") אימצו במצען את הסוציאליזם הרוויזיוניסטי ובמידה ותקראי מצע של אחת ממפלגות השמאל בסקנדינביה תגלי שהם אומרים שהמודל שלהם חב תודה לקרל מרקס, אבל שהם פנו לגישה הרפורמיסטית רוויזיוניסטית בעקבות ברנשטיין. הן בחיים לא יכנו את עצמן ליברליות וברור שלא קפיטליסטיות ולא תמצאי אף מנהיג שמאל בסקנדינביה (ואפילו לא מנהיג ימין) שיכנה את עצמו קפיטליסט.
אני לא מבין כיצד לדעתך אפשר להפריד בין שיטה כלכלית לשיטה חברתית. הרי קפיטליזם גורס שכל התערבות ממשלתית בשוק העבודה תגרום לעיוותים: הקפיטליזם הניאו-ליברלי מתנגד לשכר מינימום, להגדלת השוויון בשכר, לחוקי עבודה, להגבלות בפיטורין וכו’. הקפיטליזם מתנגד לאיגודים, למו"מ קולקטיבי ולקואפרטיבים (בגלל הנחתו שהתערבות העובדים בקבלת ההחלטות בפירמה תפגע ביעילות הפירמה וחלוקת רווחים פוגמת בקבלת תגמול כספי בהתאם לתועלת הכלכלית של כל עובד), קפיטליזם יתנגד לשביתות, לבעלות ממשלתית וכו’.
בכל מדינות סקנדינביה ישנו ייצוג גבוה (שליש) של נציגי איגודים בדירקטוריון המנהל בכל פירמה, זוהי שיטה שהקפיטליסטים בסקנדינביה מתנגדים לה, אולם זוהי השיטה שמונעת פערי שכר גבוהים. בשבדיה לדוגמא, לאיגודים זכות חוקית להחרים פירמות שלא חותמות על ההסכם הקולקטיבי או שלא מקיימות את חוקי העבודה או את ההסכם הקולקטיבי (כולל פירמות זרות שפועלות בשבדיה), הקפיטליסטים השבדים מתנגדים מאוד לעקרונות אלו וטוענים שהם פוגעים בשוק החופשי וביעילות הפירמות לקבל החלטות.
התיאוריה הכלכלית הקפיטליסטית לא טוענת רק לקיומו של רכוש פרטי, היא גורסת דברים רבים אחרים כגון ההנחה שהתערבות ממשלתית צריכה להיות קטנה ככל האפשר (כי הממשלה והמגזר ציבורי הוא לא יעיל), המיסים צריכים להיות קטנים ככל האפשר (כי ככל שהמיסים גבוהים הם גורמים ליותר עיוותים) ועוד הנחות רבות (התנגדות למו"מ קולקטיבי, הסכמה רק לחוזים אישיים וכו’). ההנחות "החברתיות" של הקפיטליזם לא נוצרו סתם כך באוויר, ההנחות החברתיות נובעות בהכרח מהתיאוריה הקפיטליסטית הניאו-ליברלית.
הגיע הזמן למפלגת שמאל חדשה, משום שמפלגת העבודה ומר"ץ כבר אינן מפלגות שמאל. בראש המפלגה יכולה לעמוד שלי יחימוביץ שהראתה שהיא החכי"ת היחידה שמייצגת עמדות שמאל אמיתיות.
בקשר לחד"ש – הבעיה איתה שהיא נתפסת כמפלגה ערבית ולא לחינם. הערבים הישראלים הם רק 20% מהאוכלוסייה הישראלית, אבל בחד"ש הם הרוב המוחלט ולעולם בראש חד"ש יעמוד ערבי. משום כך חלקים רבים (רבים מאוד) בציבור היהודי הישראלי לא סבורים שהם מייצגים אותם ולא יצביעו עבורם. אם אנחנו רוצים מפלגת שמאל שתצליח להשפיע ולא תהיה באופוזיציה לנצח, אין ברירה אלא להקים מפלגת שמאל שתייצג יותר את הרכב האוכלוסייה ישראלית.
"צריך להקים מפלגה חדשה לא ערבית כי יהודים לא יצביעו עבור ערבים". הצעה זו היא גזענית בכל זוהרה. מפלגה שתקום על בסיס זה תהיה גם היא גזענית. הצעה כזו היא עדות נוספת איך הגזענות השתרשה גם אצל אנשים החושבים עצמם כ"שמאל".
איך הצלחת להוציא את פרס "שמאלני" כאילו הוא נמצא בחזית מול המתנחלים ? פרס הוא אבי ההתנחלויות, והיללות נגדו הן במסגרת "השוטר הטוב והשוטר הרע" המתעתעים בכולנו. בלהט הביקורת שלך נגד המתנחלים, הכשרת את השרץ פרס ?
יתר על כן, אתה בעצמך מצהיר ש"לא הצלחנו" לבלום את ההתנחלויות, אז מה יש להלין על המתנחלים ? הם כמו כולנו מימשו החלטות ממלכתיות, וצועקים גוועלד כמו כל אחד שלוקחים לו את הפריווילגיות. זהו מגזר בלתי נסבל אולי בסקטוריאליות שלו, אבל הוא אינו הבעיה, אלא הממשלות לדורותיהן, בלי הבדל מפלגתי. להיפך, העבודה (השמאל כאילו) אחראית יותר למפעל ההתנחלויות.
גם הקיבוצים מיללים כשללוקחים להם, וגם החרדים, וגם החילונים וגם השמאלנים. המתנחלים רק קצת יותר קולניים.
לדעתי, הביקורת שלך נגד אהוד ברק מוגזמת מאד, ותלושה מהמצאי הקיים. אין ספק כי מבין כל מועמדי העבודה (הריאליים) הוא עשר דרגות טוב יותר.
מעבר לכך, נו, מפלגת שמאל ? יאללה. השאלה אם יהיה שם ייצוג לנשים ולערבים מעבר לייצוג הקיים במקבץ השמאלי המתפורר. ואם אכן כך יהיה, האם יהיו בוחרים ?
מספר הערות לפי-סדרן:
"העיתון של המדינה" מקיים, בעיקר, מערך עצום ואדיר, של דוגמניות בלונדיניות באיכות-הדפסה עלובה במיוחד. ג’יז, לו לפחות היו משקיעים קצת יותר, בדפוס ובנייר!! אז לפחות, היה טעם לשמור על התמונות הללו וליהנות מהן בימי סגריר. על איכות-עיתונאית – אין מה לדבר, בטח שלא בצהובון, שעורכו הוא לא אחר, מאשר רפי גינת = האיש ששם לו למטרה, לנגח – בפשיזם מובהק ומוצהר – אותנו, אנשי "פרופיל חדש". כשמורידים מ"אידיוט אחרונות", את הדוגמניות, את הידיעות הצהובות, את הלאומנות המשתלחת ואת "חדשות העולם בתמונות", נשארים עם….הממממם….לא-כלום.
באשר לחינמונים – אם הסמרטוט, הפשיסטי-פרסומי (אם-כי, הפשיזם – ממש כב"ישראלי" – מצוי בו עמוק בין השורות, על-מנת להחדיר לעמקי-תודעתנו את הרעל…) "ישראל היום", הוא סימן לבאות – או-אז המצב באמת גרוע במיוחד.
בהנהגתו של יוסי ביילין, מר"צ הפכה למשהו, שהוא כבר אפילו לא בדיחה. גג – בדיחת-קרש, עם עובש ורקב עליה. אמש ראיתי באתרם, שביילין הבטיח לאבו-מאזן, שגם אם ייחתם שלום כעת – הוא יהיה רק עם הפת"ח והגדה – ובשום-פנים-ואופן, לא ידובר דבר, עם החמא"ס בעזה…
ביילין ושותפיו – כמו כל מר"צ, "שלום עכשיו" ושות’ – אינם יותר שמאלנים, מאשר פטרונו ואביו הרוחני, של ביילין דנן, הלא הוא שימון הרס. ועל חיבתם העזה, של כל אלה, ל"כתומים האומללים", אין טעם, אפילו, להכביר מלים. כל קשר, בין מר"צ לבין שמאל, הוא אפילו לא מקרי; הוא, בפשטות, אינו קיים.
שמאל אמתי, חיים, אינו יהודי ואינו ערבי. שמאל אמתי, הוא או אנארכיסטי, או מרקסיסטי – ועכ"פ, אין לו לא לאומיות ולא דת.
ועמיר פרץ, היה תופעה *קריקטוריסטית* – שמיהר לבגוד, בכל הבטחותיו לבוחרים, בשנייה בה התיישב, על כסאו בממשלה… וע"ע: תמיכתו בהעלאת מחירי הלחם, התנגדותו לניתוק רשויות מקומיות ממים… ועוד ועוד.
לאירית: אהלן וסהלן!! סוף-כל-סוף, מישהי אינטליגנטית בגדה הזאת…
ורונן מדגים יפה, את דמות הבורגני הימני נמוך-המצח, המפנטז שהוא איש-שמאל, רק כי הוא מוכן לסגור, את ערביי-השטחים (ואולי, מן-הסתם: גם את ואדי עארה…) מעבר לחומה גבוהה ולצאת משם, במקום "להיכנס בהם עוד הפעם". רק כי הוא מתנגד לביבי מצד שמאל. אבל מה – בעד מדינה יהודית טהורה!! כלומר, לערבים אולי לחיות פה, אבל "עליהם לדעת את מקומם", כי "להם 100 מדינות ולנו רק אחת". מנטאליות מר"צניקית-אבו?דה’ניקית סטנדרטית, בקצרה. בטח יצביע ל"ירוקים".
אני בטח לא בורגני, למעשה אני עובד בחברת שמירה ומרוויח שכר מינימום.
אני לא טוען שאין מקום לערבים במפלגת שמאל. ועוד איך יש מקום לערבים, אבל לא יתכן שמנהיג מפלגת השמאל היחידה בישראל יהיה תמיד אך ורק ערבי. הייצוג של היהודים בחד"ש הוא אפסי וזאת למרות שהם מהווים את רוב האוכלוסייה הישראלית (וזאת בלי להזכיר שאין בכלל מזרחים בחד"ש!). אסור שסקטור אחד ישתלט על חד"ש. צריך ייצוג שווה לכל הסקטורים בחד"ש, הייתי רוצה שכל בחירות נעשה רוטציה לגבי ראש המפלגה ומכיוון שבבחירות האחרונות ערבי היה ראש חד"ש, בבחירות הבאות יהודי יהיה ראש חד"ש.
לאירית, מסכים ככלל עם מה שכתבת. צריך רק לשים לב להקשרים שבהם נכתבים הדברים. את כל מה שאמרת על פרס כבר כתבתי מאות פעמים.
עם זאת, אני ממש מוחה בכל תוקף על הפיסקה אודות אהוד ברק. איש פחות שבפחותים, שופך דמם של ערביי ישראל, עוכר השלום, מכתים את עצם המונח שלום בעיני רוב הישראלים והאיש שקיעקע את הברית בין הציבור הדמוקרטי היהודי לבין האזרחים הערבים.
באמת. מספיק. מתגובה לתגובה, אתה רק הולך ומסתבך, בקורי מחשבתך הגזענית.
מה זה חשוב, לעזאזל, יהודי או ערבי? אני רוצה, שבראש חד"ש יעמוד מרקסיסט, הבז ליהדות ולערביות גם יחד ומאמין, אך ורק, בריפוי החברה מכל לאומיות באשר-היא. למרבה-הצער, במצבה הנוכחי של חד"ש, חלום מרקסיסטי זה, אינו אלא הזיה מתוקה – אבל, שנבחר אנשים לפי מוצאם האתני? לפי הגנים של הוריהם? לפי אמונת סביהם? איזו מין פרימיטיביות אתנוצנטרית היא זו?
צריך לבחור אנשים, לפי מי שהם, לא לפי מה שהם. לבחור אותם, לפי השיקולים של מהו מצעם, מה הרקורד הפעילותי שלהם עד כה, מה בכוונתם לעשות לכשיבחרו – ודאי וודאי שלא, לפי מהו מוצאם האתני!!! מה, כ"אבו?דה" היינו?
וקביעתך "אין בכלל מזרחיים בחד"ש", היא שיא חדש, של גזענות ומופרכות.
יש טונות על-גבי טונות של טיעונים חזקים מאד, נגד חד"ש, מק"י וכיו"ב. באמת. המפלגה הזאת, רחוקה שנות-אור מלהיות חלופה ראויה למשהו – מה שחבל מכיוון, שכרגע אין שום אופציה אחרת ואם חד"ש, לא תאסוף עצמה, שמאלנים אמתיים יוותרו בלי ברירה, אלא להטיל פתק לבן (או ללכת לשחות בים). אבל – לטיעונים ג??ז?ע?נ?י??ים נגדה, אין ולא יהיה מקום!!
מה לעשות שרוב האנשים הרדיקליים ושמאליים בישראל הם ערבים, ורוב היהודים בהחלט לא כאלה?
כמה דברים:
קודם כל לחיים,
דבר ראשון – אחלה מאמר.
כעת, אתה מפריד בין כיבוש השטחים וההתנחלויות ובין ההתייחסות הציונית בתוך מדינת ישראל, ואילו אני לא מסכים עם כך. לפני שהיה כיבוש בשטחים (אחרי 67′), היה כיבוש פנים ישראלי כלפי היהודים הערבים. לא היתה כאן אידיליה לפני כיבוש השטחים לאחר 67 כמו שחושבים רבים בשמאל. זו היתה אידיליה לציונים (כלומר יהודים-אשכנזים) בלבד. הכיבוש הפנים-מדינתי הופנה לעבר השטחים מכוח האינרציה.
למי שהגיב לרונן,
כתבת: "הצעה זו היא גזענית בכל זוהרה. מפלגה שתקום על בסיס זה תהיה גם היא גזענית. הצעה כזו היא עדות נוספת איך הגזענות השתרשה גם אצל אנשים החושבים עצמם כ"שמאל"."
קודם כל, ציטטת לא נכון את רונן – הוא מעולם לא אמר ש"יהודים לא יצביעו עבור ערבים". זהו שקר מוחלט וסילוף דברים. הוא אמר שיהודים לא יצביעו למפלגה שנתפסת להם ככזו שלא משרתת את האינטרסים שלה, וכך צריך לנהוג אדם כאשר הוא מצביע. לא מדובר בהצבעה לכת או לתנועה דתית אלא בסופו של דבר לתנועה פוליטית שאמורה לדאוג לייצוג של אינטרסים.
כתבת:"הצעה כזו היא עדות נוספת איך הגזענות השתרשה גם אצל אנשים החושבים עצמם כ"שמאל".
אני טוען שהמשפט שלך הוא עדות להתחסדות שפשה בכאלה שחושבים שהם "שמאל" או שחושבים שהם "חילונים".
חיים, היחס לברק צריך להיות דומה ליחס לפרס, פונקציונאלי ובהשוואה לאחרים. כל מה שאתה אומר עליו נכון, אבל גם נכון שמבין הקולקציה (ביבי, ליברמן, גאידמק, אולמרט, ואפילו לבני) הוא עדיף מאד. ואפילו יותר מזה. אם אתה מסוגל לבלוע את צפרדע פרס (לעומת המתנחלים) אז ברק זה בקושי דג גופי…
——-
צריך מפלגה (ו/או חזית) שדוגלת בשוויון, השוויון הזה צריך להתבטא גם בהרכבה הפנימי ובשפות שהיא מפרסמת את עמדותיה (אין הכרח בשוויון מתמטי בין מספר החברים היהודים למספר החברים הערבים. זה לא בשליטתנו).
מי שלא יצביע לתנועה המייצגת את האינטרסים של העובדים, המובטלים, הגמלאים, הסטודנטים ושאר בני שני העמים שאינם בעלי הון ומרוויחים מניצולם של אחרים – לא יצביע למפלגה "חד לאומית" שדוגלת בעקרונות אלה. זה רק יביא אותה לסתירה פנימית ויקשה עליה להסביר את עמדותיה.
כרגע עמדות חד"ש הן במיעוט בציבור הישראלי, ואין מה לעשות חוץ מלהמשיך להיאבק ולהגדיל עוד קצת ועוד קצת את אותו מיעוט.
יובל הלפרין,
כתבת: "צריך מפלגה (ו/או חזית) שדוגלת בשוויון". עם זאת אני מסכים לחלוטין, אך ברצוני להרחיב את הגדרתך: צריך חזית אנטי-ממסדית שתציב אלטרנטיבה לכל מה שקיים בממסד הנוכחי. אם הממסד הנוכחי הוא מיליטריסטי, אזי חזית זו צריכה להיות אזרחית, אם הממסד הוא שוביניסטי, הרי חזית זו צריכה להיות שוויון בין גברים ונשים, ואם הממסד הנוכחי הוא ממסד של בעלי ההון, הרי שהחזית צריכה להיות ממסד של כולם. החזית הזו צריכה להיות אנטי-דכאנית בכל מילימטר. למרות כל זאת, אני לא חושב (וזו דעתי בלבד) שזו צריכה להיות אלטרנטיבה אידיאולוגית, אלא אלטרנטיבה פוליטית אנטי-ממסדית. אם בעבר חשבנו שהאינטרס שלנו הוא שלום, כיום אנו חושבים שעדיף את רמת-הגולן וגם מלחמה, אז הרי שמשהו השתבש בחינוך היהודי ששם את ערך החיים כרם במעלה. אני יודע שהדברים הללו ישמעו פה כמו כפירה, אבל אנחנו צריכים ללמוד ממנחם בגין של 77′ => אם הממסד מדכא את המסכנים הרי שהם בשר מבשרנו.
לדניאל
אתה מדבר את עצמך לדעת.
תפסיק לצווח. אתה מקרה לא שכיח של אדם עם דעות סבירות אבל כזה שלא מפסיק לקשקש.
מספיק.
את כותבת שברק טוב יותר מן האנשים שבגלוי אומרים שהם שייכים לימין, זה לא נכון: מפלגת העבודה בנתה את רוב ההתנחלויות ולא פינתה אף אחת! רק ליכוד פינתה את ההתנחלויות בסיני ובעזה. לכן נתניהו עדיף מאשר כל "השמאל" ו"המרכז" הציוני. עכשיו חשוב מאוד לפנות את השטחים ורק ה"ימין" שיש לו אופוזיציה משמאל, מה שחסר ל"שמאל" ו"המרכז" הציוניים.
ברק "השמאלני" היה זה שהפסיק את השיחות עם אש"פ בטענה ש"אין לנו פרטנר", לא נתניהו! ברק פתח באש על מפגינים ערבים הישראלים, ולא נתניהו, שיש לו אופוזיציה משמאל. ה"שמאל" הציוני — זה טוב רק למתנחלים!
פטריוט יקר. אמרתי בהודעה הראשונה שמפלגת העבודה, ושימון פרס, הם מאבות ההתנחלויות ואין ליצור חיץ מלאכותי ביניהם. ביבי נתניהו הוא אדם שאינו מייצג את ישראל או את הישראלים בכלל, בין מימין או משמאל. ביבי נתניהו הוא סוכן נדל"ן של כמה בעלי קזינו באמריקה, חלקם יהודים ואחרים נוצרים קנאים- עם חברים בממשל (בפלג של בוש ושות הידוע בנוכלותו), שרואים בנו – אזרחי ישראל – רכוש, מתכלה יש לאמר, לשימוש חד פעמי והשלכה. אני אמנם סמול, וגם לא ציונית, אבל אינני שונאת את היהודים בישראל, ולא הייתי רוצה לראות אותם ניזוקים וסובלים. ברק, עם כל מגרעותיו הידועות והמנויות לפרטיהן, אינו מושחת ברמה האישית, ובעיקר הוא נושא עיניו לזכות באמון אזרחי ישראל (אם כי בהחלט, רק היהודים, ואני מסכימה שהמדיניות שלו אינה מקדמת שלום). לפחות איכפת לו מהיהודים, לביבי גם זה לא. אז מבין שניהם, הבחירה אינה קשה. מקומו של ביבי בניו גרזי, ועדיף בכלא. הזמירות שלו על ארץ ישראל יובילו אותך, ואת הציבור שלכם לטרגדיה שלעומתה פינוי עזה יהיה דיסנילנד. אז מה ? התחלפנו ? אני דואגת לך ואתה דואג לי, מפני הרמאים שמדברים הפוך כל אחד לציבור שלו ? מאחר ששני המנהיגים הללו לא עושים מה שהם מבטיחים, בוא נבחן אותם לפי שיטת הרמב"ם, כלומר התנהלות אישית.
לעניין ברק: היצור גרוע יותר, מביבי או מהרס או מכל אחד אחר. זו היתה דעתי לפני עשור – וזוהי דעתי כיום, לאחר שהוא אישר, בתקופת-כהונתו, את חששותיי הגרועים ביותר. היטב אני זוכר, את כל דברי החברים מחד"ש – שחששו, סך-הכל בצדק, מהישנות תסריט 96′ – על כך, שחייבים לתמוך בברק נגד ביבי, שאסור להציב נגדו (כפי שהציעו מספר חברים, כמו למשל חגי) אלטרנטיבה שמאלית אמתית, כי זה יפגע בו ויחזק את ביבי… ואז נתקענו עם ברק!! אז נתקענו עם ברק – ולכל הפשעים שעולל, נגד החברה ונגד השלום ונגד הסביבה ונגד האזרחים ממוצא-ערבי ונגד כ??ל ד??ב?ר ש??הו?א – ל?א ה?ית?ה או?פ?ו?ז?יצ?י?ה!! פשוט לא היתה!! מר"צ היתה סמרטוט, חד"ש הצביעה בעד התקציב – כי "אחרת יחזור ביבי"…
אירית, ברק "אינו מושחת אישית"?? והממותות, מה איתן? ש/לא לדבר על כך, שאדם הגון, היה נשאר ומתקן – לא נמלט "לעשות לביתו" (בע). ואינני יודע על סמך מה את אומרת, שברק עדיף על לבני… מה, רק בגלל שהוא מן ה"עבודה" ולבני במקורה מן ה"ליכוד"? איזה הבדל, כבר קיים בין כל אלה? הם יכולים להתאחד ע?כ?ש??יו, מרוב שהם זהים. פשוט, בין "אחורה" ל"אבו?דה", אינני מסוגל, כלל, לראות שום הבדל – ולו זעיר שבזעירים…
מקומם של כ??ל אנשי "הליכוד", ה"אבו?דה" ו"אחורה" – ושל כל מי, שנמצא ימינה מאלה – הוא בכלא. אז?
מבחינתי, הפוליטיקה הישראלית מתחלקת לארבעה מחוזות עיקריים:
המרכז הפשיסטי (כחולים) = "ליכוד-אחורה", "אבו?דה", מתוני ה"ליכוד" ואם יכנסו "הירוקים" – אז גם הם (גם אם רבים מהנהגתם שמאליים יותר).
ימינה ממנו – הימין הנאצי (כתומים), הכולל את נצי ה"ליכוד", ש"ס ואגודייגל ה?הו?מו?פו?ב??י?ו?ת, "ישראל גזענתנו", האיחוד הפשיסטי-מפד"ל ואם, חלילה, יכנס מרזל – אז גם הוא…
השמאל האמתי (אדומים), הכולל את מק"י-חד"ש ו…נו, אם דע"ם תעבור, אי-פעם (לא שאני מקווה לכך)…
לצדו – מפלגות מיעוט מדוכא: רע"ם, בל"ד ותע"ל. האם אלה שמאל? האם ניתן להחשיב, את התנועה האסלאמית – הסקסיסטית וההומופובית, כמתחייב מדתה – כשמאל? לא לדעתי… אם-כי כמובן, אנו מחוייבים לעמוד לצדם, במאבק המשותף נגד הטרור השלטוני, האפליה, הגזענות, המיליטאריזם, הקיפוח הלאומני והכיבוש בשטחים…
ובין האדומים לכחולים – המבולבלים, השתוקים, הבדוקים, חסרי-הדעת ומשוללי-הבינה, המתכנים מר"צ ויוני-ה"אבו?דה" (ואם תכנס, אי-פעם, גם "עלה ירוק" – גם היא). הם אינם מחנה, אינם גוף, פוטנציאלית הם אתנו, אם רק יפעילו את מוחם ויסיקו, את המסקנות המתבקשות (כגון שאין דבר כזה, מדינה שיש לה דת; או שאם תומכים בדמוקרטיה ובהכרעות דמוקרטיות, אי-אפשר לסרב לשבת עם החמא"ס; או שאי-אפשר, לתמוך בציונות, בצבא חובה ובכור בדימונה – ולהיחשב לשמאל…).
כעת, לשי – אשמח להסכים איתך אם תבהיר, איזו מפלגה/חזית היית רוצה לראות… למשל, בנגע לגולן, מה אתה רוצה שנעשה: שננסה להחכים את העם – או שניסחף אחריו, על-מנת למצוא-חן בעיניו, בתקוות-שווא לגרד עוד מנדט? ההודעה שלך, איננה ברורה דיה.
דני.
דניאל,
חלק נרחב מ"העם" (מונח אמורפי שיש לחלקו לקטגוריות) חושב ש"עדיף שארם א-שייח בלי שלום מאשר שלום בלי שארם א-שייח", כלומר, המיליטריזם נכנס לתודעה והוא מציב שטח וניצחון צבאי על אותה מקשה שבו הוא מציב את השלום. הצבא הרעיל את מחשבתו ו"טמטם" אותו לחשוב במונחים ד י כ ו ט ו מ י י ם של טקטיקות ואסטרטגיות. לכן, האופציה האזרחית שהייתי רוצה לראות בחזית זו אינה אידיאולוגית, אלא היא אמורה להדגיש את היתרונות הגלומים בהסכם שלום. האם לאחר הסכם השלום עם מצרים פתאום התאהבנו במצרים? האם הם התאהבו בנו? ממש לא. שני הצדדים הגיעו למסקנה האינטרסנטית. כך גם התחוללה ההתנתקות.
אם אתה שואל אותי, אזי האמרה המרכזית של חזית זו צריכה להיות "העתיד באזרחות".
לטעמי, מפלגה כמו חד"ש לפני שהיא סוציאליסטית, ולפני שהיא אידיאליסטית, ולפני שהיא מנסה להפריד את הדת והמדינה, צריכה להיות אנטי-מיליטריסטית, קרי, להפריד את הצבא מהמדינה. לשים קץ לשלטון הגנרלים שהינו באופן מסורתי שוביניסטי, אנטי-דמוקרטי, לאומני וד י כ ו ט ו מ י.
את רוב המלחמות בישראל אירגנו מפלגות של "השמאל" ו"המרכז" הציוני, כיוון שלא הייתה להם אופוזיציה משמאל, לכן הכיבוש בשטחים קיים עד היום. ל"ימין" התחיל את המלחמה בלבנון, ואז רוב העם יצא למחות נגדה ומלחמה נפסקה. זאת אומרת של"ימין" הציוני יש אופוזיציה משמאל ולכן קשה לה לנהל מלחמה והם אלה שמפנים את ההתנחלויות ומצמצמים את מרחב מחייה של תומכי "ארץ ישראל שלמה".
לכן כל המפלגות הציוניות שנמצאות "שמאלה" מליכוד הן הימין הקיצוני העמיתי. מי שבאמת רוצה להיות שמאל שיצביע עבור המפלגות הלא ציוניות כמו חד"ש. מפלגת העבודה – היא זאת שפתחה את רוב המלחמות, שקיבלו תמיכה כמעט של כל העם ובנתה בשקט את רוב ההתנחלויות. לכן היא המפלגה הימנית הקיצונית ביותר בישראל. ללא אישורה להקמת ההתנחלויות לא היו קמות מפלגות כמו האיחוד הלאומי וישראל ביתינו של ליברמן וגם לא הייתה קמה תנוע של גוש אמונים. דווקא שרון, שהקים את הממשלה "הימנית ביותר" בישראל היה זה שפינה את ההתנחלויות ודיכא את כל נסיונות למנוע אותו. מפלגת העבודה רק סייעה לתנועת גוש אמונים. לכן רק ביבי הוא הציוני היחיד, שיפנה את ההתנחלויות, או שצריך לבחור ראש ממשלה לא ציוני.
השאיפה לשלול לאומיות, דת וכל סממן של זהות לאומית היא בגדר משאלה בלבד.
אתה צריך להכיר בכך שעצם הטבע האנושי הוא מוגבל וכל אדם זקוק לסממנים האלה כחלק מן הרגשת הזהות האישית שלו.
לכן עדיף שכל אנשי השמאל עם נטיות אנרכיסטיות יבינו שאין זה חיזוי מציאותי. שאיפה לקוסמופוליטיות מוחלטת היא לא מציאותית ואין לה שום התחשבות בצרכים האנושיים של הבן אדם הממוצע. העובדה היא שבן אדם, בין אם הוא בעל לאומיות ערבית או יהודית, זקוק לתחושת הזהות הלאומית. זה דבר שאי אפשר לשלול ממנו, זהו צורך מובנה באדם ולכן אין טעם להתכחש לזאת. מאותה עובדה גם אין שום סיכוי לאנרכיזם, כי יש בו התכחשות מוחלטת למציאות של החברה ושל האינדיבידואל.
גם אם דעתנו האישית היא שלסממנים כמו לאום אין שום משמעות, צריך להכיר בעובדה שרוב האנשים צריכים תחושת זהות לאומית שמקורה בהזדהות עם קבוצת אנשים בעלי מכנה משותף מצומצם. אם נשלול זאת מהאדם, הוא במהרה יחפש דרכים אחרות למלא זאת וקרוב לוודאי שיחזור לאותה נקודת מוצא של חיפוש אחר אותה זהות.
אני מתכונן לחרוג פעם אחת מהחלטה שקיבלתי ולהגיב על חיים ברעם
המאמר הנוכחי כמו רבים אחרים אינו משקף את האמת
רובם של ניצולי השואה מקבלים רנטה ישירות מהגרמנים ישנה קבוצה קטנה שמקבלת קצבה מהמדינה (בגלל שהם מחרימים את גרמניה )
הקבוצה הזו אכן מקופחת
היחס לקבוצה של ניצולי השואה המקופחים מעיד על אטימות ורוע של קובעי המדיניות בישראל בזה אני מסכים לחלוטין עם זהבי-ברעם
לגבי הבורגנות בעלת ההון השכבה הזו והשכבה הבורגנית שמתחתיה מאויפנת בניתוק מהציונות
השכבה הזו בעד נסיגה לקוי 67 וברובה רואה יתרונות כלכליים לעצמה בקיום מדינה דולאומית (משאת נפשו של ברעם)
התקון שלי לברעם לגבי השכבה הזו הוא כמובן לגבי העמדה הפוליטית שלהם
לגבי העמדה החברתית ברעם לא מעביר את מלוא הניכור והאטימות שהשכבה הזו מקרינה
היחס של הבורגנות הגבוהה כלפי השכבות החלשות הוא מתנשא ומתעלם הבורגנות הגבוהה אינה מתיחסת אל האיש הפשוט והזלזול הזה מועבר לשכבה הפוליטית
אפשר לתאר את היחס הזה אל האיש הפשוט כאל יחס לחומר גלם (או התעלמות מוחלטת)!
לגבי מפוני קטיף ישנו הסכם שהממשלה אינה מקימת ומצבם האנושי רע מאוד !
מתנחלי קטיף לא היו פולשים וגזלנים אלא ביצעו מדיניות של ממשלת ישראל כאשר המטרה היתה ליצור חייץ בין הרצועה למצרים !
ממשלת אולמרט עבודה דוקא מבודדת את המתנחלים בגדה ומתישה אותם במלחמה פסיכולוגית תמידית !
המתנחלים בעיני עצמם הם ממשיכי הרוח החלוצית של אנשי ההתישבות העובדת והתרומה שלהם לשרות הצבאי מכרעת !
ברעם הוא בעד קיום טרנספר של חצי מליון יהודים ואם הענין היה ניתן בידיו היה הורג וקוצר במכונות יריה את כל המתנחלים הם נשיהם וטפם (הכל בשם המוסר )!
ברעם שופך דמעות תנין על עיתון מעריב אבל את המנימום של קניית מינוי לעתון כדי לחזקו הוא לא יעשה בעצמו !
כאשר דנים ברצועה ברעם לא רואה שלטון חמס גזעני מגובה ברוב מוחלט של האוכלוסיה אלא יצייר תמונה של אוכלוסיה תמימה שאינה מגויסת לטרור ולשליחת קאסמים נפשעת !
אם כבר יצטרך להתיחס לענין הקאסמים הוא יסביר באריכות למה ענין הקאסמים הוא מינורי ולא הורג למרות שירי הקאסמים מחסל נפשית אוכלוסיה של יותר מ-20 אלף אנשים חסרי מגן !
ומה עם הבעיה העקרית של ישראל הבעיה האירנית
האיום הקיומי מאירן הוא שמונע התקדמות בענין הפלשתיני ולא כמו שטוען ברעם חנופה לכתומים
כאשר 30% מהחילים הלוחמים הם בני מתנחלים
ולנוכח האיום האירני לא ניתן ללכת לשסע ומריבות פנימיות אבל אצל ברעם האיום האירני הוא דבר של מה בכך
למרות שהאירנים מצהירים על כונותיהם יטען ברעם שהאיום האירני מנופח ופצצת אטום אירנית זה דבר טוב (אללה ירחמו)!!
יעזור לנו האל מהברעמיזים !!
אז בואי נוותר על החזון, נתפקד בהמונינו למרכז הליכוד (אומרים שזה הולך להשתלם עכשיו), נתקע את התחת בכסא של איזה ג’וב מכניס וזהו… נתחיל לאגור מכוניות, וילות ועדי-וי-די’ים.
זה מה שאת מציעה?
לדניאל: ברשותך אני אשתמש מכאן להבא בכינוי הקולע: "שימון הרס".
הלוואי והשב"כ היה קיים כדי להעלים את המערערים על ישראל כמדינה דמוקרטית ולא כדי להעלים את המערערים על ישראל כמדינה יהודית.
אין ספק שהאתר הזה, שהינו אחד מהמעוזות האחרונים של הדמוקרטיה, חסר שב"כ מעין זה.
הרשימה של חיים מסתיימת בהבעת תקווה להיווצרות מפלגת שמאל חדשה, וגם אם לא הדגיש זאת, ברור לכל מי שמכיר את הכותב שכוונתו לתנועה יהודית ערבית. אני חושב שזו תקווה מבוססת מפני שמהלך העניינים (ההיסטוריה בת זמננו) מוכיח שאי אפשר להיות בעת ובעונה אחת גם ציוני כן וגם שמאלן המעמיד הכל על הערכים של שוויון הזדמנויות וצדק בחלוקת המשאבים ומוכן להלחם נגד נסיונות להעדיף אדם או קבוצת בני אדם על זולתם. גם אנשים טובים מצאו עצמם מזייפים במילים ובמנגינה כאשר ניסו לאחד את האוכסימורון "מדינה יהודית דמוקרטית".
השאלה היא מה צריכה תנועצת שמאל כזו לחרות על דגלה ואני כאן מתקרב לדניאל ((שגם מצא כינוי הולם לשימון הרס, מגרען המזרח התיכון ואלוף גינס בצביעות במשקל כבד). אין כאן מקום לא לשתי מדינות לשני עמים ולא למדינה דו לאומית, אלא אך ורק למדינת כל אזרחיה המשתרעת על פני כל הארץ. למטרה זו ניתן להתקרב על ידי הדגשת הדרישה לזכויות אדם ולשוויון, דרישה שיש לה יותר הד בציבור (בארץ ובעולם) מפני שהיא נכונה ופשוטה כאחד. הדגשת העיקרון כי כולנו נולדנו שווים וזכאים להשתתף בשווה במשחק הפוליטי היא מפתח ללב רבים. צריך כל מי שבוחר בדרך זו להבין את מחירה (אובדן הממלכתיות היהודית עם או בלי מרכאות) ולהעדיפה בזכות יתרונותיה (בין השאר שחרור משיעבוד הדת והדתיים). הקריאה להענקת זכויות פוליטיות לכושים, סליחה – לפלסטינים – יהא לה הד שילך ויגדל כי לא הימין ולא ה"שמאל" הציוני ואפילו לא הדתיים בהתנחלויות לא יוכלו להכחיש את תוקפה המוסרי.
מצער שרבים וטובים נופלים לתוך המלכודות של ניצולי השואה…. בישראל יש מאות אלפי קשישים על סף רעב שאינם יכולים לממן תרופות וכו’ כל ההתעסקות עם ניצולי השואה דוחקת לצד את כל שאר האומללים שהמדינה מרעיבה וגוזלת.
אסור להפריד בין קשיש לקשיש לכל קשיש מגיע לחיות בכבוד!!!!
ההצעה היא להיות ריאליים.
ריאלי בשבילי זה להתחשב במציאות שהיא טבע האדם. להתחשב באדם כדי ליצור את העולם הטוב ביותר שאפשר מתוך הבנת המציאות ולא מתוך התעלמות ממנה.
שוב, אין טעם ליצור חזון שבא מתוך אג’נדה סובייקטיבית שמתעלמת מהמציאות.
למה? כי חזון כזה, מתוק, אידיאליסטי ויותר מכל הזוי, נידון לכישלון באינטראקציה עם המציאות. לדוגמה – קומוניזם. בקומוניזם יש שלילה של המציאות, הבנה כושלת של האדם וחזון אידיאליסטי. זהו מתכון לכישלון.
החזון היחיד ששווה הוא חזון ריאלי שבאמת יעבוד. חזון כזה לוקח בחשבון את צרכי האדם וטבעו מתוך הבנה בסיסית של האנושות ומשלב בזאת את החזון האידיאליסטי.
אנרכיזם, קומוניזם, סוציאליזם, הם חזיונות שמאלנים בבסיסם אבל הבעיה היא שהם נוצרים מתוך חיזיון אידיאליסטי מנותק מהמציאות האנושית. אלו רעיונות שמחוברים לצד אחד בצורה עיוורת מבלי לראות את התמונה הכוללת ולכן הם נותרים בשוליים, ונכשלים באופן נחרץ פעם אחר פעם.
אולי זה לא פופולארי ולא אנרכיסטי אבל המודל הסקנדינבי מיישם את החזון בצורה הגיונית.
כל פעם שאני נוסעת לארצות האלה אני מתמלאת במין ביטחון אידיאליסטי שיש דרך שעובדת ועושה זאת בצורה הטובה ביותר.
האירן לא מאיימת על ישראל. פשוט היא מכריזה שהציונות תיפול לבד. מספר הערבים ההחרדים במדינה הציונית הולך וגדל. בבית שמש חרדים אנטיציונים כבר משטלטים על העיר. היום 45% מן התלמידים של כיתה אלף לומדים בבתי הספר ערביים וחרדיים ולכן אחוז התלמידים בבתי הספר הציוניים הולך ופוחת. אפילו העיתונאי נחמיה שטרסלר כותב שסופה של הציונות קרב האם גם הוא מאיים על ישראל? סתם בעלי הון האמריקניים והישראליים ממציאים לנו אויבים כדי להרויח המון כסף מכך!
עלי,
המכתב שלך היה מלא בהתייחסויות פשיסטיות כלפי הבורגנות מנקודת מבט לאומנית ולא סוציאליסטית אלא אם כן הכוונה היא לנציונל סוציאליזם. כתבת עלי בביטחון עצמי קצת מגוחך, אבל לא כל כך איכפת לי. חבל שאתה כותב על דברים שאין לך מושג בהם בביטחון כזה. סתם לדוגמה, כדי שתבין שצריך לבדוק דברים לפני שאתה כותב: אני דווקא מנוי ותיק על מעריב ומשלם על המנוי מכספי ולא מכספי רשת שוקן. אז נא להתנצל.
פטריוט, אין מועמדים לא ציוניים לראשות ממשלה, זה לא רציני. השאלה היא בין ברק לבין ביבי.
לא מסכימה איתך על הניתוח. הפינוי של ההתנחלויות על ידי שרון הוביל לאסון בעזה, והוא ידע את זה. אי אפשר לאמוד נזקים של שלטון שרון ולסכם את זה בפינוי חבל עזה. יש פצצות עומק שנרגיש בעוד עשרים שנה, כך לגבי נתניהו. לא כל אנשי הימין זהים והייתי מבחינה בין בגין לבין נתניהו. במאזן הכולל של שלטון שרון, זה היה אסון לאומי, והפינוי לא שווה את זה. לפעמים נוכל ימני הוא פשוט מה שהוא, ולא פיסניק במסווה.
גלית – הסקנדינבים מחשיבים את המודל שלהם כסוציאליסטי (גם סוציאל דמוקרטיה זה סוציאליזם).
לרמי – מסכים איתך, רק קח בחשבון, שכל הדוסים יתייצבו, על כרעיהם האחוריות ויתחילו לקרקר ולצווח "אבל ליקוי-החמה בחר בנו, להיות לו אובר-מנשן!!!!!!!!!!!!!!" ויתמכו בסיפוח השטחים ללא תושביהם. כמו בירושלים עיר-השקץ.
לגלית – הדבר הכי ריאלי בעולם, הוא להתקרנף. אז – בא לך להתקרנף, תפאדל! רק אל תנסי לגרור אנשים אחרים לשם…
לאירית – למרבה-השמחה, כבר א?ין בחירה ישירה. לפיכך, כל הקמפיין שלך, לניקוי-הברח, אינו ברור לי… מה את רוצה, שנצביע ל"אבו?דה"???
לא בהכרח להצביע לעבודה, אם כי אולי הייתי ממליצה למי שלא מצביע בדרך כלל אז כן לעשות את זה. יש דרכים אחרות לשיתופ פעולה בין המפלגות ליצירת בלוק חוסם ביבי. התכונתי יותר להלך רוח בשלב זה.
אירית, אני יודע שנתניהו לא פיסניק במסווה, אבל לביבי לא תהיה ברירה, אלא לפנות את ההתנחלויות, לפחות חלקן, כיוון שתהיה לו אופוזיציה משמאל. כאשר ימין מנהל מלחמה, יש סרבנים שפוגעים במאמץ המלחמה של צה"ל. בתקופת שרון למעלה מ-1600 חיילים סרבו לשרת בשטחים. יועצו של שרון דב וייסגלס אמר במפורש שהסרבנות זה אחת הסיבות החשובות לפינוי ההתנחלויות מרצועת עזה. כאשר מפלגת העבודה נמצאת בשלטון או חברה בקואליציה, אז אין כמעט סרבנים, אין אופוזיציה משמאל ולכן היא מנהלת את המלחמה בשקט, יש קונצנזוס, וכמעט כל העם תומך במלחמה.
בכל אופן אני בטוח שביבי יעלה לשלטון כיוון שהבוחרים לא יסלחו למפלגת העבודה ולקדימה שרימו אותם בבחירות: המדיניות הכלכלית של ביבי נמשכת, הכיבוש נמשך, שום התנחלות ואפילו מאחז לא מתפנים, שרת החינוך מן העבודה יולי תמיר מנסה להעלות את שכר הלימוד באוניברסיטאות. היא "פיסניקית" שתמכה ביציאה למלחמת לבנון השנייה ויושבת בממשלה שלא מפנה אף התנחלות, אלא רק בונה ומרחיבה אותן. ושרון עשה נזק רב בגלל שמפלגת העבודה ישבה בממשלתו וסיעה לו לבצע את מדיניותו. רק כאשר העבודה החלה לסרב לשבת בממשלתו, הוא החליט לפנות את ההתנחלויות. לכן אסור שמפלגת העבודה תהיה בשלטון ואפילו חלק מן הקואליציה. מפלגת העבודה- היא המפלגה הימנית הקיצונית ביותר, והיא חייבת להפסיק להתקיים. הליכוד יאלץ לצאת מן השטחים!…
לחיים
היי, מה נשמע?
כרגיל, כיף להתקל בך כאן.
אני רוצה לשאול אותך למה כ"כ מדאיג בעינך סגירתו של מעריב, עיתון שמקדם תפיסות עולם ראקציונריות, לאומניות ופיאודליות, בעידן של אינפורמציה אינטרנטית רחבה ומגוונת.
חפשתי קצת ומצאתי הסבר (בקישור למטה) מעניין לשאלה זו.
— קישור —
ההסתייגות שלי ממאמר זה ומן המאמר שלך היא, כפי שכתבתי למעלה, התועלת המפוקפקת שקיימת בעיתון שמקדם כמעט אך ורק אינטרסים צרים של בעלי עניין וכוח, בעוד שלא ציינתם את הפוטנציאל הדמוקרטי העממי הגלום בעיתונות האינטרנטית, בוודאי בקיום עיתונות חוקרת, שעומדת על משמר זכויות אזרחים רבים ככל האפשר.
אם מישהו/י רוצה, יכול להוסיף ולהרחיב בנושא.
אירית אני מסכים איתך, הבעיה היא שברק מודל 2007 הוא בעצמו בעל הון מושחת שמסתובב עם בעלי הון אחרים ("הפרלמנט של ברק" במסעדת רפאל הידוע לשמצה כולל בעלי הון רבים כדוגמת האחים עופר). ברק שגר במגדלי אקירוב ביחד עם בעלי ההון האחרים לא שונה בהרבה מביבי או מאולמרט (אולי טיפה יותר טוב מהם). הבעיה הגדולה עם ברק זה שעצם מועמדתו כנגד ביבי מונעת אלטרנטיבה אמיתית שהייתה יכולה לקום נגד ביבי (נניח כמו שרונן אמר שיחימוביץ תוביל מפלגת שמאל סוציאל דמוקרטית שתוכל להקים קואליציה עם מר"ץ הסוציאל ליברלית ועם חד"ש הסוציאליסטית ואולי עם הירוקים עם הם יכנסו לכנסת). אנו נתקענו עם נהנתן, קפיטליסט, בורגני ושמרן בדמותו של ברק כראש המחנה השמאלי.
אירית,
בסופו של יום, ביבי יעדיף כנראה את שיקול הכלכלי-קפיטליסטי, ואילו ברק את השיקול המיליטריסטי. בני אדם יודעים לדבר בשפה של ההורים שלהם, ובעוד ביבי הוא יציר הקפיטליזם האמריקאי, ברק הוא יציר המיליטריזם החילוני הישראלי. מה שיכול להטות את הכף זהו השינוי שחל בביבי והפיכתו ליותר ניאו-ציוני דבר שיכול לגרום להבדלים בינו ובין ברק להתעמעם מכיוון שההבדל בין המיליטריזם החילוני והמיליטריזם המשיחי אינו גדול.
אם צריך להשוות את ברק אז הייתי משווה אותו דווקא לשרון – שניהם בצעו מהלכים כוחניים חד-צדדיים הדומים למהלכים של דוקטרינה צבאית. ביבי הוא עדיין מדינאי לפני שהוא גנרל, למרות שהזהות היהודית-הפונדמנטליסטית, הניאו-שמרנית שלו הולכת ותופסת תאוצה (בדומה לבוש).
לטעמי, אולמרט מייצג כיום את ביבי ההתחלתי של הסכמי וואי מחד, ואת שמעון פרס של התמיכה בהתנחלויות מאידך.
מה שמיוחד באולמרט ומכשיר אותו להיות איש מרכז בכל מילימטר זוהי האנטי-אידיאולוגיות: האיש הוא פוליטיקאי מזוקק, אך בעל יכולת חזון של שקית פלסטיק, ולכן הוא היה כלי נוח כל-כך לתמרון במלחמת לבנון השנייה.
מי שהכשיל את התקווה הגדולה ביותר של השמאל הישראלי זהו השמאל הישראלי. עמיר פרץ היה יכול להיות הדרך חזרה ללגיטימציה, אבל הקיבוציניקים הותיקים והגנרלים התמידים לא נתנו לו.
כיום יש תחושה שקשה מאוד לנתץ של: שלום=אליטות. עמיר פרץ יכל לפרוץ את המכשול הזה והוא לא אשם במפלתו.
פטריוט,
לפי התיאוריה שלך נראה כי כשהימין יוצא למלחמה אזי יש לו אופוזיציה משמאל וכאשר השמאל מנסה לעשות שלום אזי יש לו אופוזיציה מימין לכן נראה כי האינטרס הממסד הוא שהימין יעשה שלום והשמאל יעשה מלחמה…
הניתוח שלך מתבסס על תובנות היסטוריות, אך הבעיה היא שזה ניתוח דה פקטו ולא פונקציונלי.
מקס וובר אמר פעם: "המציאות היא התוצאות בלתי מכוונות של פעולות האנשים". הדגש כאן הוא על תוצאות בלתי-מכוונות. יתכן והשמאל רוצה דבר אחד ויוצא משהו אחר וכך גם הימין. אז מה זה אומר, שהשמאל צריך לתמוך בימין ולהפך? ממש לא. פשוט צריך לרדת לרמה הארכיאולוגית ולברר מדוע הדברים הללו מתרחשים. מדוע דווקא בשלטון השמאל התרחשו יותר מאבקים והתרבו ההתנחלויות. ךפי התיאוריה שלך אדם תריך להצביע הפוך ממה שהוא חושב! אתה מתבסס על זה שההיסטוריה תחזור על עצמה ואילו אני טוען שההיסטוריה לעולם לא חוזרת על עצמה.
בארה"ב, בדרך-כלל הדמוקרטים יצאו למלחמה והרפובליקנים סיימו אותה, וזואץ עד העת הנוכחית היכן שהגלגל התהפך – בוש מסמל מהפך רפובליקני, ממשל חילוני לממשל פונדמנטליסטי, ולכן יש להתחשב באמרה האחרונה של ביבי נתניהו כתואם בוש: "ממשלת ישראל צריכה לעסוק בשרידותו של העם היהודי". זוהי אמרה פונדמנטליסטית ברורה ולכן לא נראה לי שביבי יחזור למעשיו מהעבר, אלמלא יתרחש מהפך אמריקאי של 180 מעלות.
דניאל – תתבגר.
המודל הסקנדינבי הוא לא סוציאליזם, בכל זאת , בוא לא נשכח שהקפיטליזם בכל זאת משולב לתוך המערכת.
יש בו רעיון סוציאליסטי שמשולב לתוך מודל מציאותי שעובד. במודל הסקנדינבי הקפיטליזם מיושם כשיטה כלכלית בלבד ולא נהפך להיות תורת החיים. הצד החברתי והמדיני מתאפיין בסוציאליזם דמוקרטי.
הכלכלה הקפיטליסטית מאפשרת שגשוג כלכלי שממנו מרוויחים כולם. לכן, בסקנדינביה, מיושם הקפיטליזם בדרך היחידה שבאמת עובדת, כנ"ל לגבי הסוציאליזם.
הדרך היחידה לרסן את ההשפעה הפוטנציאלית של הקפיטליזם זה ליישם ממנו רק את הפן החיובי. הרעיון עצמו הוא לא שטני, השימוש הטוטאלי בו כדרך חיים הופכת את הקפיטליזם למשטר דורסני, כי מהכל צריך לצרוך במתינות, במיוחד מרעיונות שבהגזמה, יש בהם פוטנציאל להרס.
פטריוט, מסכימה עם הקריאה האחרונה שלך, אלא שאני בספק אם יש לך חיילים. או כמו שאמר שרק
בסרט –
you and what army
המגמה היא להצמית את האנשים שהם פוטנציאל להיענות לך. היותר אמידים או כשירים מקבלים עידוד לצאת מפה, והשאר מגרדים את פחי הזבל.
ההנהגה של א-סמול הרדיקלי…אח, זה נושא כאוב, לא ניכנס אליו היום. חלב שפוך ויש הרבה קורבנות בנפש, שאפילו לא זכו לאיזכור ואפשר היה אפילו להושיע אותם בלי מאמץ גדול.
אירית היקרה, דווקא ביבי כשהיה בשלטון, המשיך לנהל משא ומתן עם אש"פ, מי שהפסיק את ההסכם, נתן לשרון לעלות להר הבית וכך גרם לאינתיפאדה היה ברק ולא ביבי. בתקופת ביבי היו פחות ניסיונות חיסול של המנהיגים הפלסטיניים, בגלל שהייתה לו אופוזיציה משמאל. רבין, ביצע חיסולים כמו של שקאקי למשל, וכך גרם לפיגועים רבים. גם ברק התחיל לדכא את האינתיפאדה באמצעים אכזריים יותר מרבין ושמיר וכך הוא גרם להגברת הפיגועים. האסונות שהביא שרון היו, כיוון שמפלגת העבודה הייתה בממשלתו. לכן חייבים להעלים את המפלגה הזאת מן המפה הפוליטית. מי שרוצה להיות שמאלני האמיתי שיצביע חד"ש!…
לחיים:
כותרת המאמר היא"שורשי הרקבון הפוליטי"
צר לי מאוד להגיד לך שלא מצאתי במאמר אפילו
התחלה של נתוח לשורשי הרקבון שאנו עדים לכך.
צפיתי למצוא הסבר לתהליך וסבות שלדעתך מביאים
למצב זה,ואם כל ההסבר שלך זה משכתוב,או שצריך
להחליף את הכותרת של המאמר או שצריך לשנות
תוכנו.
פטריוט יקר, ככל שאתה ממשיך אני משתכנעת שהכרח קיומי לתמוך בברק.הניתוח שלך מתייחס רק לצד אחד של החיים, והוא הכיבוש, נסיגות או התנחלויות. אי אפשר למדוד ככה ממשלה או ראש ממשלה. הנזקים של שרון לא קשורים ברובם לשאלות האלה, והם חמורים פי הרבה מכל מהלך שהיה עושה בתחום הזה (הנשלט ממילא על ידי אמריקה). ביבי נתניהו היה שותף בעצמו, אישית לוחצת במערך של בוש, ובעלייתו לשלטון. כלומר הוא קרימינל בסדר גודל בינלאומי. ברק, עם כל המגרעות לא בליגה הזו של אסון. אם אתה בוחן למשל את הממשל של בוש, אי אפשר לצמצם את נזקיו לעירק, זה חזית רחבה ומסוכנת יותר של הון שלטון שעבוד ועבדות, שחיתות, וסחר בבני אדם,חירחור מלחמות, ומדיניות כלכלית שהורסת כל חלקה לטובה ולשנים רבות, כולל הרעלה של המרחב האינטלקטואלי בשקרים והזיות. ברק הוא טכנוקרט, וביבי הוא חלק מהמערך בעייתי הרבה יותר, גם בתוך העם היהודי בהקשר הרחב (עליית בעלי הקזינו וסוחרי הדם ויומרתם גם לשווק אידיאולוגיה, ואפילו "יהדות" ). הצלחתו של ביבי תלויה במה שיקרה עכשיו לבוש. אם הוא ירד בשקט, יש לו סיכוי אולי שבוש ימשיך להזרים לו תמיכה אם בוש יקרוס במהומה, ביבי איתו, ועם כל בעלי הקזינו, סליחה הפילנטרופים כמובן, שהוא מביא איתו.
אבי – קודם כל, תודה על השיעור הפרקטי על המודל הסקנדינבי. אבל כמו שזה נראה לי הראית כיצד אפשר לשלב בין הרעיונות. הסקנדינבים עושים זאת בתמרונים רבים. המתכון לכך זה שההנהגה תיטה הרבה יותר לעבר הסוציאליזם ושהקפיטליזם יהיה "מטרד" שאמנם ממלא תפקיד במשטר, אך צריך לנהלו בזהירות.
הקפיטליזם משמש כשיטה להכנסת כסף למדינה, שיש לזה גם כמה תופעות לוואי חיוביות – ממקומות עבודה עד למקורות מימון למחקרים (בשתי מילים התפתחות אנושית).
מאחר ומדובר בכל זאת במודל סוציאליסטי, כפי שציינת, הייעוד של הכסף הוא לרווחת התושבים.
הכוונה שלי בהפרדה של הסוציאליזם לפן החברתי מדיני והקפיטליזם לכלכלי, זה שהקפיטליזם לא ייושם כתורה או כמשטר. הוא מיושם כדרך שתביא לשגשוגה הכלכלי של המדינה. מה שנעשה בכסף תלוי לחלוטין באג’נדה של המשטר. במקרה הסקנדינבי, הכסף מנוצל לאג’נדה הסוציאליסטית ולכן מנוצל לרווחת התושבים.
בעיקרון, הכוונה היא שהקפיטליזם הוא כלי להשגת המטרות הסוציאליסטיות אבל המטרות עומדות בראש סדר העדיפויות, בכל הזמנים. הקפיטליזם נלקח על צידו הכלכלי ויש להשאירו בפינתו הכלכלית.
השילוב של כלכלה חופשית ומשגשגת (בגבול הטעם הסוציאליסטי) יחד עם אג’נדה חברתית מהנאורות שנראו בכל חזונות הנביאים, מוביל לצורת חיים שכל הרואה אותה מבין שזוהי הדרך היחידה שיש בה אידיאליות מציאותית.
גלית,
ואני טוען, שאם השיטה שהצעת, בדיעבד תגביר את המיליטריזם החילוני של החברה הישראלית ואת הנטייה שלה ליצירת "יס-מנים", אזי לא עשית כלום. לכן, אני גורס שיש לבחון כל חברה כדגם הוליסטי ופרטיקולריסטי, שכן דין ישראל אינו כדין סקנדינביה. אם יש בישראל ציבור שלם שבאופן מסתרי נמנע משוק העבודה או מתמורות מודרניות הכרחיות על מנת להשתלב בשוק זה, הרי ששיטה שתתגמל אותו על כך יכולה להוביל לקריסה.
אני חוזר ואומר שלא ניתן לדעת מה יקרה בעתיד. למרות זאת, יש חובה למפות את הסוגיות האינהרנטיות המהותיות ביותר בישראל, ולטעמי, לא מדובר בשיטה הכלכלית, אלא בסוגיות של מיליטריזם, דת, ופוליטיקה דתית.
אם ישראל לא היתה בעלת מרכיב יהודי, הרי שהקפיטליזם הנוכחי כבר מזמן היה מפורר לגמרי את האחדות שעוד נותרה, ושיעורי ההשתמטות היו גבוהים בהרבה. מה שמחזיק את הצבא זו לא המדינה ציונית אלא המדינה הדתית. הדבר האחרון שאנו צריכים זה שהמיליטריזם החילוני שאפיין את תקופת מפא"י יצטרף למיליטריזם הדתי שמאפיין את תקופתנו שחוסה בצילו הפונדמנטליסטי של בוש.
םטריוט,
לגבי עמיר פרץ אני לא מסכים אתך בכלל. עמיר פרץ הוא נשא של המיליטריזם אך המיליטריזם הוא לא בשר מבשרו. הוא בחר להנהיג מפלגה של גנרלים ולא היתה לו ברירה אלא להוכיח את יכולתו הבטחונית.
גלית, עדיין לא הבנתי את טענתך. לדוגמא, עפ"י התיאוריה הכלכלית הניאו-ליברלית שכר מינימום הוא רעה חולה שיש לבטלה משום שהיא גורמת לאבטלה (לטענתה, עבודה היא מוצר כמו כל מוצר ולכן ככל שמחירו עולה הביקוש אליו יורד), בנוסף היא גורמת לעיוותים בכך שהעובד לא מקבל תגמול עבור התפוקה האמיתית שלו לפירמה שיכולה להיות מתחת לשכר מינימום ולבסוף מדיניות של שכר מינימום והגדלתו כל כמה זמן מגדילה, עפ"י התיאוריה הכלכלית הקפיטליסטית, את לחצי האינפלציה. עיוותים אלו יגרמו לפגיעה בצמיחה ובכלכלה הנכונה ולכן יישום קפיטליזם בכלכלה משמעותו, בין השאר, ביטול שכר המינימום (רק תקראי את מילטון פרידמן ומה הוא חושב על שכר מינימום, או יותר טוב תלכי לשיעור כלכלה באוניברסיטה). המדיניות הסקנדינבית היא מדיניות הרסנית הרבה יותר מסתם מדיניות של קביעת שכר מינימום מבחינת יישומה הכלכלי עפ"י הניאו-ליברלים, משום שכמעט כל המשכורות במשק נקבעות ע"י מו"מ קולקטיבי, דבר שמקצין את האבטלה, העיוותים והפגיעה בתועלת הכלכלית של הפירמות (ולכן הסיכוי למשבר כלכלי הוא גבוה יותר) ואת לחצי האינפלציה. מדיניות האיגודים והמו"מ הקולקטיבי בסקנדינביה משמעותו שבסקנדינביה לא מיישמים מדיניות כלכלית ניאו-ליברלית (ושנית, קפיטליזם זה לא רק קיומו של רכוש פרטי), מדיניות שכזו מנוגדת בתכלית ליישום כלכלה קפיטליסטית.
דוגמא זו היא רק דוגמא אחת לכך שבסקנדינביה מיישמים מודל סוציאל דמוקרטי שהוא שונה בתכלית מהמודל הכלכלי הקפיטליסטי.
לאבי
אל תסמוך על שלי יחימוביץ’, היא לא סוציאל דמוקרטית בכלל. היא נכנסה לכנסת כמגינה על השכבות החלשות, אך פפועל היא תמכה במלחמת לבנון השנייה וישבה בקואליציה של אולמרט שמבצעת את המדיניות כלכלית חברתית של ביבי. אם היא הייתה פוליטיקאית ישרה, אז היא הייתה עוברת לחד"ש או לפחות למרצ. בפועל היא ימנית קיצונית כמו כל הפוליטיקאים מן העבודה.
לשי נ
גם עמיר פרץ הוא ימני קיצוני שתמך במלחמת לבנון השנייה, לא פינה אף התנחלות ואפילו אף מאחז ובמדיניות כלכלית חברתית של אולמרט וביבי. הוא התחפש לחברתי כדי להפוך ליו"ר מפלגת העבודה ולהיות שר הבטחון. אם הוא היה אדם ישר אז הוא היה הופך ליו"ר האופוזיציה מדינית – חברתית לא נכנס לקואליציה הימנית הקיצונית של אולמרט.לאחר מכן הוא היה הופך לראש הממשלה, איש שלום וצדק חברתי. צריך להיות בממשלה שתתמוך בפינוי ההתנחלויות ותנקוט במדיניות כלכלית חברתית לטובת העובדים ולא לטובת בעלי ההון.
לכל הקוראים:
הבחירות לא ישנו שום דבר, גם הממשלות מהימין וגם השמאל ממשיכות במדיניות של מלחמה, בניית ההתנחלויות ומדיניות של העשרת העשירים ופגיעה בעובדים, פנסיונרים, סטודנטים, חולים ועוד. בבחירות אנו בוחרים מי יהיה המדכא שלנו ושל הפלסטינים! עדיף שהשמאל האמיתי יוציא את האנשים לרחובות וההפגנות ימשכו עד שהממשלות ישנו את המדיניות שלהם!
לברעם
איפה מצאת שאני מתיחס לבעלי ההון מנקודת המוצא הלאומית ?
אם תקרא שוב תראה שההתיחסות אליהם עקרה סוציאלית גם העמדה הפוליטית שלהם למען מדינה דולאומית (חלקם) נובעת מהרצון לעשיית רוחים
(הערה הארסית שלך לגבי הנציונל סוציאליזים
מדהימה !)
העלתי את ענין עמדתם הפוליטית של בעלי ההון ואת הענין האירני משום שזה חלק מכריע בקביעת המציאות
דוקא העובדות האלה לא יעלו לעולם במאמרים של ברעם משום שברעם אינו מסוגל להתמודד עם מציאות מורכבת !
כמה נפלא שיש מתנחלים שאפשר להכות בהם לקול מצהלות ההמון !