לצד חגיגות היובל למפלגה הקומוניסטית שלנו, רציתי לציין שני יובלים נוספים שלא צויינו עד כה במחוזותינו. האחד, יום הולדתו של איש המחאה, המוסיקאי והקומוניסט (לשעבר, לצערי) פיט סיגר שזה עתה (מאי 2009) חגג את יום הולדתו ה- 90. סיגר היה פעיל בליגת הצעירים הקומוניסטים (YCL) כבר מגיל 17, הפך לחבר מן השורה במפלגה הקומוניסטית בגיל [ קראו עוד ]
ב-20 במאי פורסם ב"גדה השמאלית" מאמרו של אריה בן חורין, יובל שנשכח – 90 שנה לייסוד מק"י, 1919 – 2009 לצערי, יש במאמרו אי דיוקים. בן חורין מיקד את כותרת המאמר ואת תוכנו בקביעה שמק"י מחביאה את ציון 90 שנות פעילותה. האם מר בן חורין לא שמע על יום העיון באוניברסיטת ת"א, שבאירגונו היו שותפים [ קראו עוד ]
אחרי שלוש שנים של צפייה קבועה בחדשות יום השישי בערוץ 10 גָלינו לערב אחד לערוץ השני. זה היה מעין אקט של מחאה על השינוי שחל בשיבוצם של רביב דרוקר ועופר שלח שנטשו את ערב השבת שלנו. היה מוזר לראות את יאיר לפיד אחרי זמן כה רב, ואין צורך לומר שהדו-קרב המילולי המגוחך בין הכתב הצבאי [ קראו עוד ]
אין דבר עצוב מאידיאולוגיה מבוססת שמוצאת את עצמה כלואה באוסף סיסמאות נבובות. או אולי עגומה יותר היא העובדה שבמציאות חיינו היכלאות זו היא כמעט ובלתי נמנעת. הצורך לחדד את המסר, כדי לתמצת את עיקרו ולהעצים את תהודתו, גובר כמעט תמיד על שיקולים אחרים והתוצאה המצערת היא השטחתו ודילדולו. אם תרצו, זוהי בדיוק הדיאלקטיקה בפעולתה: תפיסת [ קראו עוד ]
אַבְרָהָם אָבִינוּהָלַך אֶל אֶרֶץ הַמּוֹרִיִּהעַל אֶחָד הֶהָרִיםלְהַעֲלוֹת שָׁם אֶת יִצְחַק לְעוֹלָה –חָבַשׁ חֲמוֹרוֹלָקַח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹוְאֶת יִצְחַק בְּנוֹ ,בָּקַע עֲצֵי עוֹלָהוַיִּקַּח וַיֵּלֵך אֶל הַמָּקוֹםאֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלוֹהִים. כְּבַר אַרְבָּעִים שָנָה וְעוֹד שְׁתַּיִםמְכוֹרָתִי לוֹקַחַת אֶת כָּל נְעָרֶיהָ אִתָּהמְבַקַּעַת עֲצֵי עוֹלָהוְהוֹלֶכֶת אֶל הַמָּקוֹםאֲשֶׁר לא אָמַר לָה הָאֱלוֹהִים.כְּבַר אַרְבָּעִים שָׁנָה וְעוֹד שְׁתַּיִםהוֹלֶכֶת מְכוֹרָתִי בְאֶרֶץ לא לָהשָׁם לא [ קראו עוד ]
בשבת, בסביבות שש בערב, לבשתי את בגדי השחורים ויצאתי מביתי שבשכונת רמת אביב להפגנת יוני המסורתית נגד הכיבוש, במלאת לו 42 שנים ארוכות. לו היה זה ערב חורפי נעים הייתי עושה את דרכי לכיכר רבין, שבה התארגנה ההפגנה לקראת צעידתה אל רחבת המוזיאון, בהליכה נמרצת הנמשכת כחמישים דקות. אילו הייתי אשה מעשית הייתי נוהגת לשם [ קראו עוד ]
ישנם חוגים פוליטיים ופרשנים מסויימים החיים מרגע לרגע. בעבורם, כל נאום של אחד ממנהיגי העולם הוא סוג של רעידת אדמה. וכאשר הנואם הוא נשיא יפה ואלגנטי שמתנסח היטב, ברור להם שמדובר בנאום היסטורי והם מזמינים את כולנו להצטרף אל מקהלת מעריציו. ראו את הנשיא אובמה. הוא תומך בשתי מדינות, מתנגד להתנחלויות ומבקש לשפר את היחסים [ קראו עוד ]
"האם שובו של מאו אפשרי?" שואל-מתריס צ’ן קסין, חוקר במכון לסוציולוגיה באקדמיה הלאומית למדעי החברה הסינית. והוא הוסיף: "על פי הסקרים שאנו עורכים האנשים משיבים, ובמספרים גדלים והולכים, שהם מאמינים עכשיו יותר מתמיד בבעלות השיתופית והציבורית של אמצעי הייצור ובשוויון החברתי". כל מי שמבקר בימים אלה בסין שומע זאת. בעקבות המשבר הקפיטליסטי גוברת ההתעניינות במנהיג [ קראו עוד ]
קיומו של אתר האינטרנט "הגדה השמאלית" היא תופעה חיובית, אחת הבודדות שעדיין קיימות בתקשורת הישראלית שבו יכולות להתמודד רעיונית באופן חופשי מגמות שונות הקיימות בקרב השמאל בישראל. יאמר לזכותה של מערכת האתר שנאותה לפרסם את מאמרי השנוי במחלוקת "יובל שנשכח" (90 שנים לייסוד מק"י 1919-2009 ) חלק מדברי הביקורת מתוך התגובות למאמרי היו בהחלט מוצדקות, כי [ קראו עוד ]
סיווגים (טיפולוגיות) הם כידוע עניין שביר מאוד. אתה חייב, לצורך הדיון, לבחור בסיווג שהוא תמיד פשטני משהו, אבל זה טיבו של סיווג. הסיווג של ראובן קמינר* כולל שלוש קטגוריות: קיינסיאנים ימניים, קיינסיאנים שמאליים ומרכסיסטים. המרקסיסטים מייצגים את הגישה המהפכנית, לפיה בקפיטליזם יש פגמים מהותיים ולכן יש יסוד אובייקטיבי לחלופה ההיסטורית: הסוציאליזם. אני רוצה להוסיף לסיווג [ קראו עוד ]
הציבור הדמוקרטי בישראל, נמצא עתה תחת הפגזה ארטילרית קשה מצד הימין הישראלי. במשך שבוע אחד התרחשו שורה של אירועים שכל אחד מהם לחוד דיו לעורר חרדה אצל שוחרי דמוקרטיה וזכויות אדם. בהצטברם הם מהווים הנפת גרזן על שיירי הדמוקרטיה שעוד נותרו בישראל.להלן רשימה חלקית: * בירושלים המזרחית שסופחה לישראל עם תום מלחמת יוני 1967 מתגוררים כרבע [ קראו עוד ]
