קשה לומר שהתרשמתי במיוחד מהכותרות השמנות ביומונים, שקוננו נגד שכר הבכירים והסיתו נגד מקבלי השכר (המופרז באמת) בסגנון כמעט ניאו-פשיסטי. המחאה "החברתית" מימין היא תמיד פופוליסטית, ונועדה להסיט את דעת הקהל מהבעיות הכלכליות-חברתיות העיקריות. אף אחד מהפרשנים, מסוגו של בן כספית מ"מעריב" למשל, לא שוקל אפילו את ביצועם של שינויים מבניים במשק, וכל ההצעות שאותן [ קראו עוד ]
בסוף השבוע צפויות ברחבי הארץ שש הפגנות לציון האחד במאי. ביום שישי יערכו ההפגנות בתל-אביב (שלושה גושים שיצעדו ממקומות שונים בעיר ויחברו יחדיו ברחוב המלך ג’ורג’), בירושלים, בחיפה, בבאר-שבע ובכפר יאסיף שבגליל המערבי. למחרת, ביום העובד הבינלאומי, תתקיים ההפגנה הגדולה מכולן ברחוב המרכזי של נצרת. בסוף שבוע אחד – כל הארץ דגלים-דגלים. אבל הפעם יהיו [ קראו עוד ]
נשיא צרפת, ניקולא סרקוזי, מבקש בימים אלה להשלים מהלך שיוציא אל מחוץ לחוק פריטי לבוש המזוהים עם דת האיסלאם כגון, הבורקה, הניקאב והחיג’אב. השימוש בהם עתיד להיאסר לא רק במוסדות ציבור, כפי שהיה נהוג עד עתה, אלא באופן גורף. טיעונו העיקרי של המנהיג הצרפתי הוא שהרעלה אינה סמל דתי אלא סמל לדיכוי הנשים בארצו, והיא [ קראו עוד ]
לאחרונה נאמר לי שאני "אקטיביסט". מה פשר הביטוי הזה? ידעתי שאני מעורב בפעילות פוליטית. מנין צץ הביטוי הלועזי ולשם מה הוא נחוץ? ההקשר: קונוטציה בלע"ז. אקטיביסט הוא לא סתם "פעיל". אקטיביסט הוא מי שמשתתף ב-direct active. "פעולה ישירה" בלע"ז.מהי "פעולה ישירה"? בתנועת הפועלים המהפכנית במאה ה-19 היו גורמים שוויתרו על יסוד הסבלנות וסברו שמהפכה אפשר [ קראו עוד ]
עוד לא תמו אירועי יום העצבנות וכבר נכתב לו עוד מערכון במחזה שכולנו לוקחים בו חלק. המערכון מוקדש לח"כ יעקב כץ כצל’ה, שמנהל מסע לטיהור הכנסת והחברה הישראלית מהומואים. בר- נוער: באמצע הבמה ערימה של גופות נערים מתחת לשלט: "בר-נוער. הערב- יש ערימה של חבר’ה על הדשא". מצד אחד של הערימה עומד הרוצח, מצדה השני [ קראו עוד ]
חרף הפציפיזם שלי מוצא אני את עצמי נגרר שנה אחרי שנה לאירוע המעציב והדרמטי בכיכר רבין תחת הכותרת – "שירים בכיכר". צופה-מאזין ובוכה חליפות. ומדוע נגרר? כיוון שהאווירה טעונה ואפופת קדרות של שירי מלחמה ונופלים. ומדוע בכל אופן נגרר? לא בשל מזוכיזם, אלא בשל החוויה הביקורתית, הפנימית, הזועקת דומם בתוכי אודות הגנרלים מזה והפוליטיקאים מזה, [ קראו עוד ]
לפני 13 שנים, ביום חמישי ארבעה בספטמבר 1997 אחה״צ, איבדתי את בתי סמדרי בפיגוע התאבדות ברחוב בן יהודה בירושלים. ילדה יפה, מתוקה ועליזה בת 14. סמדרי היתה נכדתו של לוחם השלום, האלוף במילואים מתי פלד, מפורצי הדרך לדיאלוג ישראלי פלסטיני. והיא נרצחה כי לא השכלנו לשמור על ביטחונה בדרכו של מתי, הדרך האחת הנכונה והאפשרית [ קראו עוד ]
לפני ימים אחדים ראיתי חבורת קטנה של אנשים צעירים ליד ביתו של השר דן מרידור. כיוון שכמה מהמפגינים חבשו כיפות סרוגות קפצתי כדרכי למסקנה הנמהרת שהשר "המתון" מושך אליו אש מפשיסטים. אבל עד מהרה התברר, שמדובר בירוקים, שוחרי איכות הסביבה, דווקא אנשים הקרובים מאוד ללבי. מרידור עצמו לא היה בבית, אלא בארצות הברית, בוועידה להסדרת [ קראו עוד ]
מדינת ישראל מציינת בהפרש של מספר ימים, שני ימי זיכרון. יום זיכרון לקורבנות השואה ויום זיכרון לחיילים שנפלו במלחמותיה של ישראל. הגירסה הרשמית של ממשלת ישראל ומערכת ההסברה והחינוך בישראל קושרת בין שני ימי הזיכרון, בנוסח "משואה לתקומה", בבחינת אלה נהרגו כאשר לא יכלו להילחם ואלה נהרגו "כגיבורים במלחמה", והמסקנה ברורה: כדי שלא תהיה שוב [ קראו עוד ]
מערכון קצר ובדוי (אם כי ריאליסטי מאוד) ליום העצבנות ה- 62: ג’ק ורג’ינה, זוג אמריקנים אמידים ודי קשישים. היא מאוד אוהבת את ישראל, הוא מאוד אוהב את אמריקה. היא מתבוננת על ישראל בעין פטרנליסטית. הוא מסתכל על מדינת ישראל כבזבוז זמן. רג’י: הוי ג’ק, איי לייק מדינת ישראל. את הילדים העניים שיש כאן. את ההורים [ קראו עוד ]
בשמאל המיינסטרימי הישראלי רווחת התקווה האווילית שמתישהו ארה"ב תכריח את ישראל לצאת מהשטחים ולעשות שלום עם הפלסטינים. לא חשוב שהרכבת האווירית ב-73 היתה צריכה לנתץ את התקווה הזו; לא חשוב שיתוף הפעולה עם עמדת העמימות בנושא הנשק הגרעיני הישראלי; לא חשובה ההתעלמות מהכיבוש וההתערבות בלבנון; לא חשובה השתיקה הרועמת בזמן שישראל הרעיבה (ועוד מרעיבה), ואח"כ [ קראו עוד ]
