מאת אפרים דוידי

שלוש המפלגות הגדולות בפורטוגל נתנו בשבוע שעבר את ברכתן לתכנית הצנע החריפה והחדשה (זו החמישית בסדרה!), שתדרשנה לבצע בעת הרכבה עתידית של הממשלה,  כתנאי לקבלת חבילת החילוץ למדינה, בסך 115 מיליארד דולר. כך שהמשבר הקפיטליסטי העולמי, שטרם הסתיים, ממשיך להפיל קרבנות בדרך והפעם: עמך הפורטוגזי

מאת נדב פרנקוביץ'

ב-20 במארס, משהכריזה הועדה לפיקוח על משאל העם על התוצאות, נחשף ניצחונו הגדול של המחנה הדתי-שמרני. 77.2% מן המצביעים תמכו ברפורמה המוצעת, לעומת 22.8% שהצביעו "לא", והביעו את רצונם לביטולה המיידי והמלא של החוקה. אחוזי ה"כן" עלו על כל ההערכות והסקרים המוקדמים שניבאו שיעורי תמיכה שנעו בין 55 ל-70 אחוז והותירו למחנה החילוני-דמוקרטי ששאף לבטל את החוקה כליל ולהחליפה בחוקה דמוקרטית רק שמץ תקווה לגבי כוחו

מאת חיים ברעם

ההצהרות הבן-גוריוניסטיות של נשיא המדינה שמעון פרס ושל ראש הממשלה בנימין נתניהו בגנות האחדוּת הפלסטינית היו צפויות עד לכאב. הגישה השלילית כלפי כל צעד מתקדם במדינות השכנות הפכה לשגרה מדינית וגם לעמדה תרבותית, שמרמזת על הסתגרות בדל"ת אמותינו בכל מחיר

נדב פרנקוביץ'

הדרך למהפכה: התנועות לדמוקרטיזציה והמאבק נגד "ההארכה וההורשה":

מהפכת ה-25 בינואר לא פרצה יש מאין. בעשור שקדם לה פרחו תנועות המחאה במצרים. רוחות השינוי נשבו, ולא רק מתחת לפני השטח. הסנונית הראשונה הייתה הקמת תנועת "ה-9 במארס", קבוצת אקדמאים שהחל ב-9 במארס 2004 החלה לציין את "יום עצמאות האקדמיה" בכל 9 במארס, במחאה על היעדר חופש אקדמי והפגיעה בזכויות הסטודנטים

מאת חדוה ישכר

ביום שבו סיימתי לקרוא את הפרק המוקדש לרפאל למקין בספרה של סמנטה פאואר בעיה מהגיהנום: אמריקה ועידן הג'נוסייד*, פורסם בוושיגטון פוסט מאמר ה"חרטה" של ריצ'רד גולדסטון. לא יכולתי שלא לחשוב על "הקשר היהודי" המחבר ומפריד בין שני האישים האלה. למקין, משפטן ובלשן שהצליח להימלט בזמן מזוועת השואה ולמצוא מקלט בארצות הברית, הקדיש את חייו להגדרת הבעיה שלא היה לה שם בתקופתו – רצח עם, ולניסוח החוק הבינלאומי למניעת פשעי ג'נוסייד ולהענשת מבצעיהם