מאת גדעון ספירו
לממשלה יש כספים למכביר, אלא שסדר העדיפות שגוי. אין מנוס מחזרה על המנטרה, שמופיעה עוד במאמרי בביטאון אגודת הסטודנטים באוניברסיטת חיפה משנת 1972: לקחת מתקציב הכיבוש והסיפוח, להעביר לרפואה, לחינוך, לדיור, כי "העם רוצה צדק חברתי", כסיסמת המחאה הנוכחית.
מאת דני פתר
במציאות בה אנו חיים מהווה המערכה על שתי מדינות צורה פוליטית של מערכה נגד הכיבוש. עמדה זו חיונית דווקא עכשיו כאשר הפער הכלכלי-צבאי בין שתי החברות גדול עד כדי כך והלאומיות-הגזענית של החברה היהודית הגדלה והולכת, ביטולן של "שתי המדינות" עשויה להפוך את החברה המשותפת לחברת אדונים ועבדים.
מאת חיים ברעם
מי שרוצה שיכון בקריית גת או בקריית יובל או בפתח-תקווה חייב להפנים את העובדה שאריאל וקריית ארבע משגשגות על חשבונו, ולא מדובר רק על המיליארדים המושקעים בבנייה עצמה. אם המכנה המשותף הפוליטי בין שמאל לבין ימין מחייב אותנו להתעלם מסוגיית ההתנחלויות ולא לשתף את האזרחים הערבים, לא נתקדם אפילו צעד אחד קדימה. המחאה החברתית חשובה, אבל נוכל לשתף פעולה עם אחרים רק אם לא נשכח אפילו לשנייה מי אנחנו.
מאמר מערכת
מערכת הגדה השמאלית מביעה את תמיכתה באלפים והרבבות הנאבקים למען דיור וצדק חברתי. עבורנו, זהו מאבק פוליטי. זהו מאבק פוליטי ובמרכזו: עתידה של חברה הישראלית.
מאת חדוה ישכר
מדוע השתתקה הביקורת הפמיניסטית על הקפיטליזם מאז שנות השבעים? באותו רגע היסטורי שבו היה צריך להשקיע מאמצים בביקורת הכלכלה הפוליטית, פמיניסטיות רדיקליות עסקו בתרבותי. פמיניסטיות, שעבורן פמיניזם הוא קודם כל תנועה לצדק מגדרי, צריכות לגלות יתר עירנות להיסטוריה כדי ל"תפוס" את הרגע, בלי לאפשר לנשים המייצגות פמיניזם כוזב להסית אותנו מעקרונותינו ומיעדינו.
מאת ראובן קמינר
בחשיבה הפוליטית שלי ובפעילותי המשכתי לתמוך בתוכנית המדינית ששמה "שתי מדינות" הרבה מעבר לאותה נקודת זמן בה לא היה כל בסיס להמשך תמיכה זו. אנסה במאמר זה להבהיר את שני ההיבטים העיקריים של טעותי: ההיבט האנליטי, הנוגע לפיגור בהסקת המסקנות מקריאת מפת ההתפתחויות באזור, וההיבט האישי הנוגע להקשר פעילותי בזירה הפוליטית של השמאל בארצנו הקטנטונת.
מאת אפרים דוידי
על מנת לערוך סיכום ביניים ברצוני להתמקד בחמש סוגיות מרכזיות: האם המאבק על הדיור יוצא דופן לעומת מאבקים אחרים בחברה הישראלית, האם זו תגובה "דורית" של צעירים "מפונקים", עמדת הממשלה בהקשר למאבק, "המעטפת העולמית" של המאבק ומספר הישגים שהושגו עד כה.
מאת עמר צנגוט
פוליטיקאים שונים מנסים לנתב את הזעם והתסכול העממי כתוצאה ממצוקת הדיור לכיוון הפתרון הקל של בנייה בשטחים. שם, בהיעדר חוקי תכנון ובנייה, פטורים אותם פופוליסטים מן ה"חסמים בירוקרטיים". הפתרון לקונפליקט קשה זה, מתחיל בגיאופוליטיקה; והוא טמון בכינון שלום אזורי במזרח התיכון והקמת מדינה פלסטינית, בנוסף למתן אוטונומיה לאזורים שונים במדינת ישראל במסגרת של פדרציה אזורית של קהילות.
מאת איתן קלינסקי
חברי הכנסת מירי רגב ומאיר שטרית, זכו לטבילת אש קשה כמו רון חולדאי. כי שלושתם שייכים למפלגות, שלא נתנו מעולם את הבכורה להון האנושי העובד, אלא נתנו את כל תשומת הלב להון מיסטר קפיטל. הם לא מנעו מציאות בלתי נסבלת, שרבבות צעירים עובדים בחברות קבלן תמורת שכר עלוב ללא תנאים סוציאליים. וגם אם הם עובדים בשתי משרות האפשרות להגיע לקניית דירה הולכת ומתרחקת.
מאת חיים ברעם
לא נקבל מאף אדם הטפות על "חוסר יושר" או פחדנות. לאויב הערמומי בימין יש עתה עוצמה פוליטית ולכן ניאלץ לגייס המון תחכום ובעיקר אמונה עצומה בצדקת דרכנו. לא נהיה קורבנות של אף מתנחל וגם לא של בני בריתו, "המחוקקים". אם אסרתם עלינו לעשות חרם, הרי שהצלחתם דווקא לחזק את נחישותנו להשתמש בזכותנו להעדפה חופשית של סחורות, של אירועי תרבות ושירותים. דקרתם אותנו בחנית גדולה באמצעות חוק החרם שלכם, אבל עוד נוכיח לכם שמדובר בחרב פיפיות.
ראיון עם מישל חילו
סוריה ניצבת כעת במרכזו של סכסוך בין מעצמות גדולות וקטנות, בינלאומיות ואזוריות. נאמר עוד שאיראן וסוריה הסכימו להמשך הכיבוש האמריקאי בעיראק, להמשך שהותם של חיילים אמריקאים במדינה השכנה, בתנאי שהלחצים האמריקאים על סוריה יפחתו. הטורקים מציעים עוד להפוך את סוריה "למדינה ניטרלית". כל ההצעות, השמועות והסימנים מדאיגים עד מאוד. נדמה שנפתח פתח קטן להתערבות כוחות זרים בנעשה בסוריה. הפתח הוא קטן, אבל הוא כעת פתוח תודות למדיניות הדיכוי של המשטר.
