מאת אפרים דוידי
התופעה של חברות רב-לאומיות ותאגידים גדולים, הגורמים לזיהום האוויר, הים והיבשה דרך קבע וההופכים לפתע "ירוקים", אינה חדשה. באנגלית קוראים לתופעה "גרין-וואש" – קרי: מתיחת שכבה דקה של צבע ירוק מעל אפור הזיהום.

מאת חיים ברעם
גם ליברמן "שׂם את כל הביצים בסל אחד", אבל הסל הזה ממוקם במוסקבה ולא בוושינגטון. בהדרגה הסתבר שלא מדובר כאן על ביזור, אלא על כניסה מרצון למצור מפחיד, מְצָדָתִי, בזירה הבינלאומית.

מאת חדוה ישכר
ניצולם המחפיר של מבקשי המקלט לא היה מתאפשר, ולבטח שלא בקלות כזאת, לולא הפקירה אותם המדינה לחסדי השוק. והלילה אושר בכנסת "חוק המסתננים" שלפיו יוחזקו פליטים ומבקשי מקלט מאפריקה במעצר במשך שלוש שנים בלי שהורשעו במשפט. גל פיטורים צפוי עתה; בלי התנצלות, ללא הצטדקות מתחסדת ובלי כל פיצוי כספי.

מאת ראובן קמינר
לפני שבוע נפגשו הישראלים והפלסטינים בעמאן על פי הזמנתו האדיבה של הוד מלכותו ובחסות הקוורטט. המלך ביקש מהפלסטינים לקפוץ אליו לביקור כדי להגיד שלום מכיוון, או למרות, שטוני בלייר, הידיד הדגול של העם הפלסטיני, יהיה נוכח. בנוסף, יתארח אצל המלך באותה שעה נציגו של ביבי לעניין הפלסטינים, העו"ד יצחק מולכו. מי יכול לסרב למלך?

מאת אפרים דוידי
הדאגה של אנשי האוצר, הוגי רפורמת הפנסיה נוסח צ'ילה, נתונה קודם כל לכמות ההון שתעמוד לרשותם של בעלי ההון. המסקנה ברורה: "הדגם הצ'יליאני" טוב לטייקונים, לחברות הנסחרות בבורסה, אך מזיק לחיסכון לפנסיה של העובדים ולפנסיה של הגמלאים.

מאת ריקי פרנקל
דבר אחד ברור. אנשי העסקים אינם נכנסים לתקשורת כדי לעשות כסף. נהפוך הוא, הם מוכנים להחזיק כלי תקשורת, על אף ההפסדים הכספיים הכרוכים בכך. ואם תשאלו מדוע, התשובה פשוטה מאוד: כיוון שההחזקה בכלי תקשורת מאפשרת להם לשלוט על המידע המגיע באמצעותו לציבור.

מאת גדעון ספירו
ממשלה שמתכחשת לעובדי הכור בדימונה גם עלולה לנהוג בחוסר אחריות בהפעלת נשק גרעיני, אלא שאז זה לא ייגמר ב-44 חולי סרטן אלא בשואה חדשה. הממשלה שאני הכי סומך עליה בנושא קרדינלי זה, היא הממשלה שאין לה נשק השמדה המונית, ולכן גם לא קיים הפיתוי להשתמש בו.

מאת חיים ברעם
סער משחק את המושל הצבאי האולטימטיבי, שמנפיק הצהרות נאות לצריכה בינלאומית ובו בזמן שולח את הקלגסים שלו להעמיד את הילידים על מקומם. "הילידים" עצמם אינם זקוקים ללגיטימציה כלשהי מנציג משטר הדיכוי. הם מצטטים את הבלוף הגדול שלו ותובעים דין וחשבון על הסתירה שבין החזון הנעלה לבין המציאות הבזויה.

מאת הרב אליהו קאופמן
כל הלבלרים והפוליטיקאים החרדים עסוקים  בימים אלה בקובלנות על ה"יחס האנטישמי" של החילוניים אבל רק לפני זמן לא רב הם עצמם היו עסוקים במסע דומה נגד הציבור הערבי וארגוניו  מבלי להבין שאי אפשר לאחוז את החבל בשני צדדיו.