מאת נעם וייס ואליזבט צורקוב

הקורבנות חוששים להתלונן או מרגישים שאין טעם לעשות זאת, שוטרים לעיתים מזלזלים בקורבנות והעדר ביטוח רפואי מונע מהקורבנות לעיתים את הפנייה הראשונית לבית החולים ובמקרים אחרים, טיפולים נחוצים כהסרת גבס ותפרים וטיפול שיקומי.

מאת רעיה ירון

ישבו להם בוגי, בונצי ובוני, ותכננו את המתקפה: נפעיל את חיל האוויר. הוא יראה מה זה, השועל הזה. וחיל אוויר, ערוך למוצא פיהם, שולח טילים רבי עצמה, הורס כותש, הורג. ו… נאדה. השועל מצליח להסתיר את חטמו וניצל ממתקפת האוויר.

מאת אבשלום קווה

השאלה הנשאלת חזור ושאול על ידי בן הארץ שנפשו קצה מפשעי הישות הציונית כלפי העניים שבתחומה והפלסטינים שמעברה, לאן ניתן לברוח. ממערב שוכן הים האחרון, הים שלנו, הים התיכון שאין כמוהו. ברם, כל עוד בן הארץ אינו סוסון ים אופציה זו בטלה ומבוטלת.

מאת אילן שדה

על המדוכה שתי סוגיות מרכזיות: האם נמשיך לסבול סתימת פיות בנושא הכאוב של "בגידת הציונים בשואה". הגיע זמנו של דיון פתוח בנושא זה. מדינת ישראל רוצה במונופול על השואה באמצעות "מוסד יד ושם".

מאת אנדרה דרזנין

הריגתם של למעלה מאלפיים איש ואשה בערי רצועת עזה ובכפריה, בהם למעלה מחמש מאות ילדים, הן התוצאה הנוראה ביותר של שבעת השבועות של המלחמה ברצועת עזה. במונחי החוויה הלאומית הפלסטינית נדמים ההרג וההרס שהסב הצבא הישראלי לזעיר-נכבה אכזרית מקודמתה.

מאת חיים ברעם

בקצה אולם התפילה של הקרלינאים ישב תמיד איש, שנראה זקן מאוד בזכות זקנו הלבן העבות והקמטים הרבים על פניו. הוא לא היה רב ולא גבאי, אלא רק מתפלל מן השורה, אבל הצטייר בעינינו כדמות של קדוש.

מאת דב קולר

"איך נלחמים בגזענות אחרי מלחמה?" זו השאלה שעמדה במרכז כנס הגליל הערבי-יהודי הראשון למאבק בגזענות, ולמען חיים משותפים.

מאת שלמה סבירסקי ואתי קונור-אטיאס

המסמך משווה בין ארבע קבוצות של יישובים: יישובי "פורום ה-15"; עיירות הפיתוח; היישובים הערביים; ההתנחלויות בשטחים הפלסטינים ויישובי הגולן. הדו"ח מבחין בנוסף בין שלוש התנחלויות חרדית – ביתר עלית, מודיעין עלית ועמנואל – ובין שאר ההתנחלויות בשטחים הפלסטינים.

מאת נעמי בנצור ודבורה אורג

הקולות המיליטנטיים הנשמעים בציבור הישראלי מאז תחילת הקרבות טוענים: "איך זה שארגון טרור לקח בשבי חצי מדינה," ועוצמים עין בפני המציאות המתמשכת זה עשרות בשנים: תנועת ההתנחלות בשטחים הכבושים בגדה המערבית היא שמחזיקה בשבי מדינה שלמה.

מאת חיים ברעם

הכוחות שאינם זקוקים לשינוי חברתי כלשהו אינם מסוגלים למאבק כוחני נגד הממסד של ההון והשלטון. הכורח להשיג שלום בר-קיימא ולהגיע לשוויוניות מתקבלת על הדעת בשכר ובחלוקת ההון נובע מאותן בעיות קיומיות ומאותה אידיאולוגיה.

גדעון ספירו

יוטה ויורגן הם החלום הרטוב של מנגנוני התעמולה הישראלית. אנשים בעלי תודעה דמוקרטית וליברלית, תומכים בישראל, ומשתתפים בהפגנות למענה. ואז הם רואים את ההפגנות בישראל עם הצעקות "מוות לערבים", ו"נשים יהודיות ליהודים בלבד", ושואלים עצמם: הזו ישראל שאנו תומכים בה?