מאת חדוה ישכר
יולי 1985 היה רגע היסטורי ממשי, ובה בעת צומת מטפורי שבו נפגשו בישראל קפיטליזם חדש פוסט-תעשייתי, רעיונות ניאו-שמרניים ואינטרסים פוליטיים מקומיים ובינלאומיים. קריאה פמיניסטית בנסיבות אותו הרגע מעלה שאלות מרתקות

מאת קלמן אלטמן
מוסלמים חילוניים, נוצרים, שיעים-עלאווים, ומיעוטים דתיים אחרים תמיד תמכו במשטרו של אסד. הצבא והעם התמידו בתמיכתם באסד גם בשנים האחרונות בהן הם סופגים מכות קשות מהג'יהאדיסטים המאומנים היטב על ידי האמריקאים, ומצוידים בנשק מתוחכם על ידי הסעודים.

מאת אילן שדה
אבא אבן בחר להצדיק באנגלית אוקספורדית את ה"כיבוש" בעזרת "אושוויץ". אמירה זו משקפת את דפוס המחשבה של העסקנים הציונים: אושוויץ היא התירוץ האולטימטיבי לכל דבר. נתניהו בנאומי השואה המפחידים שלו לא מחדש דבר.

מאת תמר גולדשמיד, איה קניוק וניצה אמינוב
בפני השופט סא"ל מאיר לחן הובאו רביעיות-רביעיות של בני נוער פלסטינים (כמספר המקומות על הספסל), נגררים עם האזיקים על הרגליים והידיים. באולם מורידים אזיקי הידיים.

מאת גדעון עשת
מה שמעניין הוא מה שקרה ב"הארץ/דה מרקר". למעט שטרסלר ששמר על קו ימני כל שאר הכותבים בעיתון התייצבו מאחורי המרת הדת של רולניק שגילה כי הבעיה העיקרית של כלכלת ישראל היא הריכוזיות.