מאת חיים ברעם
מהיעדר סיבות אמיתיות לחגוג, אין לנו אלא לשמוח בחיים עצמם, בריטואלים שחוזרים על עצמם בכל שנה, באיזו רכות כמעט מוסיקלית הקיימת באוויר, בעיקר בעירנו. חשבון הנפש השנתי הוא, לעומת זאת, מיותר. לא קרה דבר משמעותי לא בעיר ולא במדינה.

מאת קלמן אלטמן
אין בכוונתי לערוך השוואות בין טרמפ וקלינטון, אלא בנושא אחד בלבד: מה היחס של כל אחד לנושא של מכה גרעינית ראשונה של ארה"ב נגד רוסיה, ולאפשרות של מלחמת עולם גרעינית?

מאת אילנה הירסטון-לוטן
מנהיגים-מפלצות במדינות כמו הפיליפינים לא מפחידים כמו הרעיון שטראמפ יהיה נשיא ארה״ב, שבהינף אצבע יכול לחסל את החיים על פני כדור הארץ. השאלה שאנו, ויש לקוות ציבור הבוחרים האמריקאי, צריכים להתמודד עמה היא – איך זה יתכן שלארה״ב יש עדיין יכולת כזו במאה ה-21?

מאת גדעון ספירו
נמניתי עם המוני המתרגשים שהזילו דמעה של אושר, לאחר נאומו המעורר השראה של ברק אובמה עם היבחרו לנשיא השחור הראשון בארה"ב. התקוות היו בשמיים. היתה תחושה שאמריקה פותחת עידן חדש, סוציאל דמוקרטי, לא רק במשטרה הפנימי, אלא גם ביחסי החוץ.

מאת חיים ברעם
ביום הראשון אחרי המלחמה התאכלסה בארץ שלווה מוזרה, ואפילו ציוצי הציפורים נעלמו לזמן בלתי ידוע. איש לא הכריז על הפסקת אש, אבל כל הניצולים ידעו שהסוף הגיע חרף העובדה שאיש מהם לא הצליח לפענח את טיבו. בבתים ששרדו הצטופפו בני אדם, בלי חשמל ובלי אוכל.

מאת גדעון עשת
איך זה שממשלה שמדי פעם גונבת מפלסטין את כספי המסים של פלסטין, לפתע מתעוררת לפעול למען פלסטינים? כשנוברים בסיפור מתברר שהמוטיבציה מאחורי הסיפור היא… הקטנת הגירעון.