חוסר אונים

הם קמים השכם בוקר לפני זריחת החמה, גופם מבקש לישון אך מוחם נוזף ברקמת הבשר, אין בררה חייב הוא להזרים את הדם.הם מדליקים את קומקום המים במטבחם הצר לו וילנות טורקיז, חלון במסגרת לבנה בה הצבע מתקלף. הם יושבים לבדם כפופי גב על כסא עץ קשה, מרפקם תומך בלסתם, מבטם מזוגג, צלילי ציפורי השחר מלווים את מחשבתם. הרי רק לפני כמה ...