מאמרים מאת חיים חדד:

הילכו שמרנות, ניאו-ליברליזם, ופוריטניות יחדיו – בלתי אם נועדו? חוקי היובש כמשל
גם בשטף הגזירות הקשות אשר גוזר שר האוצר החדש על הציבור הישראלי, ישמר לשלב האחרון ב"רפורמת" המיסוי על האלכוהול מקום מיוחד בליבנו. זו בוודאי אינה הגזירה הקשה ביותר ואפילו לא הרגרסיבית ביותר (הפגיעה בקצבאות והעלאת המיסוי על הסיגריות קשים ורגרסיבים ממנה) - אלא שבניגוד למהלכים אחרים (בראשם העלאת המע"מ) שעיקר המניע להם הוא גיוס כסף מהיר מהמעמדות הנמוכים לצורך סתימת ...

דחליל לשוני ושמו "ציונות"
נדמה לי, ואולי זו תחושה סובייקטיבית בלבד, שחלה אינפלציה משמעותית בישראל בשנים האחרונות בשימוש במילה "ציונות". איכשהו, אינני זוכר שאמרו כל כך הרבה "ציונות" כשהייתי קטן. כלומר – היה ברור ש"אנחנו" – יהיה האנחנו הזה אשר יהיה - "ציונים" (תהיה משמעות המילה הזו אשר תהיה) אבל לא חפרו על זה כל כך הרבה. זה היה מובן מאליו, ואף אחד לא טרח להתעמק בכך, ואף אחד לא טרח לפרש זאת. ...

הקבוצה ניצחה את המדינה
בשעה אחת בלילה יצא איש מבוגר וחביב למראה, מכוסה בדגל ישראל, כשהוא אוחז בידו את ילדו, מאיזור החגיגות הספונטניות של אלפי אוהדי הפועל ת"א באצטדיון בלומפילד לכיוון החניה. בחור צעיר (ושיכור בעליל) קרא אליו: "אבא’לה, אני אוהב אותך, אבל הדגל הזה לא מתאים עכשיו!" האיש הסתכל אל הבחור ואמר לו בחדות: "זה מתאים תמיד". הבחור לא התבלבל ואמר לו בסערת רגשות: "לא! לא! ...

עוד לא ברא השטן
בערב חמים אחד, בישר לי חבר שיש לו 4 כרטיסים פנויים למשחק של הפועל אוסישקין. "רוצה להביא כמה ילדים למשחק?" שאל, ואני הרמתי טלפון לאמו של אחד הילדים באסקואליטה* והצעתי להם להצטרף. "אנחנו הולכים לכדורסל?" "כן". בלב אני מציין לעצמי, בשילוב של צער וסיפוק, שהריש הרכה שלו הולכת ודוהה עד שבקרוב לא ישאר ממנה זכר. סבתא שלי לא השתחררה מהריש הזאת מעולם, ...

המאבק האנטי-פשיסטי מגדיר מחדש את השמאל בישראל
בלהט הוויכוח עם בן משפחה על נושא הפליטים והעובדים הזרים הטיח הוא בי לפתע את המילים הבאות: "נו? אז מה העניין? ברור שזה נורא! ברור שאני נגד זה! אבל מה הקשר לשמאל וימין? זה עניין מוסרי עקרוני שאין לו שום קשר לזה! תפסיקו לנכס לעצמכם את המוסר!" כתגובה אינסטינקטיבית רציתי, כמובן, לגחך. הרי את המאבק הזה, כמו רבים אחרים, מובילים גופי ...

על נשים בדואיות ופועלים סינים
"לגברים הבדואים נמאס: מבריחים כלות מסיני", זעקה כותרת הכתבה במעריב (9.12), שתיארה כיצד גברים בדואים שמאסו בנשותיהם העצמאיות והמרדניות "מייבאים" כלות מעבר לגבול. אכן, אם יש בדברים אמת (ובתרבות ההסתה נגד הקהילה הבדואית שהתפתחה כאן – מותר לפחות להניח שהם נופחו), הרי שזוהי תופעה מכוערת הראויה לכל גנאי. מי שמעדיף אישה שהיא עבד כנוע לצידו על פני שותפה אמיתית לחיים הוא ...

העם אינו האויב
מאמר יפה ומנומק ("על פטריוטיזם") כתב שמואל אמיר בתגובה למאמרי המתאר מגמות פוליטיות שמאליות-לאומיות בארגנטינה. מאמרו משיב בחלקו על טענות שטענתי, ובחלקו על טענות שלא טענתי (אך מן הראוי להתייחס גם אליהן). אך לפני שאשיב עליהן מן הראוי להבהיר מספר פרטים במשל עצמו – הארגנטינאי. אמיר כתב שאני מתאר: "שיתוף פעולה של כמעט כלל המפלגות בארגנטינה [...] כדי להיעשות כוח ...

על "שמאל לאומי" – רשמים מארגנטינה
בשעה שתיים בלילה, לאחר שעות רבות של דיונים, החלה סוף סוף ההצבעה. בפלאזה קונגרסו עמדו עשרות אלפי סטודנטים, פעילים חברתיים וסתם עמך ארגנטינה מאינספור תנועות פוליטיות שונות (קומוניסטים עד פרוניסטים), הצמידו ידיים, שילבו אצבעות, והתפללו מול המסכים ששידרו בשידור ישיר את התוצאות. 44 קולות בעד, 24 נגד – שאגת יש…שששששששש! שטפה את הכיכר והחגיגה החלה: Ole ole ole, ole ole ...

רק שלא ידעו שאני מ ה ם
תמונה ראשונה: "מאמא שניצל" בקופנגן, תאילנד. כל מאה מיליון הישראלים שבאי מתרכזים כאן וזוללים מוצר אחד בלבד – סנדוויץ’ שניצל. הקירות מפוצצים בדפי המלצות, בכלל, כל האדרין (חוף המסיבות הלא-רשמי של האי) מלא בהמלצות של ישראלים על כל דבר שזז – ממסעדות ועד מסאג’ים. "שניצל בן זונה!! חבל על הזמן! ברוך ומשה מרמלה", "המנה הטובה ביותר ביקום – ושעובד יזדיין", "אמא, מצטער, כאן ...

כרוניקה של הפיכה לרדיקאל
תמונה ראשונה: 1996. מגרש הכדורגל הקטן, שדה בוקר. יום אחד, בצהרי היום, רצחו לנו את המגרש. עמדנו שם סביבו, חיוורים ומשותקים, כשהדחפורים החלו לחפור בחלקת הדשא הקטנה, ולא ידענו מה לומר. הבור הלך והעמיק, וכל מכה נוספת של הכף באדמה שרטה לנו את הלב כמו אלף אגרופים. שבע-מאות בעיטות. מאה סטירות… פתאום החל דודי לצעוק. "מה פיתום??" קרא בקול דק ובכייני, ורקע ברגליו ...