מאמרים מאת יעקב-שי שביט:
שְׁחין
שָׁחוּן הַחוֹרֵף הַשָּׁנָהוּכְמוֹ הַשְּׁחִין פָּשָׂה הַכְּפוֹר בְּמוֹ נַפְשֵׁנוּעָיַפְנוּ לְהוֹרְגִים אָז מַה הוֹרַדְנוּ בָּרָד נוֹרִיד עוֹד וְחֹשֶׁךְ לְפָנָיווְלֹא בְּכוֹרוֹת בִּלְבַד וְאָז עוֹד מַה לִּבִּי עִמָּכֶם עֲנִיֵּי עִירִי לִבִּי לִבִּי לְיַלְדֵי עַזָּה עִיר גְּדוֹלָה לֵאלֹהִים זֶה מִכְּבָר הָרֵי אֵילַת חֲרֵבִים מִבְּלִי גֶּשֶׁםאֲפִלּוּ עֲצֵי הַשִּׁטִּים מֵתִים עַכְשָׁו בְּנַחַל שְׁחֹרֶת
רקוויאם
המעוֹף נוֹסֵק מִתּוֹךְ הַסּוּגַר – וּמַרְקִיעַ הַחוֹמוֹת סְבִיבוֹ גָּבְהוּ לְלֹא הֶרֶף וְאִתָּןהֲמַּחֲנָק. חֲשֵׁכָהוּמַּחֲנָק. וְאָז, הוּא זוֹכֵר, נָשָׂא אֶל הַתְּכֵלֶתעֵינָיו וְהִמְרִיא וּתְפִלָּה בְּלִבּוֹ:רַבֵּה אוֹרִים, אֶל נָאוֹר, הַב אוֹר! אפיזודת ביניים חֲמִשִּׁים שְׁנוֹת אָדָם נִשָּׂא וְשָׁכַר וְשָׁכַח וְנִשְׁמַטוְצָלַל נוֹפֵל וּגְלוּי עֵינַיִם נפילה חופשית צוֹלֵחַ מִרְבַּץ עָשָׁן וְרוֹאֶה תַּחְתָּיו אֶת יוֹנָה מִתְחַמֵּקוְיוֹרֵד בִּסְפִינָה וּמַסְעִיר אֶת הַיָּם וְיוֹדֵעַכִּי רַק בְּמוֹ גּוּפוֹיֵרָגַע עַכְשָׁו עִיר גְּדוֹלָה לֶאֱלֹהִים וַאֲנָשִׁיםהוּא רוֹאֶה וּבָרִי לוֹ: מֵעַז לֹא יֵצֵא ...
דמות
(א) בַּרְזֶל לָקַחְתָּ וְעָשִׂיתָ לְךָ צֶלֶם צִפּוֹראוֹ זַחַל וְרוּחַ עַכְשָׁו אַתָּה יוֹדֵעַ אֵין בָּהֶם קִרְבָּם הַוּוֹת אֵשׁ אוֹכֶלֶתוַעֲצָמוֹת רַבּוֹת מְאֹד סָבִיב סָבִיב (ב) טֹל מִפְלֶצֶת בַּרְזֶלוּקְרַע אוֹתָהּבַּקַּע קְרָבֶיהָבַּתֵּקשַׁסַּע עַקֵּר גִּידֶיהָ הַצֵּב אוֹתָהּגַּלְעֵד (ג) טֹל בַּרְזֶלוַעֲשֵׂה לְךָ צִפּוֹרוְתֵן בָּהּ רוּחַאֶל מוּל הַשֶּׁמֶשׁ (ד) טֹל דְּמוּתגַּלֵּף אוֹתָהּחַטֵּב וּבְרָא בְּרוּחֲךָ (ה)טֹל רוּחַחֲצֹב בְּמִלּוֹתֶיהָ כְּרֵה אֹזֶן
ברכבת לירושלים
נוֹקֵשׁ גַּלְגַּל, נוֹקֵשׁ. חוֹצֶבֶת הָרַכֶּבֶתבַּסֶּלַע שֶׁצִּמַּח אֵזוֹב בְּקִירוֹתָיו.סָמוּךְ-סָמוּךְ הַקִּיר -הָעַיִן בּוֹ נוֹקֶבֶת,נִצֶּתֶת לְגַלּוֹת תִּפְאֶרֶת קוֹרוֹתָיו:שׂוֹרֵק הִכָּה בַּנַּחַל וּבְנִי-אָתוֹן אֻסַּר בּוֹ.עִקּוּל מַדְבִּיק עִקּוּלאוֹרצֵל, אוֹרצֵל, אוֹרְצַל.הָרִים, הָרִים בְּנֵי עוֹג, אֶל שְׂפַת הָעֵמֶק סָרוּ:לוֹהֵב חֻמּוֹ מִזֶּה,מִזֶּה – אָפְלוֹ אוֹצֵל. עִקּוּל מַדְבִּיק עִקּוּל,קָרוֹן רוֹדֵף מִשְׁנֵהוּ – הַבֵּט,אַבְנֵי הַגְּבוּל מִנֶּגֶד מַלְבִּינוֹת."לְאָן?" – שׁוֹרֵק הַגַּיְא, "לְאָן?" -אַךְ אֵין עוֹנֶהוּ:הַגְּבוּל, בֵּין דָּם לְדָם, חוֹמֵק מִלַּעֲנוֹת. * וּמְטַפֵּס הָהָר בֵּין ...
5 באוקטובר 2004
אֲבוֹי לָהֶם שֶׁלֹּא נִבְרָא בְּמַחְשַׁבְתָּם הַיּוֹם הַזֶּה שֶׁלֹּא עָלָה בְּדִמְיוֹנָםשֶׁלֹּא חָלְמוּ עָלָיוהַנְּעָרִיםהַמְּטַוְּחִים עַל חַיבְּלִי דַּעַת טוֹב וָרָע כֻּלָּםאֶל מַטָּרָה אַחַתיַלְדָּה מֵתָהמִפַּחַד עַכְשָׁו מִסְתַּעֲרִים הַכּוֹחוֹת שֶׁלָּנוּעַל יַלְדָּה בַּת שְׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵהמֵתָה אֲבוֹי
ארבעה אפיגרמים מארץ עוץ
גַּם אֲנִי מִסְתַּיֵּג מִמַּלְאָכִיםלְעִתִּים קְרוֹבוֹת מִדַּיוּמְאֻחָר מִדַּימִתְגַּלֶּה בִּידֵיהֶםלַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת * שָׁרָשִׁים לָעֵץוְהָאֲדָמָה מַצָּעוּפָנִים לָאָדָם * לוּ יֵשׁ אֱלֹהִים בְּקִרְבֵּנוּשִׁשִּׁים רִבּוֹא רִבּוֹאוֹת פָּנִים לוֹוְכֻלָּם פְּנֵי אָדָם * מֵעוֹדִיוּבְכָל מְאוֹדִיאֲנִי רֵיק מֵאֱלֹהִים
א ר ץ ה ב ח י ר ה
לְשׁוֹנִי הִיא בְּעִקָּרעִבְרִית שֶׁל אַהֲבָה שֶׁלמַחְשָׁבָה וְשֶׁל כְּאֵבעִבְרִית שֶׁליָם.מִמּוּל,עַל יָד,עִבְרִית שֶׁל בַּעֲרוּת וְשֶׁלשִׂנְאָהשֶׁל הִתְנֵשְּׂאוּת וּפַחַדוּבְאוּשֵׁי דָּכְיָםכָּל יָמַי אֲנִי לוֹמֵד עִבְרִיתכָּל לֵילוֹתַי שָׁב וְזוֹכֵר:הִיא אֲדִישָׁהאֲפִלּוּ מִתְנַכֶּרֶת -עַד שֶׁאַתָּה בּוֹחֵר
מרחקים
עוֹד לַיְלָה וּכְבָר כַּהֲלוּמֵי חֲלוֹםאֶחָד אֶחָד הֵם מִתְגַּנְּבִיםמִמְּלוּנָתָם לַאֲפֵלַת הָעִירלְצַחֲנַת אַשְפַּתּוֹתֶיהָ .אִישׁ אִישׁ לְסִבְלוֹתָיו חוֹלְפִיםהֵם עַל פָּנַי עֵינֵיהֶםעוֹד בְּנַפְשָׁםוּלְבָבָם כִּנּוֹר גַּעְגּוּעִים עַלאַדְמַת נֵכָרכְּשֶׁאֲנִי אִתָּךְ לֹא עַל הָעֶבֶד הַכְּנַעֲנִי בְּחַצְרוֹתַי לִבִּי שָׁראֲבָל עַכְשָׁוכְּשֶׁהַקִּינָה הַזֹּאת כֻּלָּהּ שֶׁלּוֹאֲנִי שָׁב וְחוֹשֵׁב עָלַיִךְ :כַּמָּה רְחוֹקָה מִמֶּנּוּ אַהֲבָתוֹשָׁם בַּמֶּרְחַקִּים
אדם
לֹא אֶת קוֹלְךָ שָׁמַעְתִּי בַּגַּן וְיָרֵאתִי קוֹלִי הוּאאֵין רוּחַ הַיּוֹםעֵצֵנוּ נָשִׁיר טוֹב וָרָע טוֹב אוֹ רָע כִּי נֶחְבֵּאתִיכִּי הָיִיתִי עֵירֹםכָּל הַלַּיְלָה בָּכוּ תִּינוֹקוֹתיְלָדִים זָעֲקוּ בְּנַגֵּחַ קַרְנֵי הַבַּרְזֶלבְּרִית כָּרַתְנוּ אֶת מָוֶתכַּפַּיִם עָלֵינוּ סָפְקוּעוֹד צָעִיר לַעֲזָאזֵל
סולם יעקב
כַּבִּיר כֹּחַ הָיָהלְבַדּוֹ גָּלַל אֶת הָאֶבֶן מִפִּי הַבְּאֵרלַיְלָה שָׁלֵם נֶאֱבָק עִמּוֹ הַמַּלְאָךְ וְלֹא יָכֹל לוֹאֲבָלעַד יוֹמוֹ הָאַחֲרוֹן לֹא מָצָא כֹּחַ בְּנַפְשׁוֹלִסְלֹחַ לָהֶם וּלְבָרֵךְ אֶת אֵלֶּה מִבָּנָיושֶׁבְּאַפָּם הָרְגוּ אִישׁשֶׁכְּלֵי חָמַס מַכָּרוֹתֵיהֶםכְּשֶׁפָּשַׁט רַגְלָיו וְהֵנִיחַ אֶת רֹאשׁוֹ עַל הָאֶבֶןבְּדַרְכּוֹ פַּדֶּנָה אֲרָםכְּמִנְהָגָם שֶׁל צְעִירִים לֹא הִבִּיט לְאָחוֹראֶפְשָׁר שֶׁבַּעֲיֵפוּתוֹ לֹא הִבִּיט גַּם לְפָנִיםפָּשׁוּט עָצַם עֵינָיו וְנִרְדַּםאֲבָל בַּסֻּלָּם שֶׁהִצִּיב לוֹ עָלוּ וְיָרְדוּ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִיםעֵינֵי רוּחוֹ שׁוֹטְטוּ ...
עד כי יבוא שילה
עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה וְלוֹ יִקְהַת עַמִּים [בראשית מט 12] לֹא חַכְלִילִיוְלֹא מִיַּיִןוְלֹא הַיַּיִן הֲלָמוֹוְלֹא תָּהָה לִשְׁאֹל מֵאַיִן בָּא סַם הַנֶּסֶךְבְּדָמוֹוְלֹא רָהָהוְלֹא כִּהָה בּוֹוְלֹא תֵּעֵב יִקְהַת עַמִּיםוְלֹא שָׂבַעכִּי לֹא רָעָב הוּאעַד כִּי קָרַס הֲלוּםדָּמִים [בלעם בשעתו ביקש לקלל את ישראל, ונמצא מברכו; יעקב – באומרו "עד כי יבוא שילֹה ולו יִקהת עמים" – ביקש לברך את יהודה, ונמצא מקללו. כי שליטה ...
מי מחכה עוד לברברים
"דברים כאלה עושים רושם על הברברים" ["מחכים לברברים", ק' קוואפיס] מִי מְחַכֶּה עוֹד לַבַּרְבָּרִים?לָמָּה? לְשֶׁם מָה?שָׁלֹשׁ מְכוֹנִיּוֹת נוֹרוּ שׁוּב אֶתְמוֹלשְׁנַיִם נֶהֶרְגוּ כַּמָּה פְּצוּעִיםוּבְהֶמְשֵׁךְ הַיּוֹם רוֹקֵן אֶחָד בָּרְחוֹב כָּאן בַּבִּירָהחָמֵשׁ מַחְסָנִיּוֹת וְיִלְלוֹת הָאַמְבּוּלַנְסִיםגָּבְרוּ עַל זַעֲקַת הַדָּם – מִי מְחַכֶּה עוֹד לַבַּרְבָּרִים?אָז חָשַׂפְנוּ אֶת הַשֶּׁטַח קְצָת פֹּה קְצָת שָׁםעָקַרְנוּ כַּמָּה מְאוֹת עֲצֵי זַיִת זְקֵנִים מִמֶּנּוּכַּמָּה עַשְׂרוֹת בָּתֵּי חֹמֶר שֶׁל סְתָם פְּלִיטִים מוֹטַטְנוּ ...
ה ז ע ק ה
[בעקבות קרווג'ו | "עקידת יצחק"] [ קַרַווַג'וֹ - ובשמו המלא: Michelangelo Merisi da Caravaggio - צייר איטלקי, 1573-1610, מן הראשונים ורבי-ההשפעה בין ציירי תקופת הבַּרוֹק. מבחינה אומנותית הצטיינו ציוריו בדרמטיות שלהם, במיוחד בניגודים דרמטיים של אור וצל, ומבחינה נושאית / אידיאית – בביטוי הריאליסטי וההומניסטי שלהם. סיפור עקידת יצחק המקראי (בראשית כ"ב) חותר כל-כולו להמחשת חסידותו של אברהם ומסירות הנפש ...
לסרבני השירות בשטחים הכבושים
אַתֶּם הַנְּשִׂיאִיםאַתֶּם הָרוּחַוַאֲנַחְנוּ הַגֶּשֶׁם שֶׁאֵינוֹ
ו’ ה ח י ב ו ר
אוּלַי.הַמֶּרְחָק בֵּין כָּאן לְשָׁם אוּלַיהוּא בֶּאֱמֶת רַק וַו חִבּוּר לְהִתָּלוֹת בָּהּאֲבָל אֲפִלּוּ הֵא הַיְּדִיעָה אֵינָהּ מַה שֶׁהָיְתָהבָּהֵן כְּמוֹ בְּכֻלָּ"ם נָפְלָה שַׁלְהֶבֶתרַק אוֹתִיּוֹת שִׁבּוּשׁ לְהִשְׁתַּבֵּשׁ בָּהֵןאָמְנָם חֲבָלאִם פֹּה וָשָׁם עוֹד מִתְפּוֹצֵץ "בַּרְבָּר" / "חַיְזָר"מְרַסֵּק כַּמָּה פְּרִיטֵי אָדָםוְהִדְהוּדוֹ בָּא וְהוֹלֵךְ וְזֶהוּאֲבָלמַלְכֵּנוּ מֶלֶךְ הַבַּרְבָּרִיםהוּא הוּא הַמְּחַבֵּר הָעַכְשָׁוִיוְגַם שַׂחְקָן רָאשִׁיבְּמַחֲזֶהוּ אָז שׁוּב וָשׁוּב אֲנִי חוֹתֵר לְהִתְכַּנֵּסאֶל תּוֹךְ עַצְמִיאֲבָל הַמַּסֵּכָה קְצָרָה מֵהִתְכַּנֵּסוּכְעֵין נֵס בְּרֹאשׁ חוּצוֹתשׁוּב בּוֹקְעִים ...
פרנסיסקו גויה: 3 במאי 1808
חלפו מספר שנים.כבן שבעים שנה אני היוםזמן ראוי למשיכות ספורות לזעוק מתוך המסה השתוקה.הפרספקטיבה מעוותת משהו, אני יודעבגלל קרבת הזמן והמקום – ובגללי אני, שכן אני המצייראני פרנסיסקו גויה, לא היסטוריוןרחוק וחף ממעורבות של צדק ומוסר.זה הזמן, אכן, להתמודדהתוכנית ברורה בפשטותהמחניים זה מול זה: מזה – סוללת גבות חסרות פנים שלוחות קני-ירי,וערב רב של שלל פנים (פנים הםבני-אדם), חזות, כפות ...
