מפעל מוטורולה בערד פועל מאז שנות השמונים ומעסיק כארבע מאות עד חמש מאות עובדים, בנוסף לקבלני שירותים כגון הסעות. בראשית ימיו לא נהג המפעל להעסיק עובדי קבלן מעבר לתקופת נסיון קצרה. ברבות השנים גדל מספרם של עובדי הקבלן אשר הועסקו במפעל ובמפעל השכן בו בוצעו עבודות עבור מוטורולה. בהתאם להתחייבות שנתנו פרנסי העיר בעת המו"מ [ קראו עוד ]
הקו הירוק כסמן גבולות נמחק בשנות הכיבוש מן השטח עצמו ומן המפות הגיאוגרפיות הרשמיות (אף שלא מן התודעה), ולאחרונה הוא מיטשטש גם בשיח השמאל על פתרונות אפשריים לסכסוך. אך אם תשאלו את הפלסטינים, ובמיוחד את העובדים ששוק העבודה בישראל נסגר בפניהם, יתברר לכם שהוא חי וקיים ושולט בחייהם באמצעים פיזיים, מינהליים ומשפטיים. בעשור האחרון הפכו [ קראו עוד ]
אסף אורון, במאמר שפרסם כאן מציג שאלה מצוינת. "מה אנחנו עושים לא נכון?", שואל אורון את השמאל הלא-ציוני. מדוע עשרות אלפי פעילים מסורים במשך יותר משישים שנה לא הצליחו להביא לשינוי המיוחל? איך לא עצרנו עד היום את תהליך העמקת הדיכוי של הפלסטינים? כיצד לא הפסקנו את מצב המלחמה המתמיד של מדינת ישראל, שנראית כל [ קראו עוד ]
למחרת רציחתו של פעיל החמאס מחמוד אל מבחוח בדובאי, הייתה ישראל באופוריה. שרי הממשלה קרצו בעין אחת אל המנטרה "ישראל לא מגיבה" ובעין השנייה הופיעה בת שחוק של שביעות רצון, האומרת "יופי של עבודה". בריגדיר גנרל מאיר דגן, ראש המוסד, מחסל עם קבלות עוד מימי הכיבוש הראשונים בעזה, זכה לשבחים ממרבית צבעי הקשת הפוליטית, כמי [ קראו עוד ]
מה משותף לשני טכנאים מחברות "יס" ו"הוט", למדריך במעון יום בנגב, לעיתונאי ידוע בערוץ הספורט, לעובד ותיק בשקמיות שבסיסי צה"ל, למחסנאי ברשת "קסטרו", לעובד עירייה ברמת-השרון ולפועל במפעל אקרשטיין בירוחם? כמובן, כולם שכירים. אבל ישנו מכנה משותף נוסף: כולם פוטרו מעבודתם בשבועות האחרונים בגלל ש"העזו" להגן על זכויות עמיתיהם או ניסו לארגן ועד עובדים. המקרה [ קראו עוד ]
כשמדברים בישראל על הצורך בהטלת סנקציות על הממשל באיראן, ללא ספק זוהי שיטה מרתקת ואף עמוקה ביותר, פתרון אמיתי של ממש, אשר יש לשקול לנקוט בו. אך לפני צעד כ"כ רציני ומשמעותי כזה, יש לבדוק תחילה מהן הסיבות אשר הובילו מלכתחילה את מצדדיו לתמוך בו. הטענה הישראלית הנפוצה היא – "איראן לא עוצרת את תכנית [ קראו עוד ]
בנימין גונן בן 82. בימים אלו הוא מגיש לנו את ספרו "חיים אדומים"(*), שבו הוא מגולל פרקים נבחרים בחייו של איש עם להט אידאי, חברתי וערכי בלתי נדלה ומפגש מרתק עם תחנות משמעותיות בחייו של קומוניסט ישראלי. עוד מנעוריו גייס אותו צו מצפונו לתקופה המשתרעת על כמעט שבעים שנה, לעמוד בשורה הראשונה של מאבקים חברתיים. [ קראו עוד ]
לפעמים אני משתעשע בשאלה: מה היה קורה אילו היו מדינות העולם מחליטות, בעת ובעונה אחת, לבטל את כל מוסדות הביון והריגול? נכון, זאת הייתה מכה אנושה לכל הסופרים והמפיקים שפרנסתם מהם. שפע ספרי-הביון וסרטי-הריגול היו נעלמים. זה היה אסון לכל הציבור הענקי הזולל עלילות ריגול, לכול הקוראים הנלהבים של סיפורים על גיבורים על-אנושיים נוסח ג’יימס [ קראו עוד ]
עשור רע מאוד עבר על ישראל-פלסטין. ניתן לנתח ולפרט את הרוע הזה עוד ועוד, אבל ניתן גם לפשט את הניתוח ולטעון, שהגורם בהא הידיעה לתפנית לרעה ולחוסר היכולת לתקנה לאורך עשור שלם, הוא ההתמוטטות הפתאומית והמוחלטת של מחנה פוליטי שלם שייצג כמחצית מעם ישראל, הלא הוא מחנה ה"שמאל הציוני". אם היו אותם פוליטיקאים שמאלנים כביכול [ קראו עוד ]
אחרון חיילי הצבא האדום, שהופיע על התצלום ההיסטורי של הנפת הדגל האדום עם הפטיש והמגל, דגלה של ברית המועצות, על בניין הרייכסטאג בברלין ב-1945, הלך לעולמו ביום שלישי האחרון בגיל 93. עבדול חכים איסמאילוב מת בכפרו, צ’גאר-אוטר שבמחוז דגסטאן שבדרום רוסיה. הוא נפטר בקרבת מקום הולדתו שעל גבול צ’צ’ניה-דגסטאן. איסמאילוב היה אחד משלושת החיילים הסובייטים [ קראו עוד ]
על הטון האופטימי, הכמעט עליז, של הטור בשבוע שעבר קיבלתי הרבה תגובות נרגנות. ישראלים רבים מהצבע הפוליטי שלי ממש התאהבו בדמותם הקולקטיבית העצובה, ונעלבו מעצם האפשרות שכמה מתחזיותיהם הקודרות אולי יתבדו. אחרים ניסו להחזיר אותי אל המציאות, ולעמת אותי עם עובדות החיים: המשטרה מתייחסת בברוטאליות לאנשי השמאל; התקשורת מסיתה את הציבור לתמוך בתוקפנות נגד איראן, [ קראו עוד ]
