אחרי שאריאל שרון הכריז על תוכנית "ההתנתקות החד-צדדית", דווח בתקשורת שתנועת "שלום עכשיו" הציעה לפתוח במערכה ציבורית גדולה למען התוכנית. משרד ראש-הממשלה ביקש ממנה להימנע מזה, מחשש פן יגביר הדבר את התנגדות הימין הקיצוני לתוכנית. "שלום עכשיו" לא היתה הגורם ה"שמאלי" היחיד שהתלהב מהתוכנית. ראשי מפלגת-העבודה טענו שהתוכנית היא בכלל תוכניתה שלה, ועל כן היא [ קראו עוד ]
הראיון שנתן יועצו של ראש הממשלה עו"ד דב וייסגלס לעיתון "הארץ" ובו הודה כי הושג הסכם בין ישראל לארה"ב לפיו תמורת הנסיגה הישראלית מעזה יוקפא התהליך המדיני לשנים רבות, עד "שהערבים יהפכו לפינלנדים" כדבריו, פירושו המעשי הוא הקפאת המצב הקיים לזמן בלתי מוגבל ("בשם מרשו", 8/10). לא הופתעתי מעצם הדברים. ניתוח מהלכיו הפוליטיים של שרון [ קראו עוד ]
תבוסתו של ראש הממשלה אריאל שרון ביום שני השבוע נבעה באורח ישיר מעבודתו העיתונאית של ארי שביט, אחד הכתבים החשובים של עיתון "הארץ" ("בשם מרשו", 8/10). שביט החדיר שער עצמי מרשים לרשת של עיתונו, ואף זכה לכך שהעיתון פירסם מאמר ראשי פחדני ומתחסד, שהתכחש למעשה לדברי האמת שהוא הביא מפיו של יועץ ראש הממשלה דב [ קראו עוד ]
בשלוש לפנות בוקר גם הרעש של תריסים רועדים ברוח יכול להפחיד, לא כל שכן הרעש של דפיקות עצבניות על הדלת מידיו של חייל נלהב. "איפתח, ג’ש"! צועק החייל ואל תוך החדר מסתערים 4 חיילים חמושים עם קסדות על ראשיהם, שכפ"צים ואפודים על גופם ורובים טעונים בידיהם. המראה הזה מפחיד אפילו את הדוד שהוא כבר אדם [ קראו עוד ]
הבוקר התכסו רחובות ירושלים במודעות עליהם נכתב "יהודים לא מגרשים יהודים". מיד עלתה במוחי המחשבה – את מי יהודים כן מגרשים? כבר מזמן נוכחנו כי ישראלים רבים מבחינים בין דמם של יהודים לדמם של אחרים. זה לא חדש שרצח יהודים מזעזע יהודים יותר מרצח בני אדם אחרים. די היה לראות את כותרות העיתונים בשבוע שעבר [ קראו עוד ]
בסרט הקולנוע "דוגוויל" – סרטו האנטי-בורגני של הבמאי הדני לארס פון-טרייר, ממשיכו של קולנוע התיאטרון האפי של המחזאי הגרמני ברטולד ברכט – מובעת הדעה (על פי פרשנותי הפרטית) שבהיעדר ממשלה ומוסדות דמוקרטיים השומרים על החוק, ניתן לחזור למשטר אלים חסר רחמים. היוצר, כתסריטאי ובמאי של הסרט, מאפשר מצד אחד לתושבי העיירה דוגוויל לאנוס, לנצל ולהעסיק [ קראו עוד ]
העולם לא נוצר עם נסח טאבו, כפי שכבר מישהו אמר. ברוב המקומות היה זה לאחר אלפי שנים של מאבקים, התנחלות, גזל ורכישות מסודרות, כאשר נקבע רישום קרקעות, ומה שרשום הוא המשקף את הזכויות של בני האדם החיים על קרקעות אלה, במישור הפרטי או הלאומי. מכאן שאין שום הצדקה למה שקרוי "זכויות היסטוריות". אילו היו מכירים [ קראו עוד ]
כאשר אני קורא שוב ושוב את חלוקת הכוחות בהצבעה הצפויה בכנסת בין מחייבי ההנתקות ושולליה, וכל הסיעות הערביות (ואנו כמובן נכללים כרגיל…), יצביעו בעד ההתנתקות, אני מודאג, מודאג מאוד. מאז העלה שרון את רעיון ההתנתקות מרצועת עזה לזירה הציבורית, לא קראתי ולא שמעתי עמדה ברורה של תנועתי, חד"ש, השוללת את ההתנתקות הזו מעיקרה. עמדות ביקורתיות [ קראו עוד ]
כיצד לכתוב לציבור גלובלי שעדיין איננו קיים? אנו, ההמון שעשוי להיהפך לציבור הזה, איננו יכולים לעת עתה להגיע זה אל זה ולגשר על פני המגבלות המדירות של לשון, מבעד לעיוותי הכוח של אמצעי התקשורת הגלובליים, כנגד ההדרה המעמעמת שגורמים העוני ופערי אינפורמציה. על כן תסלח הישענותנו על השׂיחים, שאנו מחזיקים במשותף כחברים בציבורים חלקיים – [ קראו עוד ]
כותב שורות אלה, פרט להיותו היסטוריון ואיש שמאל חסר תקנה, חוקר באירועים ההיסטוריים והתפתחותם את הפעילות הגופנית והספורט, לאורך נתיב דברי הימים, החל מימי קדם ועד ימינו. אחת מ"הברקותי" המשמשת אותי זה שנים, וראשיתה בהרצאה בכנס בינלאומי אודות תולדות הספורט בקלן שבגרמניה, מתמצית בשתי המנטרות הבאות, השלובות כמובן זו בזו: א) הספורט אינו אלא הסובלימציה של [ קראו עוד ]
(מוקדש למוסקי הזיתים) "מעשה בצדוקי אחד שנסך על רגליו והעם רגמוהו באתרוגיהם" (מסכת סוכה ב’-ד’). כך מדווחים המשנה והתלמוד על מחלוקת דתית-פוליטית בין הפרושים לצדוקים בימי בית שני. הכהן הצדוקי התנגד לנסך המים, וכעסקן פוליטי משופשף מצא שיטה להשביע את רצון כולם: הוא "כאילו" נסך על המזבח, ולמעשה שפך את המים על רגליו, מאחורי המזבח. אלא [ קראו עוד ]
