מאת גדעון ספירו

ההתנקשות בחייו של יהודה גליק על ידי מתנקש פלסטיני שכעבור כמה שעות נודעה זהותו כמועתז חיג'אזי והוצא להורג על ידי שוטרים שהקיפו את ביתו במזרח ירושלים, שיחרר לאוויר גל עכור של גזענות יהודית.

מאת ראובן קמינר

אי אפשר להילחם בייאוש על ידי תיאור ורדרד של הסיכויים הפרלמנטרים לתמיכה בפתרון "שתי מדינות". אשליה כזאת מתעלמת מהדינאמיקה הפוליטית-קולוניאליסטית שעיצבה את הפוליטיקה הישראלית בעבר, ואשר מגדירה אותה עד עצם היום הזה.

מאת חיים ברעם

שר הביטחון משה בוגי יעלון נחשב עתה לכמעט מנודה בבירת ארצות הברית. כל משקיף מדיני בעולם היה מגיע לאותה מסקנה: כוונותיו של יעלון אינן ברורות, ויש להניח שהוא היה רוצה להתקבל בסבר פנים יפות בוושינגטון, אבל באורח אובייקטיבי הוא גרם לנזק ענקי למדינה.

מאת גדעון עשת

שר האוצר הבטיח כי לא יועלו מסים בשנה הקרובה. כרגיל אצל יאיר לפיד, האמת לא ממש נר לרגליו. הוא מציע להעלות את המס על העסקת עובדים זרים מסוימים – "מסתננים" בלשונו. והוא מציע להעלות את המס על עובדים זרים אחרים – ספורטאים. אבל זה באמת לא יפה להיות קטנוני.

אלי אמינוב

שרידי השמאל הציוני מגלים חיוניות מפתיעה ומדי פעם הם מתלכדים למאמץ נוסף של התחדשות והחייאה בלבוש חדש. מאמץ ההנשמה האחרון, המתגלה כפופולרי למדי, הוא תנועה שהמציאה את הסיסמה המקורית "ארץ אחת שתי מדינות".

מאת שרלוטה מבוואריה ואבשלום קווה

נודע לכתבתנו לענייני עניינים שרלוטה מבוואריה, הוא ששעות ספורות קודם לכן החליטו כמה פרקים שבספר הספרים, מספר משפטים והמילה הארוכה ביותר בתנ"ך, ואחשדרפנים שמה, להתגייס לצה"לנו כדי להוכיח שלא נס לייחם וכי הם נחושים לתרום לישות המקומית כמה שיותר.

מאת קלמן אלטמן

הפרשנית הפוליטית, נעמי קליין כותבת, שעצם הוויכוח על שינוי האקלים הוא לא פחות מ"איום חמור לקפיטליזם". חברות הנפט הגדולות, שהן הגורם הדומיננטי בהכתבת מדיניות החוץ האמריקאית, מחזיקות כנראה בדעה דומה.

מאת חיים ברעם

קראתי לראשונה את ספרו של קובי ניב, "החיים קשים, הא?" (הוצ' כנרת, זמורה-ביתן דביר 2014) לפני כמה חודשים, וחזרתי וקראתי בו שוב השבוע. הספר הוא לדעתי מעולה ומפריך לחלוטין את הפתגם "הרוצה לשקר ירחיק עדותו".

מאת גדעון ספירו

כאשר מתרחש המקרה הנדיר יותר והמצפון עובד במלוא הקיטור , הטייס מתמלא זיעה כשהוא נזכר בתמונות הקשות כתוצאה מההפצצות, הוא מתלבט והמצפון מוביל אותו בסבלנות בשלבים של כן ולא, ואולי, ומה עם החברים, ומה צפוי לי, ולאט לאט נוצר גביש של אור שמכריע את הכף: עד כאן, אני לא ממשיך. וכך נולד סרבן.

מאת אורי וולטמן

לא ייתכן שום פתרון צודק לשאלה הפלסטינית מבלי לשכנע את מרבית הציבור בישראל לתמוך בפתרון כזה. אין קיצורי דרך, אלא באמצעות פעילות בקרב הציבור הישראלי. ויתור על המערכה הזו, השתמטות ממנה, לא יקדם אותנו למחוזות טובים יותר, אלא רק יאפשר את ההמשך ההידרדרות למחוזות גרועים יותר.

מאת גדעון עשת

לפני כמה ימים, לפני משחק כדוריד, העניקה מכבי ראשון לציון תעודת הוקרה לח"כ בנימין בן אליעזר (עבודה) על שסייע בהשגת תרומות לקבוצה. בתגובה דרשה שרת התרבות והספורט מההתאחדות לספורט לפעול בתקיפות נגד הקבוצה. יושב ראש מפלגת הבית היהודי, אביגדור ליברמן, דרש מהקבוצה לשחק כדוריד בליגה של עיראק – ארץ הולדתו של בן אליעזר. נראה לכם?