מאת אבשלום קווה
אותה מושבה כה ביישנית, כמעט עלומה, נתונה לבדיחות הדעת של עירניקים, קיבוצניקים ומושבניקים למיניהם וכה ארצישראלית, מגלמת בפשטותה אפשרות שונה לחלוטין מההווה המקרטע, פשטות שמתה בעודה באיבה באיזו גבעה חמקמקה כשהיא רצה לים בצעדים כפולים ובחצי גוף עירום.
מאת חיים ברעם
המדינה בונה התנחלויות חדשות ומרחיבה את הישנות, ואנשים כמו עוז נאחזים ברשות הפלסטינית האימפוטנטית, ובמשא ומתן הנצחי, שאיננו אלא מסגרת רופפת שמאפשרת התרחבות נוספת וטענות חדשות על המצב הבלתי הפיך בשטחים.
מאת שמואל אמיר
הטחת ההאשמה של קבלת "הנרטיב הערבי" מטרתה להרתיע כל הבעה ישראלית בזכות הבנה לסבלו של הפלסטינים ביום אבלם. כנראה ברור לאבינרי שלא יתכן שמישהו בישראל יקבל טענה של ערבים (!), בוודאי לא טענת הנכבה הפלסטינית הסותרת את נשמת היסטוריוגרפיה הציונית.
מאת לילי אילן
למרות דיווחים על קולות חזקים בתוך הוועדה המתנגדים להמשך הפרטתה של מערכת הבריאות, ההדלפות מתוך הוועדה מעוררות דאגה, ובמיוחד זו מהשבועיים האחרונים בנוגע לביטוחים המשלימים.
מאת גדעון עשת
באחרונה הגישה חברת החשמל תביעה כנגד חברת החשמל של מזרח ירושלים. מה יש לחח"י נגד חמ"י? חמ"י לא משלמת חשבונות חשמל. החוב שלה, אפשר ללמוד מהתביעה, הוא על סך 531. לא, לא 531 שקל אלא 531 מיליון שקל. כסף קטן.
מאת אילן שדה
מאז הקמת המדינה – שואת יהודי אירופה הפכה לביזנס ציוני ולמכשיר "שנור". כבר בשנת 1952 המדינה כרתה "הסכם שילומים" עם גרמניה המערבית. איש מן הנושאים והנותנים לא היה ניצול שואה. לאיש מהם לא הייתה סמכות לפעול בשם הנספים ובשם השרידים.
מאת ראובן קמינר
אולמרט הוא חלק ממבנה כוח מושחת ובלתי מוסרי, בדיוק כמו השחקים הראשיים במערכת המשפטית שמצאו אותו אשם. אני חושש שכפי שהוכיח ניסיון העבר, כל דבר המוסיף ליוקרה של מנגנון התביעה בישראל מנוצל באופן ישיר להגברת פעילותה של חברה השקועה באפרטהייד ודיכוי נגד הפלסטינים.
חיים ברעם
כשהתפרסם גזר דינו של ראש הממשלה וראש עירנו לשעבר אהוד אולמרט קראתי את טורו של נחום ברנע מ"ידיעות אחרונות", שהתריע מפני שמחה לאיד מכוערת. איש מאיתנו לא העלה על דעתו את האפשרות לצהול. זה היה יום קשה לכל אזרחי המדינה.
מאת ח'אלד אל-עזאייזה
ביולי 2012 חידשה ישראל, באופן חלקי, את ביקורי המשפחות של אסירים פלסטינים תושבי רצועת עזה בבתי כלא בישראל, בעקבות שביתת רעב של קרוב לאלפיים אסירים פלסטינים. בהחלטתה לחדש את הביקורים, קבעה ישראל קריטריונים נוקשים והתירה רק ביקורים של הורי האסיר ושל בת זוגו.
מאת גדעון גיתאי
חשיפת עסקי הריגול של ישראל בארה"ב אינה דועכת. מדוע העסק לא נרגע? ברקע לדיווחים בשבועון "ניוזוויק" עומדת האמירה "הם עדיין עוסקים בזה". במילים אחרות: ישראל ממשיכה בריגול בארה"ב, בעיקר בתחום התעשייתי-טכנולוגי, או במילים פחות מכובסות: בתחום הנשק.
מאת גדעון עשת
הוצאת כתר, אולי במשותף עם רשת קרביץ, רוכשת את הבעלות על סטימצקי – רשת חנויות ספרים הגדולה במדינה. כך וכך גרושים שולמו, אם שולמו בכלל. המוכר, קרן מרקסטון "אכל אותה" עם הפסד של כ – 200 מיליון או משהו כזה. אז איפה השטיח ואיפה הלכלוך?
