מאת אסף יינון
כאשר הנאשם הוא פליט, המדינה, באמצעות משרד הפנים, עושה שימוש נרחב ביותר בכלי ענישה של שלילת חירות. זה קורה בעיקר בהליך הנוהל הפלילי בו לחופש אין מחיר או אין תאריך סיום. במסגרת הנוהל, ניתן לכלוא פליטים ללא הרשעה בבית משפט לזמן בלתי מוגבל.
מאת אליזבט צורקוב
תופעת החטיפות והעינויים של אריתראים ואפריקנים אחרים לא נעלמה, אלא רק שינתה את מיקומה הגיאוגראפי לסודאן ולוב.
מאת סיגל רוזן
על אף שרשויות מדינת ישראל מתעמרות במבקשי המקלט ומסרבות להכיר בזכויותיהם כפליטים, רב הפגנותיהם של האריתראים בישראל מכוונות נגד הרודן אפווארקי, ממנו נמלטו.
מאת אליזבט צורקוב
פעילות המוקד לפליטים ומהגרים מבקרות וביקרו במתקני הכליאה השונים ופעלו למען שחרורם של ניצולי מחנות העינויים. את שני מבקשי המקלט שסיפורם מופיע כאן פגשנו בכלא סהרונים וניסינו להביא לשחרורם.
מאת ז.
ב-10 בינואר 2012, ברחתי מאריתריאה. קודם למדתי מנהל עסקים בקולג' ואחרי סיום הלימודים התחלתי ללמד מתמטיקה בבית ספר תיכון. במקביל לעבודה שלי התחלתי לעזור לאנשים שהתנגדו למשטר לברוח מהמדינה. כעבור שנתיים אנשים אמרו לי שהמשטר גילה שזה מה שאני עושה, ושאני בסכנת חיים. לכן ברחתי. היה מסוכן מדי עבורי להישאר שם.
מאת עזיזה קידנה
אלפים רבים מבניה של הקהילה האריתריאית מתים בדרך הייסורים אל החופש. אנו מתפללים כי יום יבוא ונוכל לשוב בבטחה אל ארצנו. עד אז, נבקש ממדינות העולם שיראו את סבלנו ויסייעו לקורבנות מחנות העינויים בסיני ולמבקשי המקלט האריתריאים הפזורים בעולם.
ריאיון עם ג'יוסי ניקוליני
יש הכרח בשינוי מן היסוד של הזכות למקלט מדיני ואת חוקי ההגירה לאירופה. הטרגדיות שהתחוללו בלמפדוזה ועוד יתחוללו בחופיה הן תוצאה של החוקים הקיימים. כעת, על מנת לזכות במקלט יש לסכן את החיים. הטרגדיות הן ההוכחה איך אירופה מתייחסת למהגריה. מזה 15 שנה, תושבי למפדוזה אף הם קרבנות לאותם החוקים.
