מאת חיים ברעם
חג הפסח האהוב עליי מתקרב בצעדי ענק, וכרגיל אני מעלה באוב את זכרו של אבי שמת כבר לפני שלושים שנה, כשהיה בדיוק בגילי היום. החג עדיין קיים ומוחשי, חרף תוכנו הלאומני ושונא הזרים. זוהי ערכה של מסורת שורשית, שקשה לבטל אותה מטעמים רעיוניים.

מאת חיים ברעם
בעיתון "הארץ" מתנהל עתה ויכוח בין שני כותבים טובים, רוגל אלפר ומנחם בן, על אודות קיומו או אי-קיומו של אלוהים. בניגוד לציפיותיי לא מצאתי בו תובנות חדשות. שני הכותבים חזרו על עמדות לעוסות מימי הביניים, ועל טענות סרק לשוניות.

מאת מורן מנדלבאום
הניסיון להגדיר אנטישמיות, ותוכן ההגדרה עצמה בעיתיים, בראש ובראשונה עבור יהודים, ודווקא עלולים לשחק לידי השיח האנטישמי-גזעני ולידי הימין הלאומני בישראל ובאירופה.

מאת יוסי ברנע
במציאות הקיימת מהווה ישראל מדינה למען היהודים, כשהיהודים הישראלים מהווים קבוצת הרוב הדומיננטית בה, בעוד שכל המיעוטים הם "נסבלי הדמוקרטיה" בישראל, במובן זה שמעמדם נגזר מסוג מסוים של תפיסה דמוקרטיה כלפיהם מצד אחד, אך גם צרכי הביטחון וטראומות הרוב ההגמוני מהצד השני.

מאת פואד סלימאן
חופש דת זה ערך חשוב בכל מדינה דמוקרטית, כחלק בלתי נפרד מזכויות האדם, האדם רשאי לבחור לעצמו אמונה. בואו נקווה שהמדינה היהודית תפגין יותר רגישות לנושא זה. ושכולנו כמו דודה אולגה נאריך ימים ונחיה שמחים.

מאת יוסי ברנע
ישראל מאז הקמתה הייתה סוג של אתנוקרטיה שהתחפשה למה שאיננה. לעומתה צידדו הכנענים בהפיכתה לרפובליקה של כל אזרחיה בעלת לאום אזרחי הפתוח לכלל. זו סוגיה מרכזית ביותר בתרומת הכנענים לתרבות ולמחשבה הפוליטית, שחוקרים כמו אוחנה או אריאלי לפניו, התעלמו ממנה.

מאת גדעון ספירו
אלוהים הוא אחד ההמצאות המתוחכמות ביותר שיצרו מספר בני אדם, בעלי חוש הומור מקברי. מאז שיצרו אותו, הצליחו לשטוף את האנושות באגדה על כוחו הבלתי מוגבל, על היותו יוצר היקום ובורא בני האדם.

מאת חיים ברעם
לאבי היו מושגים הרבה פחות רומנטיים. בעיניו יחסם של החרדים לציונות ול"הגנה" היה חזות הכול. מסכת יחסי האהבה-שנאה שלו עם החרדים הייתה מסודרת ומנומקת, דבר דבור על אופניו. עוד לפני הימים הנוראים נהג לשיר בבית את "כל נדרי", וככל שחלפו השנים כך התרגש יותר.

מאת חיים ברעם
מהיעדר סיבות אמיתיות לחגוג, אין לנו אלא לשמוח בחיים עצמם, בריטואלים שחוזרים על עצמם בכל שנה, באיזו רכות כמעט מוסיקלית הקיימת באוויר, בעיקר בעירנו. חשבון הנפש השנתי הוא, לעומת זאת, מיותר. לא קרה דבר משמעותי לא בעיר ולא במדינה.

מאת עמוס גבירץ
אני מציע להשוות את תקופתנו לתקופת המהפכה התעשייתית, מתוך ההנחה שהדבר יסייע בידינו להבין את מצבנו וגם להציע פתרונות עתידיים לבעיות שהשינויים הטכנולוגים וקצבם המהיר מעלים בפנינו.

מאת יוסי ברנע
טאוב טועה טעות קשה כשלקראת סוף מאמרו הוא מציין ש"בפועל, הדרך היחידה להפוך את ישראל ללא יהודית היא לבטל את המשטר הדמוקרטי". אולם אם ישראל תהיה מדינת לאום אזרחי ישראלי של כלל אזרחיה ודאי תהיה דמוקרטית וליברלית יותר ממה שהיא כיום. אבל זו אופציה שטאוב כלל אינו מהרהר עליה.