מאת חיים ברעם
בעינינו ירושלים המערבית היא בירת מדינת ישראל ולא "בירת העם היהודי". כיוון שהימין ובני בריתו מתנועת העבודה יצרו כאן מציאות "בלתי הפיכה" עלינו לפעול בדרכים מתוחכמות כדי לשנות את פני הדברים.
ירושלים
אחריו המבול
כיתה ו׳
מאת חיים ברעם
מנהל בית הספר העדיף להתייחס לעוזבים כאל נפולת של נמושות. מאוחר יותר השתמש יצחק רבין במונח הזה, אבל הוא לא המציא אותו. היחס לעוזבים, כמו לנוטשי הקיבוצים, היה תמיד עוין ומלא בוז.
פרידריך השני לראשות עיריית ירושלים
מאת אבשלום קווה
ההיסטוריון המנוח, יהושע פראוור כתב, שאמנם כתר ירושלים בו זכה פרידריך השני היה "תואר רב תהילה, אך לא רב תועלת". אך הוא עולה לאין ערוך על מרבית ראשי העיר בעידן הציוני המתפורר.
שלום כיתה ב׳
מאת חיים ברעם
הגעתי לשם באמצע השיעור השני והמחנכת שושנה בן-ארי המנוחה, לא זיהתה אותי. "הבאת הודעה מהמזכירות"?, שאלה. התבוננתי ישר בעיניה ואמרתי: "לא, אני חיים ברעם". פרץ כמובן צחוק אדיר וזה אולי עזר להשתלבותי המהירה בכיתה.
הבטחות, הבטחות
מאת חיים ברעם
עזיבת העיר היא תהליך חמור מאוד, הרוב החילוני העיר מצטמצם והולך, והייאוש ממש מתעל את הצעירים לשפלת החוף. הורים רבים נוהרים בעקבותיהם, וכך מידלדל הציבור החילוני עוד יותר. צריך להאמין בעתיד העיר כדי להישאר כאן.
ימים אחרים
מאת חיים ברעם
בקולנוע היה קר, אבל לא מקפיא. המעיל עזר לי להרגיש טוב ואהבתי מאוד את היומן הבינלאומי של "פוקס", שסקר את האירועים ברחבי העולם והעדיף בגלוי את סין האדומה על סין הלאומנית שנסוגה בהדרגה לאי פורמוזה.
עם בוא הקיץ
מאת חיים ברעם
מאפיית אנג'ל היא הוכחה חיה לשביל הזהב שעליו דיבר הרמב"ם בכתביו. הלקוחות ברובם חרדים, אבל המוכרים לובשים ג'ינסים ומסבירים פנים לכולם במידה שווה. אישה יכולה להיכנס לאנג'ל בלבוש חילוני מושך-עין, מבלי שתתקבל בעוינות כלשהי.
הסוד של חביבי
מאת חיים ברעם
בערב קר אחד פרצו השוטרים את הדלת בבעיטה הם לקחו איתם את סעיד המפוחד. נראה שאחד השכנים ראה אותו והלשין, חשב לעצמו חביבי. השוטרים לא שבו עוד וגם לא סעיד.
מאת חיים ברעם
יש לנהל את המאבק על האתרים החילונים בירושלים שלנו מבלי לבחור לאומן פרוע ואיש ביבי נתניהו לתפקיד ראש העיר.
אדם במצוקתו
מאת חיים ברעם
כל המאמצים להפעיל אכזריות שפוכה על מזרח העיר ועל העיר העתיקה יחזרו אלינו כמו בומרנג. חבל על ההרוגים הרבים שלהם וגם על ההרוגים שלנו.
שערי צדק בלי מירכאות
מאת חיים ברעם
ביליתי שלושה ימים ארוכים בהתבוננות בהתנהלות הקדחתנית בבית החולים. העובדים שם, מכל הלאומים, הצבעים והדתות, יכולים לקבל פרס קפלן בכל שנה.