מאת יונתן פלד

אינני מאמין שבתנועת הליכוד כולם מושחתים. ייתכן ורוב הליכודניקים פשוט אינם מעזים להביע את דעתם האמתית בקול רם. יש לזכור את דבריו של אפלטון: "המחיר שאנשים טובים משלמים על אדישות לעניינים ציבוריים, הוא להישלט בידי אנשים רעים".

מאת חיים ברעם
עלינו להחליט באורח מיידי: האם אנחנו משתייכים לעם הזה בטוב וברע, או מתנכרים לכל דבר ישראלי. הרי ברור לחלוטין שכל אסון הפוקד את בני עמנו (כולל הממשלה הנוראית הזאת) שייך לנו ומשפיע גם עלינו. אחרת, אין טעם להשתתף בחיים הפוליטיים והציבוריים כאן.

מאת גדעון ספירו
ב-23 במארס 1986 שלחתי מכתב על פרשת התעללות של כוחות הכיבוש בילד פלסטיני. תגובתו של עמוס עוז הולידה התכתבות בינינו. לאחרונה קראתי שוב את התכתובת, ועל אף שעברו 31 שנים, הדברים רלוונטיים כאילו נכתבו היום.

מאת מוניר קאדוס
בשישי האחרון, לקראת ארבע בבוקר, התעוררתי מטלפון שבו הודיעו לי ששרפו טרקטור בכניסה לכפר שלי וריססו כתובות, כנראה בתגובה להפגנה הסוערת בחווארה ביום לפני, בה נהרג מפגין פלסטיני מירי של מתנחל שטען שחשש לחייו.

מאת חיים ברעם
בשבוע שעבר, שבמהלכו נזרקו אל הג'ונגל של "השוק החופשי" מאות מעובדי רשות השידור, חשו רבים חמלה כנה כלפי האנשים והנשים שבילו את מיטב שנותיהם במסדרונות האפלוליים של הטלוויזיה ושל הרדיו. אישית, זלגו מעיניי דמעות כאשר ראיתי עובדי אולפן מוכרים כל כך ואת חברי אורי לוי שרים את ההמנון הלאומי באקט של פרידה מהעבודה האהובה עליהם.

מאת אורנה עמוס
חשוב לציין שעובדות הקבלן באוניברסיטאות מועסקות בתחום הניקיון והשמירה ואינן זכאיות לשלל הזכויות להן זכאים עובדי האוניברסיטה כמו השכלה גבוהה לילדיהן. כמו גם תחושת שייכות למקום העבודה בו מרביתן עובדות מעל 30 שנים.

מאת גדעון ספירו
ממשלת ישראל אומרת "לא עוד", אבל איננה מתכוונת למיגור הגזענות, שהרי ישראל היא כיום המדינה הגזענית ביותר בגלובוס; כוונתה לא עוד גזענות כנגד יהודים. אבל הגויים יכולים להשמיד איש את רעהו בסיוע חימוש ישראלי.

מאת שלמה סבירסקי, ירון הופמן-דישון ואמנון פורטוגלי
מודל הבעלות הפרטית אינו יכול עוד לאפשר קורת גג בטוחה לחלק גדול מאוכלוסיית ישראל. הבעיה היא שבישראל אין חלופה מוצקה ובטוחה למודל הבעלות, בדמותה של שכירות ארוכת טווח במחירים סבירים ויציבים.

מאת גדעון ספירו
במלאת 50 שנה לכיבוש, פרסם השירות הבולאי שורה של בולי מזכרת בצירוף דפי מידע (ירושלים, הגולן, הבקעה והגדה), שבינם לבין האמת ההיסטורית אין ולא כלום. הטקסט הוא תעמולה ממשלתית פרימיטיבית.

מאת חיים ברעם
חג הפסח האהוב עליי מתקרב בצעדי ענק, וכרגיל אני מעלה באוב את זכרו של אבי שמת כבר לפני שלושים שנה, כשהיה בדיוק בגילי היום. החג עדיין קיים ומוחשי, חרף תוכנו הלאומני ושונא הזרים. זוהי ערכה של מסורת שורשית, שקשה לבטל אותה מטעמים רעיוניים.