מאת ליאור אבישי-קיי
אני רוצה להיות הראשון במשפחתי שייוולד וימות באותו המקום בו אני מתגורר. אני רוצה להישאר במקומי שבכרם התימנים. להישאר בבית שלי, בנופים, בתוך עננת הזיכרונות והריחות הקבועים, להישאר עם חברי, שרידי משפחתי והכי חשוב להישאר במקום בעבודתי.
מאת אבשלום קווה
בקפיצתו המרהיבה, חגג העיוני הזה את חתונת הפאר שלו, אליה הוזמנו המי ומי, כשכול מנה היא בסדר גודל של שכר מינימום לעובד בחודש.
מאת גדעון עשת
אם ההצעה תאושר בכנסת במושב הנוכחי ואם היא תופעל מחודש אוגוסט, ואם המידע הצפוי יזרום כמתוכנן ובמהירות הרי שיאיר לפיד הוא מועמד רציני לפרס נובל לכלכלה לשנת 2015. ואם לא – אז לפרס איגנובל שהוא הרבה יותר משעשע.
מאת גדעון עשת
הייתה השבוע תחושת עונג כאשר אותם מומחים הופתעו מהודעת בנק ישראל על הפחתת הריבית מחודש מארס ואילך. וואללה, איך הצליחו לעבוד עלינו! איזו הפתעה! כל הכבוד לנגידה ד"ר קרנית פלוג על מהלך מבריק! כי כבר אמרנו, לפי אותה תיאוריה מפוקפקת הדרך היחידה שממשל יכול להצליח במהלכיו היא להפתיע.
מאת איתן קלינסקי
אני חש חובה להעלות פנייה אישית לחברים, שנבחרו להנהיג את רשימת "עיר לכולנו" לקראת הבחירות לעיריית תל אביב. בקשתי, שחבר הפעילים יקרום ברשימת המועמדים עור וגידים ספוגים במשמעות-השם המחייב "עיר לכולנו".
מאת דורית ודניאל ארגו
מחנה השמאל בישראל נמצא בשפל חסר תקדים. כוחות פשיסטיים מאיימים עליו באופן מוחשי, ויוקרתו הציבורית אבדה. בתגובה, השמאל הישראלי עסוק בימים אלו בחשבון נפש קולקטיבי, המנסה לגלות את הסיבות לכך שאין לו אחיזה בליבות ההמונים ולהכות על חטא. מדובר בשיח פנימי, צדקני בדלני, ובסופו של דבר עקר.
מאת אפרים דוידי
כך המתמטיקה של העובדים היא פשוטה: עלייה בפריון פלוס עלייה בהוצאות מינוס ירידה בשכר שווה: שביתות ומחאות. ככל שזו המשוואה עבור 99% מאזרחי ישראל, יש לצפות ליותר שביתות ולמחאות חברתיות רבות יותר.
מאת הרב עידית לב
לפני חצי שנה התמלאו הרחובות באוהלים בגלל מצוקת דיור, המצוקה הזו עדיין פה, והמדינה שלנו חייבת לשנות את גישתה, אסור שיהיו אנשים ללא דיור!
מאת יוסי ברוך
זו היא החזית החברתית של מדינת ישראל. היא כבר קיימת בקרבנו וכולנו חברים בה מהרגע שהחלטנו ליזום ולנסות להשפיע על החברה הישראלית. המאבק הוא של שבעה מיליון אזרחים וּבשמם – אזרחים ישראלים שהשיטה רומסת אותם. המאבק הוא מאבק הישרדות של חברה שמנסים לקרוע אותה לגזרים.
מאת מיכאל סולסברי ומיכל גרינברג
כרדיקלים, אנחנו מייחלים לזמנים כאלה כבר שנים, כשמיליוני אנשים יוצאים לרחובות ומתחילים לערער את היסודות של הממסד. מתוך הערכה לתקופה היסטורית זו, ומתוך הבנה שחלון ההזדמנויות אינו דבר מיסטי אלא דבר חי שתלוי בנו בכדי שימשיך ויתקיים, אנו מציעים כמה נקודות למחשבה.
מאת אור-לי ברלב
כמי שגרה במאהל רוטשילד במשך חודש בימי הקיץ העליזים, הרגשתי במאהל את אותו קסם מופלא של המהפכה, הקסם שלא פסק לרגע, הקסם של הנחישות, של העשייה המשותפת של כל כך הרבה אנשים טובים, והתחושה החזקה כל כך – שכולנו אחד.
