מאת תמיר שורק
התמיכה בנבחרת ישראל מעידה שאמנם, בפני האזרחים הערבים נקרתה הזדמנות יוצאת דופן להזדהות עם סמל לאומי ישראלי, אך למותר לציין כי הזדהות זו רחוקה מלהיות נטולת בעיות ועכבות.
ספורט
נבחרת ישראל ודילמות האוהדים הערבים
הפועל קטמון והנרטיב הפוליטי השמאלי
מאת אורי כץ
הדיונים בשנת ההקמה של הפועל קטמון התאפיינו אפוא במתח מתמיד בין ניסיון להתרחק מתדמית של קהילה פוליטית מובהקת לבין הניסיון לבסס את ערכיה המוסריים והפוליטיים. המאבק הזה מאתגר את השיח ההגמוני על אהדת הכדורגל האותנטית ובו-בזמן הוא גם משתתף בו.
מה יש לו בחייו?
מאת חיים ברעם
דיברתי עם חבר אחר, שאמר לי שהוא מתאבל לא רק על אנשים ונשים שנפטרו, אלא גם על אבני הדרך בחייו שאבדו ללא שוב. הבנתי אותו היטב: הוא ירושלמי חילוני כמוני, ונוהג לנצור בנבכי זכרונו הדוהה והולך את קרעי הזיכרונות שליוו אותו במהלך חייו.
החיים בלי בחירות
מאת חיים ברעם
לפני שבוע בדיוק החלטתי להניח לבחירות לכמה זמן, לפחות לשלושה שבועות. עייפתי לא רק מהטיעונים שכנגד, אלא גם מהטיעונים שלי עצמי. לכן ניסיתי לדחוק את מעשי העוול והעושק לקרן זווית. בתחילת השבוע עוד הייתי נחוש בהחלטתי לכתוב על נושאים אחרים.
אגרופי החירות באולימפיאדת מקסיקו
מאת דייב זירין
לפני כארבעים וארבע שנים עלו טומי סמית' וג'ון קרלוס על דוכן המדליות, לאחר שזכו במקומות הראשון והשלישי בריצת 200 מ' באולימפיאדת מקסיקו, ב- 1968. הם יצרו אז את מה שנחשב, ללא ספק, לאחד מהדימויים המרגשים והנזכרים ביותר בהיסטוריה של הספורט, וגם בזו של המחאה. אולם בעוד שהדימוי לא דהה עם הזמן, המאבק שהוליך לאותו רגע כמעט ונשכח.
הותרה הרצועה
מאת חיים ברעם
באחד משיטוטיי הרבים באינטרנט גיליתי התכתבות ערה ומרתקת אודות נושא חביב עלי במיוחד: טיבם של אוהדי הכדורגל בכלל, וההבדלים בין אוהדי ברצלונה וריאל מדריד בפרט. ניטש שם ויכוח מר, ספק תיאולוגי ספק פוליטי, שעניינו זיקתם של האוהדים בספרד לדת ולשאלת קיומו של אלוהים.