מאת גדעון ספירו
אני שואל את הקוראים: אם נניח, שוב הנחה דימיונית, והלא יאומן יתרחש והתסריט הדימיוני ימומש, מהי עמדתנו? אנחנו תומכים או אומרים: שוללים כל התערבות צבאית בממשל. אם העם וממשלתו מעדיפים אבדון, אנחנו הולכים איתו עד הסוף המר בשם הדמוקרטיה, גם אם היא מגלה סימני התאבדות.
מאת חיים ברעם
חשבנו אז על החזרת כל השטחים הכבושים, חלוקת הריבונות בעירנו ושלום עם הפלסטינים ועם שאר מדינות ערב. השלום היה יעד, אבל גם אמצעי להפניית משאבים לצרכים חברתיים, לשוויון, לסוציאליזם. החלום הזה קועקע עד תום.
מאת חדוה ישכר
היכן מצופים להיות פעילי שלום וזכויות אדם אם לא באזורי מלחמה שבהם אזרחים חיים בסכנה מתמדת וזכויותיהם הבסיסיות מופרות? היכן, אם לא במקומות שבהם הם מקווים לחולל שינוי לטובה? שבהם הם מתכוונים למצוא גם משמעות לחייהם?
