מאת אהוד שם-טוב
מדובר בניסיון להשתיק קולות ביקורתיים תחת אמתלה שהטלוויזיה החברתית "חותרת תחת יסודות המדינה ונותנת במה לדה לגיטימציה של חיילי צה"ל". זאת לא הפעם הראשונה שהטלוויזיה החברתית מאוימת ע"י השלטונות. הפעם הסיבה נעוצה בסיקור של הטלוויזיה החברתית את משט הנשים לעזה.

מאת יצחק (יאני) נבו
הפתרון שאליו הגיעו בשנקר, בדמות מועצת אתיקה צנזוריאלית, שתבחן מראש את כל העבודות, הוא פתרון שאין גרוע ממנו. צנזורה חד פעמית, בהקשר שניתן לדון בו ויש בו פנים לכאן ולכאן, הופכת להיות נורמה מוסדית שתחול על כולם.

מאת חיים ברעם

מוזר שהמשטר הניאו-ליבראלי בישראל מעלה על נס התערבות ממשלתית בוטה ושרירותית דווקא בנושאי ספרות, תיאטרון וסרטים. זוהי המציאות כיום, ובנימין נתניהו מאפשר פגיעה מגבוה ביוצרים, חרף האידיאולוגיה האנטי-ריכוזית שלו.

מאת חיים ברעם
אני מציע לכל עמיתַי העיתונאים והפובליציסטים: אל תקבלו את חופש הביטוי שלכם כדבר מובן מאליו. זהו הנכס העיקרי שלנו, ושׂומה עלינו להיאבק למענו עד הסוף. תמיד הייתי קצת חצוף, ויש לזה מחיר.

מאת גדעון ספירו
השם דוד רוזן נשמע לי מוכר. חיפשתי את שמו בפרויקט אותו אני מנהל כבר 30 שנים במסגרתו אני שולח מכתבים אישיים לשופטים שחטאו או פשעו בגזענות, בעיוות דין או סתם ברשעות.  ואכן, רוזן היה "קליינט" שלי.

מאת גדעון ספירו
החקירה התנהלה בשיטת שאלות ותשובות. החוקר שלף משפט, אותו סימנו המתנחלים בתלונתם, ושאל האם אין כאן קריאה לאלימות? בתשובותיי הפרכתי את ההאשמה. שליפת משפטים ממאמר תוך ניתוקם מהקשרם, היא שיטה מוכרת, בעיקר במשטרי עריצות, כמו זה שישראל השליטה על שטחי פלסטין, במגמה להלביש עליהם פרשנות מרושעת, התואמת את רוח התלונה.

מאת: שמרי צמרת

עורכי וואלה, אני כותב לכם כדי להודיע שמהיום אני מחרים אתכם. לא אקרא את התוכן שלכם, לא אכתוב לכם, לא אלחץ על הפרסומות שלכם, לא אשתתף בדיונים שלכם. אני קורא לאחרים לעשות כמוני.

סמיר אמין, הכלכלן המרקסיסטי המצרי, הוא אחד האורחים הידועים ביותר בפורום החברתי העולמי המתקיים בדקר. שליחת העיתון הצרפתי ל'אומניטה, רוזה מוסאווי, שוחחה עם אמין על עתיד ארצו.

מאת אפרים דוידי

נאומו של הנשיא חוסני מוברכ, בלילה בין שישי לשבת, דומה עד למאוד לנאומיו האחרונים של נשיא תוניסיה, זיין אל-עבדין בן עלי, בדיוק בחמישי-ששי לפני שלושה שבועות. בנאומו האחרון, שעות ספורות לפני שנמלט מארצו מזעם ההמון, "פיטר" בן עלי את ממשלתו.

יכול להיות שזה נגמר? היו היתה פעם דמוקרטיה שטענה שהיא היחידה במזרח התיכון. עם השנים העיבו עננים רבים על האפשרות לתאר אותה כדמוקרטיה. בראשם: שליטה מתמשכת על מיליוני אנשים בשטחים כבושים, שהפכה אט אט ממה שאמור להיות כיבוש זמני עקב מלחמה, לשליטה אלימה בשטחים שבהם חיות  שתי קבוצות אוכלוסיות שונות, כאשר המדינה מאפשרת לקבוצה אחת [ קראו עוד ]