מאת חיים ברעם
אחרי שבכיתי בלבי על שולמית אלוני, והרגשתי, כמו רבים אחרים מהמחנה הנאור בישראל, שעולמנו נעשה יותר ריק ויותר חלול בלעדיה, הרשיתי לעצמי לחייך בשקט מר, נוכח המחשבה שהכול השתנה בקצב כה מהיר, עד שאין לנו ברירה אלא להשתנות בעצמנו.

מאת גדעון ספירו
שולה אלוני הלכה לעולמה ותחושתי הראשונה הייתה שישראל ללא אלוני זו ישראל שנפל בה פגם. היא הייתה דוגמה ומופת למאבק מתמשך ורצוף למען ישראל הומנית, דמוקרטית, שוויונית, שוחרת שלום שהפנתה עורף לכיבוש, לגזענות, להומופוביה, לקסנופוביה ולאפליית נשים. היא הייתה פמיניסטית לפני שהמושג היה שגור בפי כל.