מאת חיים ברעם
זקן איננה סתם קורבן ל"טיפשותה". היא ידעה היטב לעשות לביתה ולא רק למען הבוס הזחוח והמושחת שלה. אבל עד הסוף המר היא החצינה את "תסמונת זקן", שכוללת היבטים של מסירות עד כלות הנפש, אהבה אמיתית, הזדהות מוחלטת, הערצה כמעט בלתי-מציאותית, אובדן המצפן המורה את הדרך בין שירות עיוור לאיש ציבור לבין בוז לציבור שבחר אותו.

הטרור המשפטי והתקשורתי שהופעל כלפי שופט השלום יואל צור במשפטו של צחי הנגבי היה פשוט מפחיד. היום מזכירים לשופט את הדרך שבה מונה לפני שנים רבות לתפקיד אחר לגמרי; מחר יחפשו כתמים שחורים (אמיתיים או מדומים) בעברו, כדי שירשיע או יזכה נאשמים אחרים. כדאי לכל חסידי שלטון החוק, שגם אני נמנה עליהם, לזכור שלא תמיד הוא יעמוד לימינן של האליטות שחולשות עכשיו על התקשורת, ובעיקר על ההון ועל יחסיו עם הממשלה