שמואל אמיר
"רק לא ביבי!" הינה הסיסמה המנצחת. הנה התקווה גדולה, הנה המהפך המיוחל: סיכוי של ממש להוריד את ביבי. בוז'י צעק כבר חמש פעמים "מהפך!". אבל את הנסחפים הנלהבים אחרי בוז'י ולבני יש לשאול: מי יחליף את ביבי? זוכרים את הפעם האחרונה שהורדנו את ביבי?
מאת איתן קלינסקי
שימוש באקדח, ששלף השריף דני דנון אל מול חברת כנסת בישראל, הוא אינו רק סרטון אימה, אלא הוא הנכחת האימה, הממתינה לנו אם ניתן את הגה השלטון לחבורה, שדני דנון הוא אחד מבכיריה.
מאת אסף וייצן
כך, בבת אחת הפך מוטסים מאדם מועיל, מתנדב ועובד שמכלכל את עצמו ועוזר לחבריו לאדם שמקבל "דמי כיס" בסך של 460 ש"ח לחודש ומצופה ממנו שיסתובב בחוסר מעש במשך כל שעות היום, כשהוא כפוף למשמעת ולמשטר של סוהרי שירות בתי הסוהר ופקידי משרד הפנים.
מאת חיים ברעם
חשבתי קצת על השנה החולפת נוכח פניי, וגם על כך שבתוך המלחמה המזוויעה בעזה והכיעור הגזעני המשתולל בארצנו עד עצם היום הזה מצאתי הרבה דרכים להסחת הדעת מהנעשה. לא שאיבדתי את רוח הלחימה שלי נגד הגזענים, אבל הבנתי שאני צריך לחסוך באנרגיה שלי, ולא לבזבז את כולה על זעם אין-אונים.
מאת אלי אמינוב
מי שכותב על קירות "כהנא צדק" במקום גלוי לעין הציבור בישראל, משול למי שכותב כיום בגרמניה "היטלר צדק". מי שראה את מצע מפלגתו של הרב כהנא יתקשה שלא להבחין מיד בדמיונה העצום לחוקי נירנברג.
מאת חיים ברעם
הנשים והגברים שעוסקים במקצוע הזה משלבים בעצם את תחביבם עם דרך חייהם. הפוליטיקה אולי דוחה, אבל יש בה גם משהו מושך, אולי אפילו מגרה. כמו עולם הפשע, או הוויית חייהם של המהמרים, באולמות אפופי עשן שמלאים בפרצופים חיוורים שמפיצים ריח פֶּה קצת מבאיש.
מאת גדעון ספירו
ממשלת נתניהו התפרקה ויש בציבור תחושה של נמאס מנתניהו. אלו חדשות טובות. החדשות הרעות הן שלא נראה שינוי באופק. נתניהו הוא שקרן, מדבר שלום ועושה מלחמה, ממלמל מעת לעת על שתי מדינות אבל מעמיק את מדינת האפרטהייד. מדבר על צדק אבל מעשיר את העשירים ומכביד את עולו על העניים.
מאת אלי אמינוב
ראש הממשלה נתניהו וממשלתו מקדמים כעת את הנבחר שבחוקים האנטישמיים: הגדרת ישראל כמדינת "הלאום היהודי",כלומר מדינתם של כל יהודי העולם ולא של אזרחיה הלא יהודים. כלומר ישראל הינה מדינתם של האמריקנים והרוסים בני הדת היהודית אך לא של תושבי כפר קאסם.
מאת גדעון ספירו
כל אימת שמתרחש פיגוע רצחני, קורה לי לא אחת שמישהו שאינני מכיר פונה אלי, והנוסח תמיד דומה. "תראה מה עושים החברים שלך". לעתים אני מגיב "בוודאי חברים שלי. אני גידלתי אותם, השקיתי אותם, הזנתי אותם טיפחתי אותם, אני אשם. לא הכיבוש, לא הדיכוי, לא האפליה, לא חוסר התקווה, רק אני אשם. תודה".
מאת סאלי אן פרידלנד
הגעתי ארצה לפני 38 שנים. ראיתי עצמי חלק מהחברה הישראלית, ימנית בהשקפתי הפוליטית. בשנה האחרונה אני עוברת תהליך של שינוי שתחילתו בארץ מולדתי, דרום אפריקה, והמשכו בישראל. לצערי, אני מוצאת יותר ויותר סימנים דומים.
מאת איתן קלינסקי
חייבים לקום מקרבנו דמויות כישעיהו וצפניה, שיצביעו על הסכנה הטמונה לקיומנו הלאומי בארצנו, אם נמשיך לעלות על שרטון של "אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד", אם נמשיך להתמכר לערכים לאומניים במחיר התנכרות לערכים מוסריים ואנושיים.
