מאת דב קולר

"איך נלחמים בגזענות אחרי מלחמה?" זו השאלה שעמדה במרכז כנס הגליל הערבי-יהודי הראשון למאבק בגזענות, ולמען חיים משותפים.

מאת נעמי בנצור ודבורה אורג

הקולות המיליטנטיים הנשמעים בציבור הישראלי מאז תחילת הקרבות טוענים: "איך זה שארגון טרור לקח בשבי חצי מדינה," ועוצמים עין בפני המציאות המתמשכת זה עשרות בשנים: תנועת ההתנחלות בשטחים הכבושים בגדה המערבית היא שמחזיקה בשבי מדינה שלמה.

מאת חיים ברעם

הכוחות שאינם זקוקים לשינוי חברתי כלשהו אינם מסוגלים למאבק כוחני נגד הממסד של ההון והשלטון. הכורח להשיג שלום בר-קיימא ולהגיע לשוויוניות מתקבלת על הדעת בשכר ובחלוקת ההון נובע מאותן בעיות קיומיות ומאותה אידיאולוגיה.

גדעון ספירו

יוטה ויורגן הם החלום הרטוב של מנגנוני התעמולה הישראלית. אנשים בעלי תודעה דמוקרטית וליברלית, תומכים בישראל, ומשתתפים בהפגנות למענה. ואז הם רואים את ההפגנות בישראל עם הצעקות "מוות לערבים", ו"נשים יהודיות ליהודים בלבד", ושואלים עצמם: הזו ישראל שאנו תומכים בה?

מאת חיים ברעם

מעשי השחיתות האמיתיים או המדומים של ראש הממשלה בנימין נתניהו צפים ועולים שוב, הדוקטרינה המדינית שלו התנפצה לגמרי, ועדיין עלובי הנפש מהמרכז הלאומני סבורים, שאין לו תחליף. כך הפכה הפוליטיקה הישראלית לפתטית.

מאת חיים ברעם

בתוך הענן הרעיל שירד על כולנו במהלך הקיץ הנתעב הזה, הפכה הפסימיות לפולחן המשותף של כל אנשי השמאל בישראל. לעתים דומה שכל חיוך שאנחנו משחררים לאוויר העולם מעליב את הרוב העצוב, בתוך המיעוט שאיבד את עולמו.

מאת יוסי ברנע
גנז אוחז במספר עקרונות שאינם עולים בקנה אחד. מחד הוא בעד דמוקרטיה וערך השוויון, מאידך הוא מכיר בלגיטימיות של הפריבילגיות. מעבר לכך הוא אוחז בתפיסה אנכרוניסטית של "תרבות יהודית" ומתעלם לחלוטין מהיווצרות תרבות עברית ישראלית השונה מתרבויות היהודים בארצות מוצאן.

מאת יונתן אנסון
לא מדובר כאן רק באוזלת יד פוליטית, חוסר נכונות לבלום. כולם יודעים מה צריך לעשות. יש כאן תהליך עקבי בו כל מי שאינו "משלנו" יהא הוא פלסטיני, מבקש מקלט, או סתם אוהד הפועל תל אביב, הופך להיות השטן בהתגלמותו, וראוי לנו לבחון את הסיבות והנסיבות לתהליך זה.

מאת חיים ברעם
כיום מתחלק הימין לשלושה חלקים: תומכי התהליך המדיני עם מחמוד עבאס, יו"ר הרשות הפלסטינית; תומכים למראית עין, שמבינים שהרשות איננה מסוגלת לספק את הסחורה ושישראל איננה מוכנה להתעמת עם המתנחלים; מתנגדים גלויים של כל התקדמות ושל כל ויתור. מובן שישנן גם תת-קבוצות.

מאת איתן קלינסקי
חשוב לי לכתוב "תודה רבה לך גדעון לוי", אך אני חושש שכחברה הפקרנו אותו. עברנו לסדר היום, כשראינו השתלטות בריונות בשידור חי בערוץ 2 –  "דמוקרטיה כן, אבל לא נגד מדינת ישראל" –  כשגבר אלים מנע מגדעון לוי להשמיע את דבריו. וזאת בשם הדמוקרטיה.

מאת חיים ברעם
האירוניה הגדולה נעוצה ביחס כלפינו, אנשי השמאל והשלום. הטרוניה נגדנו, איך אנחנו מעיזים להפגין נגד הממשלה כאשר חיילים נהרגים, היא עלבון יותר גדול מאשר ההטחה שאנחנו "בוגדים". החיילים נהרגים ונפצעים במלחמה שביקשנו למנוע במחיר מדיני, שאותו ממילא נשלם בעתיד.