מאת גדעון ספירו
כל העולם עלה לרגל להשתתף בטקס האשכבה של נלסון מנדלה וישראל הרשמית ביטלה את השתתפותם של מנהיגיה, הנשיא פרס ראש הממשלה נתניהו. טוב עשו. ישראל היא המדינה האחרונה שמקיימת אפרטהייד בביתה וקיימה יחסי אהבהבים עם דרום אפריקה של האפרטהייד.

מאת חיים ברעם
את הפשרה  הגדולה הוא עשה בנושאי פנים: בתמורה לרפורמות אזרחיות רדיקליות, שאיש לא חלם עליהן ברצינות לפני שחרורו, הפקיר מנדלה את כל התשתית הכלכלית. מנקודת ראות סוציאליסטית ניתן לומר, שמנדלה לא חולל מהפכה מבנית בכלכלה, ומכאן  הפופולאריות שלו גם בחוגים השליטים בעולם הרכושני.

מאת אילנה הירסטון-לוטן
נלסון מנדלה משתייך לאותו מיעוט אנשים שניתן לומר עליהם שהיו יחידים בדורם. לא רק בשל מאבקו לשחרור בני עמו השחורים מדיכוי האפרטהייד הנוראי, תוך הקרבה אישית עצומה.

ריאיון עם סמיר עיטה
ישראל אינה מעוניינת כלל להסדר כלשהו בסוריה. הסדר בסוריה עשוי להשיב את הזרקורים לשאלה הפלסטינית. לצערי, הפלסטינים אף הם משלמים מחיר כבד בעקבות המלחמה בסוריה שיש הרוצים להופכה לסכסוך בין שיעים לסונים או בין סעודיה ולאיראן.

מאת הרב משה יהודאי
ארגוננו  הכולל רבנים מכל זרמי היהדות, הוא ארגון ציוני, אך להבדיל מכמה גופים ציוניים אחרים,  אנו בדעה שאל למדינה לעשות דבר הפוגע בזכויותיהם האזרחיות והלאומיות של הלא יהודים, אזרחי ישראל  ותושביה.

מאת גדעון ספירו
חודש נובמבר, בימים שבין ה-4 בחודש וה- 10 בו, הם עבורי ימי בין המצרים, בגרסה חילונית. ב-4 בנובמבר נרצח ראש ממשלת ישראל יצחק רבין וב- 9 בחודש התרחשו פרעות ביהודי גרמניה שקיבלו את השם ליל הבדולח. יש לא מעט קווי השקה ביו שני האירועים.

מאת גדעון ספירו
זהו לא ספר אובייקטיבי, הנושא גם לא מאפשר זאת, אלא ספר עם שליחות. הוא מתריע מה קורה במדינה בה חישוקי הדמוקרטיה מתרופפים ולבסוף מתרסקים והעריצות משתלטת. לכן זהו ספר בעל משמעות אוניברסלית, יפה לכל עם ולשון, ויש לו רלבנטיות מיוחדת לישראל הנמצאת בשלב העריצות בשטחים הכבושים וההתרופפות בתחומי הקו הירוק.

מאת ראובן קמינר
סיסמאות יפות למען דמוקרטיה ונגד עריצות אינן תוכנית פוליטית. בחלל שמתמלא כשכוחות האימפריאליזם מחליטים להתערב ולשנות משטרים, נכנסים ונאחזים לא דמוקרטים, הומניסטים, סוציאליסטים או ליברלים, אלא כוחות אלימות ריאקציוניים וקלריקלים. כך היה בעיראק, כך היה בלוב וזו בדיוק התוכנית של ארה"ב ונאט"ו לסוריה.

מאת חיים ברעם
מאז הטור על מותו של הרב עובדיה יוסף שהתפרסם כאן בשבוע שעבר נקלעתי כמה פעמים לחברתם של אנשים שמסתופפים בשדה הרעיוני שבו צמחתי. רבים נחשפו לטור, ורק מעטים מהם רוו ממנו נחת. ציפיתי לזה. בשנת 2013 אני כבר יודע היכן מקננים שומרי החומות של תנועת העבודה הישנה ומהו שדה המרעה שלי.

מאת הרב אליהו קאופמן
אודה ולא אבוש אך לא אצביע בבחירות המוניציפאליות הקרובות , ולא בדיוק משנה לי היכן אני גר והיכן אהיה ביום הבחירות. למרות שמעשי זה נובע ממורשת אבות הרי שמה שמתרחש מול עיני – בימים אלה ש"בין המצרים", אינו נותן לי דחף להתלבטות על החלטתי זו. והנה מספר דוגמאות מדוע אני גורס כך.

מאת גדעון עשת
יהיו מי שיאמרו כי מדובר בדמוגרפיה הייחודית של ירושלים. אלא שזו רק מקדימה את מה שיהיה בארץ כולה בעתיד הלא רחוק. על כך תעיד הסטטיסטיקה הכל ישראלית על תלמידי כיתה א' – שנראית כמו העתק של ירושלים מלפני עשרים שנה.