
מאת דוד גלעד
אדמת הלאום שייכת כמובן וכמתחייב, לכל העם היהודי, אולם לאזרחי המדינה שאינם יהודים אין זכויות באדמות אלה. ליהודי קמצ'טקה, איסלנד, בלוצ'יסטן, איי שלמה, וכו', יש ויש.
מאת דוד גלעד
אדמת הלאום שייכת כמובן וכמתחייב, לכל העם היהודי, אולם לאזרחי המדינה שאינם יהודים אין זכויות באדמות אלה. ליהודי קמצ'טקה, איסלנד, בלוצ'יסטן, איי שלמה, וכו', יש ויש.
מאת איתן קלינסקי
כואב לי שחיים גורי עלה על שרטון של שירה המעגנת דפוסי דה לגיטימציה של ערביי חיפה התחתית. הסטריאוטיפים השליליים של דה לגיטימציה שליוו את העם היהודי ופגעו בו תקופה ארוכה שם(!), מועצמים כאן(!)
מאת עופר יהלום
בדרך כלל אני מסכים עם הנאמר בסדרה זו, אבל פרק זה מלא סילופים והשמצות. ראשית, אלה שמניפים שלטים עם "הטייסים הם רוצחים" הם מיעוט מבוטל.
מאת אלי אמינוב
משרד החינוך, שעסוק זה שנים בהפרטה מטורפת של מוסדות החינוך הממלכתי, מגלה לפתע חשק לפעול בכיוון ההפוך ולהלאים את מוסדות החינוך המצוינים במגזר הפלסטיני.
מאת חיים ברעם
אין טעם ואין סיבה לבקש סליחה ממישהו. זה טוב, זה צודק, זה נכון וזה יפה להיות סוציאליסט שוחר שלום; זה מכוער, זה זדוני וזה שקרי לסלף את ההיסטוריה, לרמוס עם שכן ועדות שלמות בשם "הציונות הסוציאליסטית".
מאת אלי אמינוב ועפרה ישועה-ליית
בצד השני של השסע הדתי, מאות אלפי פלסטינים מעדיפים בגלוי שותפות של שוויון עם יהודים שאינם לאומנים קיצונים על פני שותפות עם קבוצות דתיות-משיחיות המנסות לגרור אותם לפנאטיות המבוססת כביכול על האסלאם.
מאת מירה ברק
את מי בעצם מברכים השלטים בכביש 6? נגיד, את יהודי ניו יורק? בטח. הם הרי חלק מבית ישראל. לעומת זאת, את תושבי טירה וטייבה – השלט מברך? ברור שלא.
מאת מירה ברק
מ. אינה ערנית יותר מדי לדברים שהמורים שלה אומרים בכיתה. אבל היום קרה דבר יוצא דופן משהו. המורֶה להיסטוריה דיבר על הלך הרוח של יהודי גרמניה בשנות השלושים של המאה העשרים.
מאת אלי אמינוב
רק יחידות משמר אזרחי שתיבחרנה ע"י האוכלוסייה המדוכאת עצמה, יוכלו להגן על הישובים הפלסטינים ועל התינוקות הפלסטינים מהתקפות הטרור היהודי.
מאת תמר פליישמן
המציאות הנהוגה בשבועיים הראשונים, לעומת שני ימי השישי שנעלו את חודש הצום והסיבות שהביאו לסיבוב הפרסה הזה, מוכיחים שוב את מה שעדיף מבחינת השלטונות להשאיר במישור הסמוי.
מאת אבשלום קווה
לאחר שנים של חיבוטים, תוכניות ומעורבות של גורמים נוצרים, עות'מאניים, יהודיים ובין לאומיים, יצאה הרכבת – מונח הנושא צליל מיתי, כדברי המשוררת, לאה גולדברג –לדרכה מיפו לירושלים ב-26 בספטמבר 1892. האגדה מספרת שמשימת מציאת תוואי הדרך, העוברת בנחלי שורק ורפאים, הוטלה על חמור שעשה עבודה מצוינת.