מאת ראובן קמינר
אם ישראל אומנם תואיל בטובה להסכים להקפאת בנייה לשלשה חודשים בשטחים הכבושים (למעט בירושלים), ארה"ב תמטיר על ישראל שפע של טובין: מטוסי קרב מתקדמים, נשק מתוחכם, חיפוי מוחלט בזירה הדיפלומטית הבינלאומית ועוד. ישראל והפטרון האמריקאי שלה איבדו כל חוש של בושה והגינות, והם עומדים לסגור בינהם עיסקה, נגד הפלסטינים ועל חשבונם.
מאת שמואל אמיר
כאשר עלה נפוליאון השלישי לשלטון, שנים רבות אחרי נפוליאון בונפרטה, העיר מרקס את הערתו הידועה, שההיסטוריה חוזרת על עצמה פעמיים: קודם כטרגדיה ואחר-כך כפארסה. לנו לא היו עדיין נפוליאונים (רק אהוד ברק זכה לכינוי נפוליאוני מלעיג), אבל ועידות שלום החוזרות על עצמן כפארסה אחת מתמשכת היו לנו גם היו.
מאת חיים ברעם
יש להניח שעד שהטור הזה יופיע בעיתון, החגיגות לרגל נצחון השמרנים בבחירות לקונגרס בארצות-הברית יהיו בעיצומן. ההסכמה הלאומית הישראלית בנושא האמריקאי מקיפה את כל חלקי המרכז הלאומני (קדימה, העבודה, וחלק מהליכוד) והיא בדרך כלל שקטה ומוצנעת, כדי שלא לעורר את זעמו של הנשיא המכהן ברק אובמה, הנתפס כאן כאויב.
מאת רועי רז
בחודש דצמבר 2011, מכריז אבו מאזן, בעידוד מדינות העולם, על הקמתה של מדינת פלסטין, באופן חד צדדי בגבולות 1967 בגדה המערבית ובעזה, ומותיר ישות מדינית ישראלית מתוסכלת וחבולה. פלסטין מתפתחת במהירות שיא הודות להשקעות בינלאומיות המשדרגות את רמת החיים והתעסוקה, ומניבות מציאות של רווחה ושגשוג. לעומתה, ישראל זוכה לבידוד וחרמות עקב החוקים הגזעניים שחוקקה כנגד המיעוטים הלא יהודיים בארץ. שגרה של אבטלה ועוני מכים בכל בית שלישי במדינה, וגל עכור של לאומנות גואה ומחפשת אשמים במצב.
מיהו נתניהו האמיתי?- ביבי הרכרוכי, חסר חוט-השדרה, הנכנע בפני אילוץ, המתקפל תחת לחץ, ועל כן מזגזג ימינה ושמאלה, פעם כשהלחץ בא מצד האמריקאים, פעם כשהלחץ בא מצד שותפיו בקואליציה? – ראש-הליכוד התככן, החושש שמא אביגדור ליברמן יצליח לדחוף אותו למרכז, כדי לרשת את מקומו כמנהיג המחנה הימני כולו?
פרשן "הארץ" יוסי ורטר, הוקיע לאחרונה בצדק את "השתוללותו" של שר החוץ אביגדור ליברמן, ואף הגדיר היטב את מניעיו של שר החוץ לשאת נאום כל כך קיצוני בעצרת הכללית של האו"ם. ורטר יודע ששר החוץ הוא אדיש לגמרי לדעת הקהל העולמית וגם ליחס כלפיו מצד ראשי מדינות חשובות. הביקורת של השמאל ושל התקשורת רק מעצימה [ קראו עוד ]
כל גיהוק ושיהוק של ברק אובמה מעורר אצלנו מהומה רבתי. כשהוא אמר שיש להפסיק את הבניה בהתנחלויות נוצר, כביכול, משבר עמוק בינינו. אולם, תודה לאל, כשהוא תיקן את דבריו ואמר שצריך להפסיק את הבניה רק עד ספטמבר השתפר המצב. כעת נראה שנעבור את כל המשוכות בעזרת בנימין נתניהו המשתתף בטנגו לשניים, כי הרי לפני זמן [ קראו עוד ]
אלימות נגד נשים ואלימות מינית מעוררת בנו כאב וזעם. רובנו נושאות בגופנו זיכרונות טראומטיים של הטרדות, חלקנו אף ידענו תקיפות ואונס מה הם. לא כאן המקום לתת עדות אישית על ההתנסויות שלי, בצעירותי, בהטרדות, תקיפות ואונס. הצעירות שבקרבנו יוצאות מפתח ביתן ונאלצות להתמודד עם קריאות סקסיסטיות, שריקות ולעתים אף התחככויות או נגיעות. נשים בצבא או בעבודה מתמודדות עם הטרדות מיניות מצד בעלי סמכות כשהן פוחדות לאבד את משרתן.
סמלו של החלום אודות אוטופיית שלום מזרח תיכונית הוא הקמת מדינה פלסטינית בגבולות השטחים שנכבשו על ידי ישראל ונלקחו משליטתן של ירדן ומצרים ב-1967. מדינה פלסטינית שתאפשר לאנשים החיים בשטחה שלטון עצמי והגדרה עצמית שתתבסס על לאומיות אתנית. לא בכדי זהו רעיון שקודם באינטנסיביות כה רבה על ידי השמאל הציוני בישראל
בעיר הזאת אתה אף פעם לא יודע לאיזה יום תקום. יום רגוע ואיטי, ראשון של חופש שלו חיכיתי מזמן, או יום שבו כל העיר הזאת הופכת לסיפור קפקאי. ואולי בסופו של יום זאת לא העיר- אלה האנשים. אז הנה סיפור: יש בו רצח, משטרה, עצורות, אנשים שנעלמו, שנאה, שקרים והרבה טפשות ואיוולת. בקיצור, יום במזרח ירושלים.
בתחילת השבוע התראיינתי לערוץ הכנסת בחברת זהבה גלאון וחגי סגל. הייתה לי תחושה טובה ונינוחה, גם בשל השמועה שאין כמעט צופים לערוץ הזה. בעבר הופעתי לעתים קרובות בערוץ הראשון, ששלט אז על כל השוק הישראלי, והידיעה שבתוכנית צופים מאות אלפי צופים הייתה משתקת. בהמשך הדרך התגברתי על הפחד הזה, אבל הוא תמיד קינן בפינה נידחת בתודעתי.
