
מאת חיים ברעם
בקצה אולם התפילה של הקרלינאים ישב תמיד איש, שנראה זקן מאוד בזכות זקנו הלבן העבות והקמטים הרבים על פניו. הוא לא היה רב ולא גבאי, אלא רק מתפלל מן השורה, אבל הצטייר בעינינו כדמות של קדוש.
מאת חיים ברעם
בקצה אולם התפילה של הקרלינאים ישב תמיד איש, שנראה זקן מאוד בזכות זקנו הלבן העבות והקמטים הרבים על פניו. הוא לא היה רב ולא גבאי, אלא רק מתפלל מן השורה, אבל הצטייר בעינינו כדמות של קדוש.
מאת דב קולר
"איך נלחמים בגזענות אחרי מלחמה?" זו השאלה שעמדה במרכז כנס הגליל הערבי-יהודי הראשון למאבק בגזענות, ולמען חיים משותפים.
גדעון ספירו
יוטה ויורגן הם החלום הרטוב של מנגנוני התעמולה הישראלית. אנשים בעלי תודעה דמוקרטית וליברלית, תומכים בישראל, ומשתתפים בהפגנות למענה. ואז הם רואים את ההפגנות בישראל עם הצעקות "מוות לערבים", ו"נשים יהודיות ליהודים בלבד", ושואלים עצמם: הזו ישראל שאנו תומכים בה?
מאת אבשלום קווה
יצוין כי לאחר שהממשלה אישרה ברוב קולות את הצעותיו, אשר נבחנו אחת לאחת על ידי מועצת הלול, חש דוקטור ינקלביץ' שמחה כה גדולה במפשעתו שליבו פסק מלכת לזמן קצר.
מאת חיים ברעם
בתוך הענן הרעיל שירד על כולנו במהלך הקיץ הנתעב הזה, הפכה הפסימיות לפולחן המשותף של כל אנשי השמאל בישראל. לעתים דומה שכל חיוך שאנחנו משחררים לאוויר העולם מעליב את הרוב העצוב, בתוך המיעוט שאיבד את עולמו.
מאת יוסי ברנע
גנז אוחז במספר עקרונות שאינם עולים בקנה אחד. מחד הוא בעד דמוקרטיה וערך השוויון, מאידך הוא מכיר בלגיטימיות של הפריבילגיות. מעבר לכך הוא אוחז בתפיסה אנכרוניסטית של "תרבות יהודית" ומתעלם לחלוטין מהיווצרות תרבות עברית ישראלית השונה מתרבויות היהודים בארצות מוצאן.
מאת אבשלום קווה
לפנינו תמצית דיון רב-תכליתי, טקטי ואסטרטגי שהתקיים זה לא מכבר באחד מאולפני הטלביזיה המקומית. בתכנית ששמה "רק עוד מילה אחת ודי" השתתפו שלושה קולונלים במיל: אורן מצוי – לשעבר פצמ"ר השק"ם, תורן לבן – שקמיסט בדימוס וחוקן יבש, מומחה בלוגיקה ובלוגיסטיקה.
מאת איתן קלינסקי
מח"ט גבעתי דואג לשלב את ה' אלוהי ישראל במערכה: "ה' אֱלוֹהֵי יִשְׁרָאֵל, אָנוּ נִלְחָמִים כְּנֶגֶד הָאוֹיֵב הַמְּנָאֵץ שִׁמְּךָ". גם מח"ט בחמאס משלב את אללה וקורא להלחם נגד אויב המנאץ את שמו.
מאת נג'מה עלי
זה קרה ברכבת הקלה בירושלים. ישבתי בשקט. צעקות נשמעו והרכבת נתקעה. מאות, אולי אלפים דפקו על החלון של הרכבת. מוות לערבים, צעקו. פחדתי.
מאת אבשלום קווה
לפילון אלברט ירוסלב רוזנצוויג נמאס. נמאס זו לא מילה; אף כי גילו הפילי צעיר, שלושים שנה וקצת על פי עץ יוחסין שנמצא בספריה הלאומית, שימש בחורנו בתפקידו במונח הנ"ל רק עשר שנים אך שבטו ומשפחתו נשאו בנטל אלפי שנים.
מאת חיים ברעם
אכזריות שפוכה, חסרת מיצרים, היא כנראה הדרך הקצרה ביותר ללבם של מאות אלפי ישראלים. מציאות חיינו כמשעבדי עַם אחר יצרה ציבור גדול שלבו רע. השמחה לאידו של האחר הפכה לנורמה, ואילו מושג החסד, שיש לו שורשים עמוקים ביהדות, הפך כאן לבדיחה.