מאת חסיב שחאדה
ימים ספורים לפני יום השנה של הנכְּבָּה, ובצעד להשלטת עקרונותיה על המיעוט לאומי הערבי-פלסטיני במדינה, הורתה שׂרת התרבות והספורט, מירי רגב, למנהל משׂרדה להכין הצעת חוק המחייבת את המוסדות הערביים, שמקבלים מימון מן המשרד או ממפעל הפיס או מהטוטו, להניף את דגלי ישראל במשך יום השנה של הנכְּבָּה.

מאת חיים ברעם
ברור שגם קצב וגם אולמרט משלמים מחיר יקר, ואני מתברך במזלי הטוב שלא מוטל עליי להכריע בסוגיות כאלה. אני מעדיף להפריד בין הנטייה שלי לחמלה, לבין יחסי לעבריינים ולהאשמות נגדם. לרחמנים כרוניים כמוני אסור להחליט, כי הנשיא וראש הממשלה לשעבר הכתימו את כולנו וקלקלו את האוויר שאותו אנחנו נושמים.

מאת יוסי ברנע
לאחרונה פורסם הכרך השני של האוטוביוגרפיה של אורי אבנרי – אופטימי. מעבר לסקופים ואנקדוטות יש חומר רב בספר על דרכו הציבורית של אבנרי (גם אם לא מדובר בפרסום ראשוני).

מאת תאיר קמינר
אתה לא מכיר אותי, אבל אני מרגישה שאנחנו ממש קרובים. במשך 20 הימים האחרונים לבשתי את החולצה שלך. זו שהיתה שלך לפחות, כששירתת בצבא האמריקאי. תבין, אני יושבת בכלא הצבאי של הצבא הישראלי. והמדים שלנו, מדי האסירים בכלא הצבאי, נתרמו על ידי המדינה שלך למדינה שלי.

מאת ניצה אמינוב
המתורגמנית לשפת הסימנים אמרה שהוא רק אומר שהוא רוצה הביתה. עו"ד טארק ברגות שייצג אותו, ניסה לומר לתובעת, עוד לפני שהחל הדיון, שתסתכל עליו, על החרש אילם. תשובתה הייתה: "חרש אילם אבל אבנים הוא יודע לזרוק".

מאת גדעון עשת
אז אם המעסיק עבריין, איך קורה שהעובדים צריכים לשלם? ואיך קורה שהמעסיק לא עומד לדין בגלל שעבר על החוק? את התקשורת הכלכלית השאלות האלה לא ממש מעניינות. מה מעניין? להיכנס בוועד העובדים.

מאת חדוה ישכר
יולי 1985 היה רגע היסטורי ממשי, ובה בעת צומת מטפורי שבו נפגשו בישראל קפיטליזם חדש פוסט-תעשייתי, רעיונות ניאו-שמרניים ואינטרסים פוליטיים מקומיים ובינלאומיים. קריאה פמיניסטית בנסיבות אותו הרגע מעלה שאלות מרתקות

מאת אילן שדה
אבא אבן בחר להצדיק באנגלית אוקספורדית את ה"כיבוש" בעזרת "אושוויץ". אמירה זו משקפת את דפוס המחשבה של העסקנים הציונים: אושוויץ היא התירוץ האולטימטיבי לכל דבר. נתניהו בנאומי השואה המפחידים שלו לא מחדש דבר.

מאת תמר גולדשמיד, איה קניוק וניצה אמינוב
בפני השופט סא"ל מאיר לחן הובאו רביעיות-רביעיות של בני נוער פלסטינים (כמספר המקומות על הספסל), נגררים עם האזיקים על הרגליים והידיים. באולם מורידים אזיקי הידיים.

מאת גדעון עשת
מה שמעניין הוא מה שקרה ב"הארץ/דה מרקר". למעט שטרסלר ששמר על קו ימני כל שאר הכותבים בעיתון התייצבו מאחורי המרת הדת של רולניק שגילה כי הבעיה העיקרית של כלכלת ישראל היא הריכוזיות.

מאת תאיר קמינר
להתגייס לצבא זו החלטה בעלת משמעות פוליטית. אבל כולם שוכחים (או בוחרים לשכוח) שזו החלטה וגם שוכחים שהיא מאוד פוליטית. ההחלטה לשתף פעולה, לתרום את חלקי, הקטן והשולי או הגדול והמשמעותי למפעל הכיבוש – היא החלטה פוליטית.