מאת איריס לעאל
האם אפשר לחשוב על צירוף משונה, אבסורדי יותר משתי התיבות הללו, האחת מחסום, משמעותה בלם, בריח, מעצור, מתרס מנעול, סגר, כלומר כל מה שנחסם ונותר עומד במקומו. כל מה שנאסרו עליו תנועה, וניידות. ואילו כיסופים, התיבה השנייה מבטאת את התנועה הגדולה מכולן, תנועתו של הלב.

מאת ראובן קמינר

יש לקבוע שאין אפשרות בשלב זה לפתרון של מק"י. מק"י חוששת משום מה להגיד באופן ברור שהגשמת תכנית השלום שלה מותנה בשינוי יחסי הכוחות באזור ובהחלשה נוספת של ההגמוניה האמריקאית. תהליך שלום אמיתי שאינו משולב בשינויים חשובים באזור הנו אשליה.

מאת גדעון ספירו

ממשלת נתניהו התפרקה ויש בציבור תחושה של נמאס מנתניהו. אלו חדשות טובות. החדשות הרעות הן שלא נראה שינוי באופק. נתניהו הוא שקרן, מדבר שלום ועושה מלחמה, ממלמל מעת לעת על שתי מדינות אבל מעמיק את מדינת האפרטהייד. מדבר על צדק אבל מעשיר את העשירים ומכביד את עולו על העניים.

מאת שאדי ברכה

פעם היה לי חדר ביחד עם אחי והיו לנו ארון מלא בבגדים וגם הרבה צעצועים שאבא שלי קנה לנו. אבל עכשיו אני לא עצוב בגלל כל זה, אנ יעצוב רק בגלל שאבא שלי מת. אם הוא היה איתנו כאן זה היה מפצה על הכל.

מאת גדעון עשת

אולי לא שמתם לב אבל שיעור האבטלה בישראל הוא 20%. אמנם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מדווחת על 6% – אבל שם נוהגים להטעות את הציבור, ובכוונה. עובדה: הלמ"ס מדווחת על ירידה במחירים וכולנו יודעים שיש פה יוקר מבהיל – לפחות בדמגוגיה הפוליטית-תקשורתית.

מאת אלי אמינוב

הודי מרוקו ועירק היו הקהילות הגדולות בהן ראתה התנועה הציונית "חומר" מתאים למילוי מקומם של הפועלים והפלחים הפלסטינים שנושלו. נביא כאן בקצרה את תולדותיה של העברת יהודי עירק למדינה הציונית הצעירה, באשר היא משקפת בבהירות ובתמציתיות את אופייה הקולוניאלי של הציונות.

מאת חיים ברעם

נקעה נפשנו מהעמידה ליד הסכר המתערער והולך והאצבע שלנו בתוך הסדק, שנועדה למנוע את הצפת ארצנו ברוח העִוועים שעלולה להמיט עלינו חורבן, נשחקה כמעט עד תום. אפילו האגדה על הילד ההולנדי קצת נמאסה.

מאת אלי אמינוב

ראש הממשלה נתניהו וממשלתו מקדמים כעת את הנבחר שבחוקים האנטישמיים: הגדרת ישראל כמדינת "הלאום היהודי",כלומר מדינתם של כל יהודי העולם ולא של אזרחיה הלא יהודים. כלומר ישראל הינה מדינתם של האמריקנים והרוסים בני הדת היהודית אך לא של תושבי כפר קאסם.

מאת גדעון ספירו

כל אימת שמתרחש פיגוע רצחני, קורה לי לא אחת שמישהו שאינני מכיר פונה אלי, והנוסח תמיד דומה. "תראה מה עושים החברים שלך". לעתים אני מגיב "בוודאי חברים שלי. אני גידלתי אותם, השקיתי אותם, הזנתי אותם טיפחתי אותם, אני אשם. לא הכיבוש, לא הדיכוי, לא האפליה, לא חוסר התקווה, רק אני אשם. תודה".

מאת סאלי אן פרידלנד

הגעתי ארצה לפני 38 שנים. ראיתי עצמי חלק מהחברה הישראלית, ימנית בהשקפתי הפוליטית. בשנה האחרונה אני עוברת תהליך של שינוי שתחילתו בארץ מולדתי, דרום אפריקה, והמשכו בישראל. לצערי, אני מוצאת יותר ויותר סימנים דומים.

מאת חיים ברעם

כיום מבקש מאיתנו בנימין נתניהו לבלוע בלי מלת ביקורת את הצעדים הדרסטיים שהוא מבקש לנקוט בשכונות הערביות בעיר. לפחות מבחינתי, זה לא יקרה. יש להגן על כל תושב תמים דרך, גם אם הוא מאמין ששני הצעירים מג'בל מוכּאבר הקריבו את חייהם למען אל-אקצה.