מאת קלמן אלטמן
נוהגים לכנות אותו חבל ארץ עשיר בנפט וגז, המשתרע מקזכסטן ואזרביידג'ן במרכז אסיה ועד המזרח התיכון והמפרץ הפרסי, בשם הכולל – PIPELINEISTAN – ממלכת צינורות הגז והנפט. כאן מתנהל מאבק איתנים בין חברות הנפט הגדולות ובינם לבין המדינות בהן קיימים שדות נפט וגז או שדרכן אמורים לעבור צינורות גז ונפט בדרכם אל שוק הקונים.
מאת ישראל פוטרמן
מה שאנחנו כבר יודעים היום על רצונם של ארה"ב ואירן להידבר והתוצאות הצפויות מכך ידוע לממשלת נתניהו כבר מזמן. ברור שהסכם כזה יפחית את חשיבותה האסטרטגית של ישראל בשביל ארה"ב. כמו כן ברור שישראל תצטרך לפנות את המוקש ליציבות שהצדדים מבקשים להשיג, הבעייה הפלסטינית.
מאת חיים ברעם
הפוליטיקה הישראלית הסבוכה (אבל הצפויה עד לכאב) מקנה עתה פירוש חדש לדחיקת הקץ. עכשיו אנחנו עוסקים בפוליטיקאים, בעיתונאים ובאזרחים מן השורה, שמבקשים להתעלם איכשהו מהתהליכים במדינה, באזור ובעולם, כדי לנכס לעצמם ואולי גם לכולנו עוד יממה, עוד שבוע, עוד חודש של הפוגה מהמאבק הקיומי ובעיקר מהספק המקנן בנו לגבי העתיד.
מאת חיים ברעם
כיוון שההכרעה בכל הנושאים החשובים כבר נפלה, נוטים אנשי שמאל להתייחס לבחירות הקרובות במרירות עצובה (אולי גם בהומור), ומתקשים מאוד להסביר לבני 18 עד 35 את הסכנות ממצב הדברים הזה. בני דורי חוו בחירות כאלה בשנת 1981, וגם אז נפלו כל האזהרות על אוזניים ערלות.
מאת חיים ברעם
כמו ברק יחימוביץ' החליטה שהשותפות עם המתנחלים עדיפה בעיניה על פני הברית עם הערבים. זוהי טעות מוסרית, רעיונית אבל גם אסטרטגית. המתנחלים יעדיפו תמיד את הימין העקבי על מפלגת העבודה, הקרע עם האזרחים הערבים יישאר בעינו ולכן אין הרבה משמעות לבחירות לכנסת.
מאת אילנה הרסטון-לוטן
כניסת כסף זר למערכת הבחירות בישראל היא רק טיפה (אולי 10 טיפות) בגל הסוחף המפרק את הדמוקרטיה הישראלית, ואת הדמוקרטיות המערביות בכלל. בעידן שבו עיתונות חוקרת נעלמה כמעט לחלוטין, עמדות המועמדים והמפלגות, "תכניות הריאליטי" של המרוץ לכס הכוח, נעשו תחליף לדיווח עיתונאי.
מאת חיים ברעם
אם שם המשחק כאן הוא הדרה של מזרחים, של ערבים, של מובטלים, של עניים ושל עובדים לא מאורגנים המשתכרים אל צרור נקוב, הרי מירון בנבנשתי הוא אחד המחוננים מקרב מוביליו. הוא אליטה, כיוון שכך החליט, ולכן הוא מלא רהב ושחצנות ובו-זמנית גם מוצף ברחמים דביקים על עצמו ועל בני דורו.
מאת חיים ברעם
כאשר מאשימים מושחת שקרוב לנו באידאולוגיה אנחנו נוטים להאשים את הפרקליטות או את המשטרה באטימות, בשרירות לב, בחדירה אלימה לתחום הפרט, בהתעלמות מתרומת החשודים לחברה ולמדינה; כאשר חוקרים פוליטיקאים שנואים עלינו נוח לנו לשיר שירי תהילה לאוכפי שלטון החוק.
מאת חיה נח
הכפרים "הבלתי מוכרים" המוצנעים בוואדיות, ללא מים זורמים או שירותים אחרים נתפשים על ידי הרשויות כבלתי חוקיים. לעומתם "חוות הבודדים" שעולות וצצות מכל עבר, עם כרמי ענבים וזיתים עתירי מים, אינם חיים תחת איום הריסה. יתירה מזאת, השטחים שבעבר היו שייכים לבדואים, והופקעו על ידי המדינה, הועברו לאותם חוות הבודדים.
מאת חיים ברעם
חרף כוחם הכלכלי העצום של יהודי ארצות הברית הם מאבדים את היתרון הגדול שהיה להם בעבר, מבחינה חברתית ופוליטית, על השחורים. לכן קל אולי לעודד התבטאויות אנטי-מוסלמיות בעולם הערבי; קשה הרבה יותר לשקול ברצינות את המשמעויות של הפשע הקשה נגד עצמנו.
מאת דן אלמגור
לא זו בלבד שבסרטים האלה ובהפצתם (גם בקרב חברי "אגודת האקדמאים למדעי החברה" ו"המכון האתני הרב-תחומי"), יש ליבוי להבות למצב העדין כל כך שבו אנו חיים כולנו באזור הזה; הם גם עלבון משווע, בפרימיטיביות שלהם, לאינטליגנציה ולמוסר.
