מאת חיים ברעם
יש לשלב את המאמץ לשיפור מצבה של האוכלוסייה הערבית, לפתרון נאור והוגן לפליטים ולשיקום אמיתי של השכונות ושל ערי הפיתוח. אין, וגם לא יהיו, פתרונות קלים כלשהם.

מאת נועם חומסקי
חשוב מאוד לזכור – לדאבון הלב –שנותרים במקומם שני העננים השחורים שמרחפים מעל כל דיון בסדר הגלובלי: מלחמה גרעינית וקטסטרופה סביבתית, והשניים מאיימים ממש על הסיכוי להישרדות המין האנושי. היפוכו של דבר, שני האיומים אינם נעלמים, אלא הולכים ומחריפים.

מאת אילנה הרסטון-לוטן
בישראל לא מתקיים דיון ציבורי אמתי במצב הדמוקרטיה, ולמעשה לא קיימת מודעות, לא כל שכן התנגדות, לתהליכים המתרחשים בחברה. אנחנו עסוקים בעצים – ריכוזיות במשק, מלחמה/לא מלחמה עם אירן, גירוש פליטים – אבל את היער בכללותו, שבו כוחנו האזרחי הולך ונמוג, איננו רואים.

מאת גדעון ספירו
לפניימים ספוריםהקרינו מהדורות החדשות בטלוויזיה את מנהיג המפלגה הניאו נאצית היוונית צועד במהירות לעבר אירוע כלשהו תוך שהוא צועק"אני רוצה אותם מחוץ לארץ שלי".באותו זמן לערך,הופיעאלי ישי,בטלוויזיה הישראלית ואמר דבריםדומים באשר למבקשי המקלט מדרפור,דרום סודן ואריתריאה.

מאת חיה נח
הסוגיה כמה בתים יהרסו במהלך השבוע הקרוב והשנה הקרובה בנגב אינה עומדת על סדר יומה של ועידת הנגב. הרי, ברור לכל משתתפי הוועידה שהרס הכפר אל עראקיב מעיד על רצון הממשלה להביא לנגב עוד מאות אלפי אנשים (יהודים, כמובן!) ולשם כך יש לפנות מקום.

מאת חיים ברעם
אישית אין לי שום סיבה משכנעת להתלונן על מר גורלי ובכל זאת קשה לחיות עם התחושה הטובה והאופטימית לאורך זמן. זה ממש לא קיים בענף שלנו: כל עיתונאי חייב לעקוב אחרי העובדות, לנסות לפרש אותן ולהבין את הדפוס, את המכנה המשותף, את קווי המיתאר, את היום שיגיע אחרי מחר. זה לא תמיד קל.

מאת גדעון ספירו
רוב כה מוחץ של הימין מעמיד את הדמוקרטיה במבחנים קשים. זהו רוב דורסני שעלול לגבות מלחמה ישראלית נגד איראן, ימשיך את הכיבוש וייזום צעדי חקיקה נוספים נגד פעילי שמאל וזכויות אדם. ישראל מתקרבת לשלטון של מנהיג אחד, עם אחד וממלכה אחת.

מאת יובל שחר
בסך הכל צריך מנהיגים חזקים, כאלו שיודעים מה האומה רוצה. נגיד אלו שמרכיבים את החונטה הישראלית הראשונה. לפעמים הם אפילו יודעים יותר טוב מהאזרחים. או אנחנו או אנחנו, אומרים לנו שלושת החברים. בינתיים זה תבחרו או תתעלמו. כמה זמן ייקח עד שזה יהיה תבחרו או תיעלמו?