מאת אליזבט צורקוב

מאז 2008, ממשלת ישראל מיישמת מדיניות הכוללת מספר מרכיבים, אשר מתרבים ומתעצמים, שמטרתם לאמלל את מבקשי המקלט החיים בישראל ולעודד אותם או לכפות עליהם לעזוב את ישראל. המשפט הישראלי והבינלאומי אוסר על המדינה לגרש את מבקשי המקלט למדינות מוצאם. על כן מאמצת המדינה מדיניות שתגרום למבקשי המקלט לעזוב מבלי שתאלץ לגרשם בכפייה.

מאת רעות מיכאלי

ישראל לא העניקה מעמד פליט אף לסודאני אחד, וכל מבקשי המקלט מחבל דארפור במערב סודאן לא זכו לתשובה כלשהי לבקשותיהם, גם לאלו שהוגשו לפני שנים. לפני שבוע, המדינה הודתה סוף סוף שאין לה מדיניות בנוגע ליוצאי דארפור.

מאת זואי גוטצייט

לטענת ביה"ח בו היה מאושפז, אילו היה לו ביטוח רפואי, היה ניתן לשחררו כבר לאחר כחודש, ולהבטיח את המשך הטיפול התרופתי והתזונתי שלו הוא נזקק בקהילה, תחת פיקוח של קופת החולים. ואולם בנסיבות הקיימות כיום אין באפשרותו להיות כרגע מבוטח כלל.

מאת סיגל רוזן

על אף שרשויות מדינת ישראל מתעמרות במבקשי המקלט ומסרבות להכיר בזכויותיהם כפליטים, רב הפגנותיהם של האריתראים בישראל מכוונות נגד הרודן אפווארקי, ממנו נמלטו.

מאת יעל מאיר

מקרים אלו מהווים את קצה הקרחון של מגוון תופעות נסתרות מהעין, כולל מצבי סיכון והזנחה, המתרחשות מדי יום בגנים הפיראטיים, גניהם של התינוקות והפעוטות השקופים של ישראל.

מאת אליזבט צורקוב

סיפורו של טספיי (לא שמו האמיתי) ממחיש את הקשיים שרשות ההגירה מערימה על מבקשי מקלט בעלי משפחה בישראל. סיפורו אינו יחודי, אך משום שהוא פנה למוקד לפליטים ולמהגרים לסיוע, תיעדנו את השתלשלות סיפורו היטב.

מאת הדס ירון

תחושת ההשפלה וחוסר האונים שבחידוש רישיונות הישיבה, שממילא מקנים זכויות מינימליות ביותר, הביאה חלק ממבקשי המקלט להרים ידיים או ל"התנגד" (בלשון סוציולוגית) למשטר בו הם מצויים, ולא לחדש את רשיונות הישיבה שלהם.

מאת אסף וייצן

כך, בבת אחת הפך מוטסים מאדם מועיל, מתנדב ועובד שמכלכל את עצמו ועוזר לחבריו לאדם שמקבל "דמי כיס" בסך של 460 ש"ח לחודש ומצופה ממנו שיסתובב בחוסר מעש במשך כל שעות היום, כשהוא כפוף למשמעת ולמשטר של סוהרי שירות בתי הסוהר ופקידי משרד הפנים.

מאת אליזבט צורקוב

פעילות המוקד לפליטים ומהגרים מבקרות וביקרו במתקני הכליאה השונים ופעלו למען שחרורם של ניצולי מחנות העינויים. את שני מבקשי המקלט שסיפורם מופיע כאן פגשנו בכלא סהרונים וניסינו להביא לשחרורם.

מאת מיכל רוזן

אדם, ניצול רצח העם מדרפור, חי בישראל זה תשע שנים. עתה משזומן לחולות, הרגיש שאינו יכול לעמוד עוד בחזרה אל הכלא. משהוצע לו לעזוב את הארץ, הסכים לעזוב לכל מדינה שאינה סודאן. אך התור לעוזבים "מרצון" ארוך ורשות ההגירה לא מאפשרת לעומדים בתור להמשיך בחייהם.

מאת נעם וייס ואליזבט צורקוב

הקורבנות חוששים להתלונן או מרגישים שאין טעם לעשות זאת, שוטרים לעיתים מזלזלים בקורבנות והעדר ביטוח רפואי מונע מהקורבנות לעיתים את הפנייה הראשונית לבית החולים ובמקרים אחרים, טיפולים נחוצים כהסרת גבס ותפרים וטיפול שיקומי.