מאת חיים ברעם
אישית אין לי שום סיבה משכנעת להתלונן על מר גורלי ובכל זאת קשה לחיות עם התחושה הטובה והאופטימית לאורך זמן. זה ממש לא קיים בענף שלנו: כל עיתונאי חייב לעקוב אחרי העובדות, לנסות לפרש אותן ולהבין את הדפוס, את המכנה המשותף, את קווי המיתאר, את היום שיגיע אחרי מחר. זה לא תמיד קל.
מאת גדעון ספירו
רוב כה מוחץ של הימין מעמיד את הדמוקרטיה במבחנים קשים. זהו רוב דורסני שעלול לגבות מלחמה ישראלית נגד איראן, ימשיך את הכיבוש וייזום צעדי חקיקה נוספים נגד פעילי שמאל וזכויות אדם. ישראל מתקרבת לשלטון של מנהיג אחד, עם אחד וממלכה אחת.
מאת חיים ברעם
גם אחרי הקמת הקואליציה המורחבת מרכיבי המרכז הלאומני, ממופז ועד יחימוביץ', חוששים. לכן לא קמה, ולא תקום בקרוב, חלופה רעיונית לנתניהו. הפחד מילכד את האופוזיציה וגם את ראש הממשלה עצמו. בתנאים כאלה הצטרפות מופז לממשלה הייתה פשוט בלתי נמנעת.
מאת יובל שחר
בסך הכל צריך מנהיגים חזקים, כאלו שיודעים מה האומה רוצה. נגיד אלו שמרכיבים את החונטה הישראלית הראשונה. לפעמים הם אפילו יודעים יותר טוב מהאזרחים. או אנחנו או אנחנו, אומרים לנו שלושת החברים. בינתיים זה תבחרו או תתעלמו. כמה זמן ייקח עד שזה יהיה תבחרו או תיעלמו?
מאת חיים ברעם
צפוי לנו עימות ממושך ועתיר קורבנות עם הפלסטינים, עם המצרים ועם הסורים בניצוח פוליטיקאים, שראשי המוסד והשב"כ בעבר הלא רחוק רואים בהם הרפתקנים חסרי אחריות. זה מה שאנו משאירים לדור הבא?
מאת אפרים דוידי
זו מחאה הצומחת על רקע חלוקה ההולכת ונעשית פחות ופחות צודקת בעוגת ההכנסות. הממשלות (ובייחוד ממשלת נתניהו) פועלות בעקביות ובהתמדה לחיזוק מעמד החזקים והחלשת העובדים, גם באמצעות הפרטות ופגיעה בעובדים המאורגנים – אמצעים יעילים עד מאוד להעמקת הניצול ולריכוז ההון.
מאת אלי לינדר
יש רק גוף אחד במדינת ישראל המוסמך להכריע בשאלת התקיפה באיראן, וזהו המוסד. יש רק מקבל החלטה סופי אחד, ראש הממשלה. יש לקוות שהוא יודע להיות קשוב למוסד יותר משהוא קשוב לשריו. זהו עניין לאנשי מודיעין לענות בו. לא לאנשי סיירות.
מאת חיים ברעם
הימין מנצח בקרב על התודעה, ואף נטש לאחרונה את כל המעצורים שנבעו מרגש נחיתות מסוים כלפי האליטות הליברליות. כך איבד מחנה השלום הדמוקרטי את רוב משלטיו בחברה ובתרבות. במציאות כזו מתכווצת האליטה האינטלקטואלית לתוך בונקר במערך פסיבי של מגננה והתנצלויות על עצם קיומה.
מאת חיים ברעם
קיים חשש של נתניהו מחידוש ההפגנות, שהתבטא השבוע בהחלטתו למתן את עליית מחיר הדלק. יש בזה משהו אירוני, כיוון שאיומיו על איראן תרמו רבות למשבר הדלק הנוכחי. החשש הממסדי מהמחאה הביא לכמה הישגים, אבל לא לשינוי מבני ובוודאי לא שינתה את מצבם הקשה של שכירים ומובטלים במגזר היהודי והערבי.
מאת חיים ברעם
סקרי דעת הקהל אינם משקפים התלהבות עממית מיוחדת מהמלחמה שבנימין נתניהו ואהוד ברק מתכננים נגד איראן. בינתיים האזרחים הם די פאסיביים, אולי מצפים לעלייה של רבע אחוז במחיר הגבינה כדי באמת להתקומם.
מאת חיים ברעם
סער וליברמן נאחזים בשולי אדרתו של נתניהו בדרך למהפכה הימנית. המכנה המשותף הכי מעניין בין השניים הוא הבוז שהם רוחשים לראש הממשלה.
