מאת שורוק אבו טועיימה
היה לי מאוד קשה אפילו ללכת לראות מה נשאר מהבית, כי פחדתי שלא אוכל לשאת את המראה. לא היו לי כוחות לראות איך עבודה של שנים, של בעלי ושלי, אבדה ברגע אחד בלי שום הצדקה, מבלי שעשינו שום דבר. לי ולמשפחה שלי יש הרבה זכרונות יפים מהבית ולא רציתי שיתקלקלו.
מאת אלי אמינוב
מי שכותב על קירות "כהנא צדק" במקום גלוי לעין הציבור בישראל, משול למי שכותב כיום בגרמניה "היטלר צדק". מי שראה את מצע מפלגתו של הרב כהנא יתקשה שלא להבחין מיד בדמיונה העצום לחוקי נירנברג.
מאת איריס לעאל
האם אפשר לחשוב על צירוף משונה, אבסורדי יותר משתי התיבות הללו, האחת מחסום, משמעותה בלם, בריח, מעצור, מתרס מנעול, סגר, כלומר כל מה שנחסם ונותר עומד במקומו. כל מה שנאסרו עליו תנועה, וניידות. ואילו כיסופים, התיבה השנייה מבטאת את התנועה הגדולה מכולן, תנועתו של הלב.
מאת ראובן קמינר
יש לקבוע שאין אפשרות בשלב זה לפתרון של מק"י. מק"י חוששת משום מה להגיד באופן ברור שהגשמת תכנית השלום שלה מותנה בשינוי יחסי הכוחות באזור ובהחלשה נוספת של ההגמוניה האמריקאית. תהליך שלום אמיתי שאינו משולב בשינויים חשובים באזור הנו אשליה.
מאת מועתז אל-עזאייזה
התחלתי לבכות ויצאתי מהבית של סבא שלי למרות ההפצצות והמלחמה והתחלתי ללכת לכיוון בית החולים כדי לראות אותו. לא פחדתי ולא היה לי אכפת מההפגזות כי שכחתי מכל מה שקורה מסביבי וחשבתי רק על עלאא ומה שקרה לו. נזכרתי בטיולים שלנו ובזמנים שבילינו ביחד.
מאת שאדי ברכה
פעם היה לי חדר ביחד עם אחי והיו לנו ארון מלא בבגדים וגם הרבה צעצועים שאבא שלי קנה לנו. אבל עכשיו אני לא עצוב בגלל כל זה, אנ יעצוב רק בגלל שאבא שלי מת. אם הוא היה איתנו כאן זה היה מפצה על הכל.
מאת חיים ברעם
נקעה נפשנו מהעמידה ליד הסכר המתערער והולך והאצבע שלנו בתוך הסדק, שנועדה למנוע את הצפת ארצנו ברוח העִוועים שעלולה להמיט עלינו חורבן, נשחקה כמעט עד תום. אפילו האגדה על הילד ההולנדי קצת נמאסה.
מאת אלי אמינוב
ראש הממשלה נתניהו וממשלתו מקדמים כעת את הנבחר שבחוקים האנטישמיים: הגדרת ישראל כמדינת "הלאום היהודי",כלומר מדינתם של כל יהודי העולם ולא של אזרחיה הלא יהודים. כלומר ישראל הינה מדינתם של האמריקנים והרוסים בני הדת היהודית אך לא של תושבי כפר קאסם.
מאת גדעון ספירו
כל אימת שמתרחש פיגוע רצחני, קורה לי לא אחת שמישהו שאינני מכיר פונה אלי, והנוסח תמיד דומה. "תראה מה עושים החברים שלך". לעתים אני מגיב "בוודאי חברים שלי. אני גידלתי אותם, השקיתי אותם, הזנתי אותם טיפחתי אותם, אני אשם. לא הכיבוש, לא הדיכוי, לא האפליה, לא חוסר התקווה, רק אני אשם. תודה".
מאת סאלי אן פרידלנד
הגעתי ארצה לפני 38 שנים. ראיתי עצמי חלק מהחברה הישראלית, ימנית בהשקפתי הפוליטית. בשנה האחרונה אני עוברת תהליך של שינוי שתחילתו בארץ מולדתי, דרום אפריקה, והמשכו בישראל. לצערי, אני מוצאת יותר ויותר סימנים דומים.
מאת חיים ברעם
כיום מבקש מאיתנו בנימין נתניהו לבלוע בלי מלת ביקורת את הצעדים הדרסטיים שהוא מבקש לנקוט בשכונות הערביות בעיר. לפחות מבחינתי, זה לא יקרה. יש להגן על כל תושב תמים דרך, גם אם הוא מאמין ששני הצעירים מג'בל מוכּאבר הקריבו את חייהם למען אל-אקצה.
