מאת חיים ברעם
היום יותר מסוכן להיות ילד יהודי בירושלים מאשר בטולוז, והשינויים והתהפוכות בנושא הזה אינם משפיעים על הנחת היסוד המוצקה, שאין כיום לישראל מה להציע ליהודים שאינם גרים בה. המאבק האנטי-פשיסטי יקבע לא רק את איכות חיינו אלא גם את עצם האפשרות והסיכוי שלנו לחיים טובים ומכובדים.

מאת הרב אליהו קאופמן
העליהום על השופט סלים גו'בראן הוא בעצם העליהום על ערביי מדינת ישראל.  ערבי מחיפה לא צריך להיות "טרוריסט" או "חשוד בבגידה" כדי לא להזדהות עם דגל שמגן דוד יהודי במרכזו, עם מנורה שהיא סמל דתי-יהודי ועם המילים "נפש יהודי הומייה".

מאת הרב אליהו קאופמן
כל הלבלרים והפוליטיקאים החרדים עסוקים  בימים אלה בקובלנות על ה"יחס האנטישמי" של החילוניים אבל רק לפני זמן לא רב הם עצמם היו עסוקים במסע דומה נגד הציבור הערבי וארגוניו  מבלי להבין שאי אפשר לאחוז את החבל בשני צדדיו.

מאת שמואל אמיר
במבחן התוצאה בין הימין ושמאל, השמאל יצא בשן ועין. הוא וודאי לא הוכיח חוש מציאות או ראייה למרחוק. להפך, דווקא  אנשי ימין (ובעזרת רבים מן השמאל הציוני) הגשימו את מדיניותם בהצלחה מעל ומעבר למה שיכולנו לתאר לעצמנו בימים ההם.

מאת יובל הלפרין
יש אנשי שמאל שחושבים להיאבק בציונות על ידי הרפיית ידיים. אין סיכוי למדינה פלסטינית. איש לא יפנה שום התנחלות… ולְמה יש סיכוי? למדינה אחת. לזה שרצועת עזה תשוחרר מעול ההתנחלויות אין סיכוי. לזה שעזה ואשקלון יהיו חלק ממדינה אחת – יש סיכוי. אבסורד העולה ביצירתיותו אלף מונים על העצה: "אם אין להם לחם שיאכלו עוגות". אבל יש לחם.

מאת שלמה ויינברג
בשבועות האחרונים מתקיים ויכוח בין מורי האזרחות, המתמקד בעיקר בשאלה עד כמה יש לתת דגש על היסוד הדמוקרטי ועד כמה מותר לבקר תכנים שונים בתכנית הלימודים. אולם בשיח הסמוי הויכוח הוא מהותי הרבה יותר. תכנית הלימודים אינה שואלת האם מדינה כיצירה חברתית היא כלי ולא מטרה בפני עצמה. זאת משום שהנושא הזה הוא רגיש, נפיץ ועלול לעורר את הסייג, אם כך לשם מה מדינה?

מאת רועי רז
עשר שנים אחרי שהורה למחוק את סעיף הלאום בתעודות הזהות, החליט שר הפנים אז והיום, אלי ישי, להחזיר את רישומו של הסעיף. לדבריו הוא נענה לבקשת ניצולי שואה שביקשו להופיע כיהודים בתעודת הזהות, ולרחשי העם בדבר הקלות בבדיקות ביטחוניות, אך הפעולה הלכאורה רגישה, לא מצליחה להסתיר את הניצול הציני של הניצולים בידי השר, רשעותה הביטחונית של המדינה, וחשש מאחד – אריה דרעי.

מאת חנן אביב

ישנה בחורה בדואית שלומדת אתי באוניברסיטה. היא מתבלטת על רקע היותה הבדואית היחידה במחלקה שלי. בפעמים המעטות שנתקלתי בה בסיטואציה של שיחה, החלפתי אתה מילה או שתיים, אך לא שאלתי לשמה ולא ניסיתי להקשיב לה. איני זוכר אפילו מה אמרה לי, והיא נשארה בראשי כ"בדואית מהמחלקה"

מאת חיים ברעם

תוכנית הסאטירה "ארץ נהדרת" ביום שישי שעבר הייתה גרועה ומאכזבת, וכמו תמיד במקרים כאלה חשתי מבוכה עזה. ממש התביישתי בגין דלות החומר חרף הביצוע המקצועי והטוב. רק במחשבה נוספת הגעתי למסקנה, שהמחברים והתסריטאים פשוט פיגרו בהרבה אחרי המציאות

מאת הרב אליהו קאופמן

השמאל הישראלי – ובמיוחד הכוחות השמאליים – ציוניים , מבקש מהציבור החרדי שני דברים שהם תרתי דסתרי. מחד  גיסא, עומד השמאל הציוני (בעיקר…) על רגליו האחוריות ועושה כל אשר לאיל ידו כדי שהחברה החרדית תהפוך יותר ויותר למודרנית ושהחוגים התורניים בתוכה יצטמצמו ככל האפשר. מאידך גיסא , אותם אנשי השמאל באים בטענות ללאומניציה בסקטור החרדי