מאת חיים ברעם
כמה מאיתנו בשמאל רואים בניסיון להדיר את האזרחים הערבים מהכנסת את הסכנה הגדולה ביותר לקיום המדינה. ההדרה תגרום להתקוממות, היא תהרוס את סיכויי הציבור האנטי פשיסטי להגיע לעמדות שלטוניות ותלבה זעם אדיר ומוצדק כלפי ישראל שיביא גם לחרם טוטאלי על כולנו.
>מאת חיים ברעם
העיסוק בבחירות הוא מופרז, כיוון שדווקא העידן שיגיע אחריהם מעניין הרבה יותר. כיצד ינהג יאיר לפיד המעוך? מה תעשה מרצ? האם המרכז הציוני יפיק לקחים ויזום תהליך הידברות רציני ופורה עם הסיעה הערבית המאוחדת? האם אביגדור ליברמן, שהקדיח את תבשילו והבקיע שערים עצמיים גורליים ישלם את המחיר? לא יהיה משעמם.
מאת גדעון ספירו
שר הביטחון חתם על צו מעצר מנהלי נגד סאדק ג'ית תחת הכותרת "פעילות בטרור עממי". אצל שניכם לא יכול היה סאדק להגן על עצמו כי אינו יודע במה הוא מואשם, ורק אתם נחשפתם לחומר "הסודי" בהליך המקומם של מעמד צד אחד.
מאת חיים ברעם
חשבתי קצת על השנה החולפת נוכח פניי, וגם על כך שבתוך המלחמה המזוויעה בעזה והכיעור הגזעני המשתולל בארצנו עד עצם היום הזה מצאתי הרבה דרכים להסחת הדעת מהנעשה. לא שאיבדתי את רוח הלחימה שלי נגד הגזענים, אבל הבנתי שאני צריך לחסוך באנרגיה שלי, ולא לבזבז את כולה על זעם אין-אונים.
מאת חיים ברעם
מרצ היא מפלגה סימפטית וזהבה גלאון הדגישה מאוד את רעיונות השלום והקדמה בתוכה. עם זאת, האוריינטציה שלה היא על המרכז הלאומני. זה הופך אותה לחלק מהמחנה ששולל ברית מוצקה ונאמנה עם האזרחים הערבים כאלטרנטיבה לדרך המסורתית של השמאל הציוני.
מאת איריס לעאל
האם אפשר לחשוב על צירוף משונה, אבסורדי יותר משתי התיבות הללו, האחת מחסום, משמעותה בלם, בריח, מעצור, מתרס מנעול, סגר, כלומר כל מה שנחסם ונותר עומד במקומו. כל מה שנאסרו עליו תנועה, וניידות. ואילו כיסופים, התיבה השנייה מבטאת את התנועה הגדולה מכולן, תנועתו של הלב.
מאת ראובן קמינר
יש לקבוע שאין אפשרות בשלב זה לפתרון של מק"י. מק"י חוששת משום מה להגיד באופן ברור שהגשמת תכנית השלום שלה מותנה בשינוי יחסי הכוחות באזור ובהחלשה נוספת של ההגמוניה האמריקאית. תהליך שלום אמיתי שאינו משולב בשינויים חשובים באזור הנו אשליה.
מאת שאדי ברכה
פעם היה לי חדר ביחד עם אחי והיו לנו ארון מלא בבגדים וגם הרבה צעצועים שאבא שלי קנה לנו. אבל עכשיו אני לא עצוב בגלל כל זה, אנ יעצוב רק בגלל שאבא שלי מת. אם הוא היה איתנו כאן זה היה מפצה על הכל.
מאת גדעון ספירו
כל אימת שמתרחש פיגוע רצחני, קורה לי לא אחת שמישהו שאינני מכיר פונה אלי, והנוסח תמיד דומה. "תראה מה עושים החברים שלך". לעתים אני מגיב "בוודאי חברים שלי. אני גידלתי אותם, השקיתי אותם, הזנתי אותם טיפחתי אותם, אני אשם. לא הכיבוש, לא הדיכוי, לא האפליה, לא חוסר התקווה, רק אני אשם. תודה".
מאת חיים ברעם
כיום מבקש מאיתנו בנימין נתניהו לבלוע בלי מלת ביקורת את הצעדים הדרסטיים שהוא מבקש לנקוט בשכונות הערביות בעיר. לפחות מבחינתי, זה לא יקרה. יש להגן על כל תושב תמים דרך, גם אם הוא מאמין ששני הצעירים מג'בל מוכּאבר הקריבו את חייהם למען אל-אקצה.
מאת שמואל אמיר
אין חדש תחת השמש, אמר קהלת, מה שהיה הוא שיהיה. כאשר קוראים בימים אלה את העיתונות הישראלית אין מנוס מלחשוב שחכם זה, שחי (או לא) לפני אלפיים שנה, כנראה צדק. הנה קראנו שארה"ב נזפה קשות בישראל בעניין מדיניותה כלפי הפלסטינים.
