מאת חיים ברעם
בסתר לבו החליט נתניהו לכונן בתוך ישראל קיר ברזל חברתי. הוא יקים ועדות, יהיו גם שיפורים קוסמטיים מסוימים, בתוכם אפילו רפורמות משמעותיות עד גבול ידוע. המצב הביטחוני והמדיני "לא יאפשרו" שינויים מבניים כלשהם, המנוגדים להשקפת עולמו הניאו-ליברלית של נתניהו. אבל המאבק החברתי הוא לטווח ארוך; ועד שנפיל את קיר הברזל החברתי נמשיך להתעקש על כל רפורמה ועל כל חקיקה שוויונית.
מאת חדוה ישכר
ההשתתפות בהפגנת התמיכה בהכרה הבינלאומית במדינת פלסטין לא היתה מובנת מאליה לרבות מאתנו. אבל הסכמנו בינינו שלאחר שנים ארוכות של מאבק משותף נגד הכיבוש לא יכולנו שלא להיות כאן ביום הזה מתוך הזדהות עם חברותינו הפלסטיניות הכמהות לעצמאות לאומית. וברגע שכזה אפשר להניח את הפוליטיקה המעשית בצד ולהתמסר לחזון ולתקווה.
מאת גלן פיין
הספר הנו אוסף של מאמרים וריאיונות שמגנים אי צדק כלפי הפלסטינים ומקדמים את תנועת ה"BDS" (חרם, ביטול השקעות וסנקציות), "כתנועה הגלובלית השאפתנית והמעצימה ביותר בהנהגת פלסטינים למען צדק ולמען זכויותיהם". יש להעמיד את הספר לבחינה מדוקדקת. כמה אבחנות בספר ראויות לשבח, אבל אני מוצא שהוא סובל מכמה פגמים וליקויים חמורים.
מאת חיים ברעם
פקעה תקופת הקלון, ואין מניעה חוקית למעורבותו של דרעי בחיים הפוליטיים. אז על מה נזעקתן, חזן וגלאון? מדוע בעיצומה של המחאה החברתית (בה משתתפים תומכים פוטנציאליים של דרעי יחד עם פליטי תנועת העבודה) חשוב כל כך לעסקניות המוצלחות של השמאל הציוני לעשות את מלאכתו של שונא הזרים ותומך המתנחלים ישי ולפגוע באתגר שדרעי מציב בפני הממסד הנוכחי, הימני קיצוני, של ש"ס?
מאת אורי אבנרי
באנחת רווחה חזר נתניהו לסגנונו הרגיל. הנה הוא עומד, מוקף באלופים, גבר-גבר, הלוחם הנחוש, מגן ישראל. צדק חברתי ושלום הם שני הצדדים של אותו המטבע. אי-אפשר להפריד ביניהם. ולא רק מפני שהם מבוססים על אותם העקרונות המוסריים, אלא מפני שגם ברמה המעשית הם תלויים זה בזה.
מאת רג'א זעאתרה
דבר אחד אני יכול להבטיח: אנחנו נמשיך להיאבק יחד – ערבים ויהודים – למען צדק, למען שלום, למען שוויון, למען עתיד טוב יותר, למען עתיד צודק יותר לשני העמים.
מאת מתן קמינר
אז איפה אנחנו? האם אנחנו בעיצומה של חזרה מזויפת, המסתירה את דיכויים של הפלסטינים ואף משתתפת בו? או שמא מדובר בתחילתה של חזרה אמיתית, המאחדת ערבים ויהודים בתנועה עממית אנטי-קולוניאלית וגם אנטי-קפיטליסטית? האם ה"שעב" ב"א-שעב יוריד אסקאט א-ניזאם" וה"עם" ב"העם דורש צדק חברתי" יכולים להפוך לעם אחד – אולי לא רק בישראל ופלסטין אלא באזור כולו?
מאת עדנה גורני
ב 6 באוגוסט יציין העולם את יום השנה ה-66 להטלת פצצת האטום על הירושימה. בימים אלו עולה הקריאה בישראל לצדק חברתי. צדק חברתי אינו מנותק מסוגיות סביבתיות כמו למשל הקמת הפולינום בחיפה שמקודמת תחת מעטה סודיות. סוד הוא אחת הדרכים המקובלות על אליטות לשמירת כוחן ומעמדן.
שינוי מבני בדרך למשק משגשג ולחברת רווחה סוציאל-דמוקרטית מחייבים את הרוב להכפיף את העשירים לא לגחמות כוחות השוק, אלא לציוויי הסולידאריות החברתית. רוב המהפכות שמנהיגיהן לא הגיעו לשלטון בזבזו את ההון הפוליטי הזמני שעמד לרשותם בדיוק בנקודה הזאת: היעדים לא הוגדרו, החשש מרדיקליות הביא למהילת הסיסמאות במלל כללי ולאובדן העוקץ הפוליטי שלהן.
מאת דני פתר
במציאות בה אנו חיים מהווה המערכה על שתי מדינות צורה פוליטית של מערכה נגד הכיבוש. עמדה זו חיונית דווקא עכשיו כאשר הפער הכלכלי-צבאי בין שתי החברות גדול עד כדי כך והלאומיות-הגזענית של החברה היהודית הגדלה והולכת, ביטולן של "שתי המדינות" עשויה להפוך את החברה המשותפת לחברת אדונים ועבדים.
מאת ראובן קמינר
בחשיבה הפוליטית שלי ובפעילותי המשכתי לתמוך בתוכנית המדינית ששמה "שתי מדינות" הרבה מעבר לאותה נקודת זמן בה לא היה כל בסיס להמשך תמיכה זו. אנסה במאמר זה להבהיר את שני ההיבטים העיקריים של טעותי: ההיבט האנליטי, הנוגע לפיגור בהסקת המסקנות מקריאת מפת ההתפתחויות באזור, וההיבט האישי הנוגע להקשר פעילותי בזירה הפוליטית של השמאל בארצנו הקטנטונת.
