מאת חיים ברעם
האֵבל על איינשטיין היה אמיתי, ולכן הצלחתי לכלול את עצמי בהסכמה הלאומית על איכויותיו כאמן ועל דמותו המיוחדת. עם זאת, שיר האהבה של אוליאל לאִמו, בעברית ובערבית מרוקנית, נוגע ללבי יותר מ"אני ואתה נשנה את העולם" מסיבות רגשיות ופוליטיות.

מאת נריה ביאלה
לפני יומיים גמרתי לקרוא את הספר "The General's Son – Journey of an Israeli in Palestine" של מיקו פלד, צעיר בניו של האלוף מתי פלד ז"ל (1923-1995). הספר מתאר את התהפכות הלב ההדרגתית גם של הבן גם של האב, כל אחד בנפרד.

מאת אבשלום קווה
רב סרן שואתי מציץ ממעונו האימפריאלי למחצה לעבר הר החושך של העיר העתיקה: כיפת הסלע שעדיין לא חזרה למוטבים, "לידים של צאצאי אבותינו," אומר האני הלאומי שלו לתת-המודע הנרטיבי ומשם גולש לתת-המקלע הסנסואלי, "אבל לא רחוק היום בו יוסר הכתם ונעלה בהר קודשנו, בום, בום."

מאת חיים ברעם
אני מת על הקולנוע במוזיאון תל-אביב. הצופים בדרך כלל יותר מבוגרים אפילו ממני, יש שם רוב מוחלט של נשים ואווירה אנינה ושקטה, שמבשרת לכולנו שהסרט עצמו הוא שניצב במוקד ההתעניינות. אבל באותו יום קיץ מהביל התחשק לי לשבת במקום שאיש לא מכיר אותי, ולקרוא בנחת ספר חדש.

מאת ראובן קמינר
זוהי עובדה עצובה שהישראלים בחרו כדוברם אדם שמאמין באמת ובתמים לקשקשת יחסי הציבור שמנפיקים הפקידים במשרדו. נתניהו אולי מסביר היטב את העמדה הישראלית הרשמית לקהלים של תומכים וחסידים מושבעים, אך גינוניו הדרמטיים נחזים כמגוחכים כאשר הוא מציג עמדה זו בפני קבוצת מאזינים אובייקטיבית.

מאת חיים ברעם
בתחילת השבוע עסקה התקשורת בעיקר בפשע המאורגן המהלך אימים על אשקלון ובפרשת הרפז-ברק, ההתגוששות המחליאה של  שני אנשים מאוסים שהרעישה כל כך את הפרשנית הוותיקה אילה חסון מהערוץ הראשון.

מאת גדעון עשת
פירון מוכן לשלם לחרדים בבתי ספר קטנים, כדי לרצות כל חסידות, ובלבד שילמדו היסטוריה. נחמד מצידו, במיוחד כשאנחנו אלה שפורעים את החשבון.  אבל מה בדבר לתת גם למי שאינם חרדים (בהגדרת הלבוש והרב) את הזכות הזו?

מאת חיים ברעם
מאז הטור על מותו של הרב עובדיה יוסף שהתפרסם כאן בשבוע שעבר נקלעתי כמה פעמים לחברתם של אנשים שמסתופפים בשדה הרעיוני שבו צמחתי. רבים נחשפו לטור, ורק מעטים מהם רוו ממנו נחת. ציפיתי לזה. בשנת 2013 אני כבר יודע היכן מקננים שומרי החומות של תנועת העבודה הישנה ומהו שדה המרעה שלי.

מאת גדעון ספירו
ביום שבת 7 בינואר 1989 בבוקר שמעתי נקישות בדירתי בירושלים. מאחר ולא ציפיתי לאורחים נהגתי בזהירות הראויה לאיש שמאל שמוטרד מעת לעת בכל מיני איומים, ושאלתי "מי שם"? "משטרה" ענה לי הקול מעבר לדלת. הסתכלתי בעינית, וראיתי שני שוטרים במדים.

מאת ראובן קמינר
הצעתו של פרופ' שלמה אבינרי ואחרים לארגן מחדש את הביקורים של בני נוער מישראל במחנות ההשמדה באירופה ולפתוח אותם בביקור בגרמניה היא לכאורה הגיונית וסבירה. נשאלת השאלה מדוע צץ הרעיון הזה רק עכשיו אחרי שנים רבות של טיולים בפולין לבדה?

מאת הרב אליהו קאופמן
אודה ולא אבוש אך לא אצביע בבחירות המוניציפאליות הקרובות , ולא בדיוק משנה לי היכן אני גר והיכן אהיה ביום הבחירות. למרות שמעשי זה נובע ממורשת אבות הרי שמה שמתרחש מול עיני – בימים אלה ש"בין המצרים", אינו נותן לי דחף להתלבטות על החלטתי זו. והנה מספר דוגמאות מדוע אני גורס כך.