מאת חיים ברעם
מותר ואף רצוי לתאר את המצב במערכת החינוך הישנה בצבעים קודרים; אבל עלינו לזכור שהמציאות "זורמת" לימים קשים הרבה יותר.

מאת מירה ברק
מקרה חזן מזעזע אותי משום שהוא מדגים זריית חול בעיני הציבור והולכת שולל של בעלי אינטרסים, בניסיונם להצטייר כשוחרי כבוד הזולת.

מאת אילן שדה
לא היה כל צורך ליזום הפלגות של אוניות עם ניצולי שואה מתוך ידיעה שיש בכך סיכון חייהם ותוך ידיעה כי יש אופציות יותר מוצלחות בעת המלחמה.

מאת חיים ברעם
אני שופך דמעות על אנשים שנגעו ללבי ומתו בטרם עת, מבלי לבקש רשות מאף אחד. כיוון שאינני מבקר ספרותי, אוכל לסכם רק את התרשמותי האינטלקטואלית ואת ההתרגשות מקריאת ספריו.

מאת מיכל בסן
בעולם שבו הכרה בדיכוי שווה להון סימבולי, מטריאלי וחוקי, המציאות היא שמי שיבכה חזק יותר, מי שישקיע יותר משאבים בתעדוף פרוסת העוגה שלו, יזכה לתשואה גבוהה יותר.

מאת אילנה הרסטון-לוטן

הימין האנטי-מוסלמי לא הצליח להסתיר את חדוות ה״אמרנו לכם״, בעוד השמאל חזר וקונן על איוולת הפלישה לעיראק ואוזלת היד בסוריה – כאילו ש- Mia Culpa חוזר ונשנה יכולה לרפא את פצעי ההווה.

מאת חיים ברעם
ביבי לא הגיב לפי שעה על ההצעה שלי מהשבוע שעבר להפסקת אש בת חמש שנים. אז הבה נרחיק עתה למחוזות אחרים לגמרי.

מאת איתן קלינסקי
כואב לי שחיים גורי עלה על שרטון של שירה המעגנת דפוסי דה לגיטימציה של ערביי חיפה התחתית. הסטריאוטיפים השליליים של דה לגיטימציה שליוו את העם היהודי ופגעו בו תקופה ארוכה שם(!), מועצמים כאן(!)

מאת עופר יהלום
בדרך כלל אני מסכים עם הנאמר בסדרה זו, אבל פרק זה מלא סילופים והשמצות. ראשית, אלה שמניפים שלטים עם "הטייסים הם רוצחים" הם מיעוט מבוטל.

מאת דוד גלעד
חיים גורי היה והינו חיים חפר למתקדמים. בפרפראזה על וולטר בנימין, שטען שהתפילה היא השער דרכו יכנס המשיח, אומַר שהציונות המתנחלת, זו שחיים גורי הוא אחד מנציגיה המובהקים, ראתה בכוונת הרובה את האשנב דרכו יכנס המשיח.

מאת אילנה הרסטון-לוטן
אני חולקת על הסל בכך שהוא מבכה על היעדר זעם. יש זעם, רק שלזעם אין שפה. ובהיעדר שפה לא ניתן לנסח בצורה ברורה מהי הבעיה ולא לנסח אסטרטגיית פתרון.