מאת חיים ברעם
ישראל גרינטל, פקיד ממשלתי מתל-אביב, חגג את יום הולדתו בגפו בפאב ברחוב אבן-גבירול. הוא לא חש אפילו שמץ של רחמים עצמיים; דווקא תחושה של אושר שקט התאכסנה בלבו.

מאת אלי אמינוב ועפרה ישועה-ליית
בצד השני של השסע הדתי, מאות אלפי פלסטינים מעדיפים בגלוי שותפות של שוויון עם יהודים שאינם לאומנים קיצונים על פני שותפות עם קבוצות דתיות-משיחיות המנסות לגרור אותם לפנאטיות המבוססת כביכול על האסלאם.

מאת חיים ברעם

במקום לעלות על המתרסים בגלל ברית מדומיינת בין השמאל לבין המוסלמים מוטב שפרשני העיתון של המדינה ייאבקו בכל כוחם נגד שיתוף הפעולה האמיתי בין המרכז לבין הימין ההזוי של נתניהו ושל שותפיו.

מאת מירה ברק

מ. אינה ערנית יותר מדי לדברים שהמורים שלה אומרים בכיתה. אבל היום קרה דבר יוצא דופן משהו. המורֶה להיסטוריה דיבר על הלך הרוח של יהודי גרמניה בשנות השלושים של המאה העשרים.

מאת חיים ברעם

החברה הישראלית מחולקת, מנקודת ראות פסיכולוגית, לשני חלקים: הרועדים מפחד 24 שעות ביממה; המדחיקים את הפחד עד שהוא מתחיל להתבטא בחולשת הגוף, במחלות קשות, בסבל פיזי רב.

מאת חיים ברעם

מוזר לחוות את המכניזם החוזר שוב ושוב על עצמו בפוליטיקה הישראלית: כיוון שאין לאופוזיציה שום הצעה חלופית שלא לדבר על פילוסופיה לעומתית כלשהי, מתרכזים תמיד בפרטים הטכניים.

מאת חיים ברעם

נשק הגזענות משמש כלי בידי הממסד כדי להימנע מטיפול רדיקלי בבעיות חברתיות. השלטונות מצליחים להסית את כל העדות לאיבה הדדית, שמונעת פעולה משותפת לשיפור משמעותי במצבם הכלכלי והחברתי.

מאת איימן עודה

התרבות של יהודי ארצות ערב, היהודים הערבים, היא מפתח לאפשרות אחרת: מדוע שלא נדבר על תרבות יהודית וערבית משולבת, משותפת. תרבות זו לא הייתה רק תרבות קהילתית ומסורתית של הקהילות המיוחדות הללו, אלא גם חלק מתרבותו של המרחב הערבי כולו.

מאת אבשלום קווה

לאחר שנים של חיבוטים, תוכניות ומעורבות של גורמים נוצרים, עות'מאניים, יהודיים ובין לאומיים, יצאה הרכבת – מונח הנושא צליל מיתי, כדברי המשוררת, לאה גולדברג –לדרכה מיפו לירושלים ב-26 בספטמבר 1892. האגדה מספרת שמשימת מציאת תוואי הדרך, העוברת בנחלי שורק ורפאים, הוטלה על חמור שעשה עבודה מצוינת.

מאת הרב אליהו קאופמן

דני פתר (פתרזייל) שהלך לעולמו ביום שלישי (ה-23 ליוני 2015) לאחר 87 שנות חיים, היה אולי אחד האחרונים לדור של ענקים אידיאולוגיים שאינם עוד איתנו. דני פתר גילם בתוכו תכונות הרואיות ואישיות שאין כיום בנמצא אצל הפוליטיקאים בימינו אלה.

מאת חיים ברעם

מוזר שהמשטר הניאו-ליבראלי בישראל מעלה על נס התערבות ממשלתית בוטה ושרירותית דווקא בנושאי ספרות, תיאטרון וסרטים. זוהי המציאות כיום, ובנימין נתניהו מאפשר פגיעה מגבוה ביוצרים, חרף האידיאולוגיה האנטי-ריכוזית שלו.