בראשית חודש יולי נערך בברצלונה הכנס העולמי ה-14 בנושא מחלת האיידס, בו השתתפו כ-1500 המומחים מכל העולם. במהלך הכנס הם הציגו דוחות רבים המתארים את אופי המחלה, הדרכים להתמודד עמה וחשוב מזה: "הגיאוגרפיה" המשתנה של האיידס. מניירות העמדה שהוצגו בכנס ניתן ללמוד מספר עובדות.
• בעולם כ-40 מיליון חולי האיידס, רק כ- 730 אלף (פחות מ- 2%!) מהם, מקבלים טיפול רפואי. רוב הזוכים לטיפול הם תושבי המדינות המתועשות.• 96 אחוז מהחולים מתגוררים באפריקה, אסיה ואמריקה הלטינית.
• רוב הנדבקים במחלה הן נשים (פי שלושה מהגברים) שקיימו יחסי מין הטרוסקסואליים.
• אי שוויון חברתי הוא גורם מרכזי "למין לא בטוח". אישה התלויה בבעלה ובמשפחתו כלכלית וחברתית, אינה יכולה להתעקש על שימוש בקונדום. כמו כן, מין נכפה על נשים בכפיה ממש ובתמורה לכסף ולמתנות.
• לפני עשור כמיליון מילדי אפריקה היו "יתומי איידס". כיום יש באפריקה 11 מיליון יתומי איידס – מתוך 13.4 מליון יתומים באפריקה, אסיה ואמריקה הלטינית. ב- 2010 יגיע מספרם ל- 25 מליון. תופעה זו, כמעט ואינה קיימת במדינות המערב. לדעת המומחים, לא ניתן לפתור את בעיה רק על ידי בניית בתי-יתומים. יש צורך בתקציב למתן תרופות לאמהות עוד בשלבי ההריון. אם החולה מטופלת בתרופות, ואינה מניקה – היא איננה מדביקה את ילדיה.
• ארה"ב תורמת 980 מליון דולר לקרן האוכלוסייה של האו"ם, מהם 200 מליון למלחמה באיידס, בשחפת ובמלריה. כעת, הממשל האמריקאי מאיים להפסיק את תרומתו לקרן מכיוון שלטענתו "הקרן מסייעת לסין עממית במימוש מדיניות ההפלות" (הקרויה: "מדיניות הילד האחד"). יצויין שעל מנת למלא את יעודה, קרן המלחמה באיידס זקוקה ל- 10 מיליארד דולר לשנה!
עד כאן, תמצית העובדות כפי שבאו לידי ביטוי בכנס שנערך בברצלונה. בעת שעלה לדוכן נציג ארה"ב, יצאו עשרות מבאי הכנס להפגין והניפו סיסמאות: "בוש מבוקש בגין הזנחה", "ממנו את הקרן העולמית למלחמה באיידס!". עוד תבעו המוחים להעניק מיליארדים נוספים למלחמה באיידס וקראו קריאות חוזרות ונשנות: "בושה".
מגפת האיידס הנוראה אינה מתפשטת כתוצאה משיקולים מוטעים מצד הציבור ההומוסקסואלי בעת קיום יחסי מין. המגפה מתפשטת עתה בעיקר בקרב הטרוסקסואליים, וקורבנותיה העיקריים הם הנשים והגברים העניים החיים בעולם השלישי. האיידס היא מחלה משפחתית, וקורבנותיה הנוראים "החדשים" הם היתומים. תופעה זו כמעט ואינה ידועה במדינות הקפיטליסטיות המפותחות.
המלחמה נגד האיידס היא בראש וראשונה מלחמה מעמדית גלובלית, מוות של מיליונים רבים, המהווים כבר היום חלק מ"קבוצת סיכון" מתעצמת והולכת. על-כן המאבק נגד האיידס אינו יכול להסתפק בכינוסי איידס דו-שנתיים, חרף חשיבות המפגשים הבינלאומיים. זהו נושא מרכזי כל עולמי, החייב למצוא את מקומו הראוי באו"ם, בראש סולם העדיפויות, ובכל מוסדותיו. שם חייבים עמי העולם השלישי, וכל העומדים לצדם, לנהל את מאבקם נגד העשירונים העליונים של המיליארדרים והמיליונרים, שרובם מתגוררים בארה"ב.
אין כל סיבה לכך שהמאבקים האוניברסליים נגד הגלובליזציה הקפיטליסטית לא יעמידו בראש סדר יומם את החיים עצמם, ומעל ומעבר: איכותם. אין הצדקה לכך שהתרופה הקיימת (ה"קוקטיל" המפורסם), למרות מגבלותיה הרפואיות, לא תהייה בהישג ידו של כל מי שזקוק לה. המאבק על החיים צריך לעמוד גם אצלנו, במסגרת המערכה בגלובליזציה הקפיטליסטית, במקום הראוי לו, כאן ועכשיו.
תגובות
כשהאיידס היה "האיידס של ההומואים" היה מאבק משמעותי מצד פעילות ופעילים לסביים והומואיות בנושא. עם ה"נדידה" (גירוש!) של הנגיף לארצות / אוכלוסיות אחרות, בולטים בהיעדרותם הארגונים ההומואיים הישנים במאבק נגד "האיידס של העניים". מעטים הארגונים המקשרים בין ג’נדר וקפיטליזם (למשל "כביסה שחורה").
האם צדק לנין כשכתב על ההומואים שהם "בורגנים"?
אבל קול ההומואים לא נשמע גם בדברים אחרים – רק בצעדה האווילית.
כלומר לא ניתן לבקש הרבה.
רק להתעצב על כך שקבוצה שפעילה חברתית ומודעת מאד ליכולתה להשפיע, בחרה לסגת לקווים האחוריים של ספת הסלון והבהייה במסך השחור.