כליאתם יותר ממיליון תושבים פלסטינים בבתיהם ובעריהם בתנאים של עוצר וסגר חונקים במשך שבועות, לא מנעה את מותם של ישראלים בפיגועים ליד עמנואל ובתל-אביב. פעם נוספת הוכח, כי אלימות הכיבוש, אכזרית ככל שתהיה, אינה פותרת דבר, אלא מגבירה את הייאוש ומחריפה את שפיכות הדמים.

על רקע הסבל הגובר של העם הפלסטיני ושל העם בישראל, ועל רקע ההשלכות החמורות של המשבר המדיני גם על חיי היומיום של שני העמים, מתבקשת התערבות בינלאומית שתקדם את השלום הצודק והיציב. אך בפועל, ההתייצבות החד-משמעית של ממשל בוש לצד שרון ומדיניותו הובילה להתייצבות דומה גם של האיחוד האירופי, רוסיה והאו"ם.
מאחורי "התנופה הבינלאומית החודשת"

דיוני ה"קוורטט" (ארה"ב, הקהילה האירופית, רוסיה והאו"ם) בניו-יורק התבססו על הגישה שבאה לידי ביטוי בנאום בוש. לפי גישה זו, לפני חידוש המשא-ומתן המדיני, יש לשנות את ההנהגה הפלסטינית, או במלים אחרות: להרחיק את היו"ר ערפאת מתפקידו וממעמדו.

אך, בעוד ממשל בוש ואלה המשתפים איתו פעולה עוסקים ב"רפורמות" ברשות הפלסטינית, חייהם של מאות אלפי פלסטינים מדרדרים לתנאים של תת-תזונה, מחסור ולחץ נפשי קשה מנשוא. ואם לא די בכך, שרון ובוש ממשיכים לתבוע מהרשות הפלסטינית, זו שהם הורסים את מתקניה ומוסדותיה – ל"הילחם בטרור". לאחר שכוחות הכיבוש מחדש של צה"ל עצרו שוטרים פלסטינים ופרקו אותם מנשקם וגם הרסו את מחסני כוחות הביטחון הפלסטינים, כעת מציבים בפניהם את הדרישה חסרת השחר לפעול.

הריסת בתיהם של המשפחות של אלה המואשמים בתיכנון הפיגועים האחרונים בעמנואל ובתל-אביב היא ביטוי נוסף למדיניות הענישה הקיבוצית, מדיניות העוצר, הסגר וההרעבה. למשפחות לא ניתנה שהות להוציא את חפציהן, או לעתור לבג"ץ נגד החלטת הצבא.
גירוש "הקרובים שידעו"

במקביל להריסת הבתים, עצר צה"ל עשרות גברים, קרובי משפחה של מי שהוגדרו כמתכנני פיגועים, במטרה להגלותם לרצועת עזה. בהתאם לחוות דעת של היועץ המשפטי לממשלה, צה"ל הונחה "לגלות" מי מאותם קרובים ידע מראש על תוכניות הפיגועים, או תמך בהם לפני או אחרי ביצועם, ואותם לגרש. אך לא תהיה זו הגזמה להעריך, כי צה"ל והשב"כ "יגלו" כי כל העצורים אכן "ידעו".

החלטת הממשלה וצה"ל לגרש את קרובי המשפחה לעזה נתקבלה בביקורת בעולם. ממשל בוש הגדיר את מדיניות הגירוש "מהלך אומלל", אשר "יפגע אנושות" במאמצים לחידוש תהליך השלום. אך הסתייגות זו אינה אלא נסיון למצוא חן בעיני דעת הקהל בעולם, ובעיקר בעולם הערבי. בפועל, ממשיך ממשל בוש לתמוך במדיניות שרון, למכור לישראל נשק חדיש, ולעמוד לצידה בזירה הבינלאומית.

צביעות דומה מפגין לאחרונה גם ראש הממשלה שרון, אשר מכנס את ראשי הצבא "לדון במצבה הקשה של האוכלוסייה הפלסטינית" בשטחים הכבושים וב"הקלות הומניטריות". אותו שרון גם פנה לגורמים בעולם להגיש סיוע הומניטרי לפלסטינים הרעבים בגלל העוצר והסגר, שהם תוצאת הכיבוש מחדש.

מדיניות הריסת הבתים והגירוש של קרובי המשפחה, כמו הכיבוש מחדש והשלכותיו ההרסניות, זוכים בתמיכתם המלאה של שרי העבודה בממשלה, ובראשם בן-אליעזר ופרס. כמו בעבר, הם מכסים את תמיכתם המלאה במדיניות התוקפנית ומרחיקת השלום במיני דיבורים בדבר "חידוש מגעים" עם נציגי הרשות הפלסטינית ובדבר "הקלות" שיונהגו בערים פלסטיניות שתושביהן "יתנהגו יפה".

גדעון לוי כתב ב"הארץ" (21.7), כי "לנוכח רשות פלסטינית משותקת ברמאללה, ממשלה ישראלית המאמינה רק בכוח וממשל אמריקאי המאמץ את דרכה של ממשלת ישראל – אין סיכוי לחלץ את העגלה משלולית הדם שבה שקעה".

Share on Facebook